סקיצה לאהבה
רשימות
הרהורים
סיפורים קצרים
מאמרים
ופרסומים
פוסטים פופולאריים
-
חלוף הזמן
31/1/10 | 1018 צפיות
-
הרחוב בלילה
28/5/12 | 754 צפיות
-
הספר האחרון שלי ברשימת רבי המכר - "הארץ"
18/11/09 | 913 צפיות
-
כסא נדנדה
22/1/10 | 1884 צפיות
-
ספר חדש שלי יצא לאור - פנס, מצפן וילד
15/3/11 | 1192 צפיות
-
כמעט אהבה
30/11/09 | 877 צפיות
פוסטים אחרונים
- טור רחוב חדש 4/7/12
- הרחוב בלילה 28/5/12
- טור בנושא הרחוב 9/11/11
- הספר שלי "בכיסים של גילי" ב- youtube 10/9/11
- ספר חדש שלי יצא לאור - פנס, מצפן וילד 15/3/11
- שקיעה 25/9/10
רכבת
רכבת ישראל.
בוקר.
העולם מתיימר להתעורר.
עיתון בוקר שממנו זועקות כותרות צבעוניות, מאיימות להפחיד. אבל לא. איש בחליפה שחורה מתנמנם ולידו אישה בחליפה אפורה וטבעת אדומה
ויש לה גם סנטר כפול , מסרבת לעצום עיניים, קוראת ואחר כך גם משלבת ידיים. ועוד אחד, בחור צעיר שמתחילת הנסיעה
הוא עטוף בטלית
מתנועע , מתפלל ומתפלל
בטח לבורא עולם
על כי העולם נברא .
על החולצה שלו כתוב : "עם כלביא יקום"
הרכבת עוצרת בתחנה בשריקת גלגלים
ועובד רכבת עומד על הרציף , גם הוא בחליפה ואפילו עניבה
בפיו משרוקית שחורה והוא שורק שריקה משוררת
ולרגע היה נדמה שהוא ילד בתוך ארגז חול או בגינה הציבורית .
כולם נוסעים, נוסעים אבל לאן? לאן כולם נוסעים? ולמה הם נוסעים?
ואני כותבת בעפרון על דפי ספרו החדש של יואל הופמן – "מצבי רוח"
ותודה לסופר המתחשב
ולהוצאה שלא חסכה בדפים ,
שהשאירה לי דפים ריקים למלא אותם
בהרהורים . |
תגובות אחרונות
-
אריאןסולאל
בתגובה על טור רחוב חדש
-
עין קשובה
בתגובה על הרחוב בלילה
-
שין ש
בתגובה על על ארגז
-
אילנה סמייל
בתגובה על טור בנושא הרחוב
-
סערה בכוס ויסקי
בתגובה על רגע של מנוחה
-
shai.h
בתגובה על הספר שלי "בכיסים של גילי" ב- youtube
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתיבתך נפלאה
הרהורים מביאים לרעיונות ולשינוי בתובנות שבנו...:-)
שבוע טוב ומבורך
(שוב השינמוך...אין לי..סורי)
כתיבתך נפלאה בעיניי וכמה נפלא לקרוא את התגובות שלך לכתיבתי.
תודה מקרב לב
אין זה אלא גשם, אני מרגיש, גשם צבעוני עם טיפות משונות ושונות זו מזו, כל אחת ואחת נבחנת ומתוארת במאקרו ורואים בבירור את כל מה שמשתקף בהן... והוא משקה אותך גבירתי, וככה את צומחת ומבשילה ומשירה את פירותייך על הדפים הלבנים...
כך, אני חושב, היה כותב פרח לו היה לו עט... :-})
טרם נתקלתי בדומות ליצירותייך שקראתי... אתגר מרתק להרגיש, להבין... לא קל...
אלא אם היא מסיטה את נשוא ההרהור אליה :-)
ועובד רכבת עומד על הרציף , גם הוא בחליפה ואפילו עניבה
בפיו משרוקית שחורה והוא שורק שריקה משוררת
ולרגע היה נדמה שהוא ילד בתוך ארגז חול או בגינה הציבורית .
-----
אהבתי
משום מה אני ממש, אבל ממש
לא מתגעגעת לרכבת...
אולי כי היא נשאה אותי כל בוקר
למקום של מחנק ותסכול...
זה נשאר בגדר זכרון עמום,
החלפתי את קרונות הרכבת
בבתי קפה סיפוק ואושר...
מומלץ בחום :)
ויקירתי במקום לכתוב בתוך ספרים כתובים
אולי תתחילי אחד למבוגרים משלך??
מבטיחה לך יחסי ציבור כאלה
שתככבי כל שבוע בראש רבי המכר
בעיתון הארץ, לפחות כמו עם הספר שלך:
"בכיסים של גילי" :)
שקשוק גלגלי המוח
לצד שקשוק גלגלי הקרונות
נועז,
יפות לי תגובותיך
יפים לי הרהורייך
לפעמים כשאני במקומות צבוריים תוהה כמוך
מי הוא מי ולמה ואיך ומה במוחו כעת.
ודווקא לגבי הרכבת...
תשאלי את סדרן הרכבת,
כבר לפני שנים הסביר הכל לנסיך הקטן.
:)
הרכבת היא קרון נהדר להשראה ( :
מזל שיש דפים ריקים
למלא בהירהורים
אחרת איך נוכל לכתוב
את כול הרגעים
שלא היספקנו
לחוות בחיים...
לא לקרוא עיתון.
הי צור,
המולה היא המקום המושלם להרהור.
"שוב נוסעת הרכבת. בואו ילדים לשבת..."
שיר ילדים עתיק - מאום לא השתנה
למעט הקטרים וצבע המדים של מנהלי הטחנות.
המשרוקיות היו מצופות בניקל נוצץ - הפלסטיק טרם נולד.