את המייל הבא שלחתי לאבא שלי עכשיו, לאחר שיחה בנושאים הקשורים בקשר הלא פשוט בנינו. רק להזכיר, שאני אבא בפני עצמו לשלושה ילדים מקסים בני 13, 11 ו 5.

 

מה גורם לך לחפש את המשפטים הכי קשים שאפשר, ולירות אותם כלפי בצורה הכי ארסית ונוראית ?

ועוד להמשיך, ולדרוך כאשר אתה רואה שאני לא נשבר.

אתה מוכן לשבור אותי ורק שלא אגע במקומות כואבים ? 

אתה בכלל זוכר מה אמרת לי ?  ("אתה כזה קטן" עם שימוש באגודל והאצבע ועוד). כל כך חשוב לך להיות החזק אה ? בכלל לא פשוט.

פלא שתשליך את השנאה עלי ? הרי הרבה יותר קל להאמין שאני שונא אותך מאשר שאני פגוע מתפיסתי אותך כאבא פוגע.

הייתכן שאני גם אוהב אותך וגם חושב עליך דברים שליליים, ואפילו שליליים מאוד ?

צר לי שאני מציק לך, אבל אני לא מעוניין לפחד ממך ולהתאים את עצמי לנורמות שלך. רוצה תקרא, לא רוצה אל תקרא. רק אל תתפלא.

אתה אבא שלי, אני אוהב אותך ופתיחת הנושא מאוד חשובה לי. אני באמת מאמין שיש לכך קשר ישיר להתפתחותי האישי. ברור לי שאתה לא מצליח להבין את זה. יודע מה, גם לא חשוב לי כרגע. אני באמת מאמין שאתה תבין לבד מתישהו

אני גאה בעצמי, מאוד, על מה שכתבתי לך. מצפה ממך להגיב ממקום של הקשבה ולא ממקום של התגוננות.

הבן שלך, בכל מקרה