רכבת והרהור

רכבת ישראל.

 בוקר.

העולם מתיימר להתעורר.

עיתון בוקר שממנו זועקות כותרות צבעוניות, מאיימות להפחיד. אבל לא.

איש בחליפה שחורה מתנמנם ולידו אישה בחליפה אפורה וטבעת אדומה

ויש לה גם סנטר כפול , מסרבת לעצום עיניים, קוראת ואחר כך גם

משלבת ידיים.

 ועוד אחד, בחור צעיר שמתחילת הנסיעה

 הוא עטוף בטלית

מתנועע , מתפלל ומתפלל

בטח לבורא עולם

על כי העולם נברא .

על החולצה שלו כתוב : "עם כלביא יקום"

הרכבת עוצרת בתחנה בשריקת גלגלים

ועובד רכבת עומד על הרציף , גם הוא בחליפה ואפילו עניבה

בפיו משרוקית שחורה והוא שורק שריקה משוררת

ולרגע היה נדמה שהוא ילד בתוך ארגז חול או בגינה הציבורית .

כולם נוסעים, נוסעים אבל לאן? לאן כולם נוסעים? ולמה הם נוסעים?

ואני כותבת בעפרון על דפי ספרו החדש של יואל הופמן – "מצבי רוח"

ותודה לסופר המתחשב

ולהוצאה שלא חסכה בדפים ,

שהשאירה לי דפים ריקים למלא אותם

 בהרהורים .