בבוקר רבנו. אולי בגלל הלחץ - אריזה, פינוי החדר, להגיע בזמן לשדה התעופה. אולי היו סיבות עמוקות יותר. זה לא משנה. רבנו.

הנסיעה לשדה התעופה היתה סיוט. ערבוב של אוטובוסים, רכבת תחתית והערות סרקסטיות, אנטיפתיות. את יודעת לדקור כשאת רוצה. ישבנו בשדה התעופה על קפה רע ומאפה יבש, בלי לדבר. הזמן זחל, עד שמצאנו את עצמנו סוף סוף יושבים במושבים שלנו, מחכים להמראה.

ומשם זה נרגע. אולי בזכות המשפחה המעצבנת שישבה שני מושבים קדימה והרעישה, אין כמו אויב מבחוץ כדי לאחד את העם. המראנו, שמת עלי ראש. והכל נרגע. וכשהאורות כבו, כבר התנשקנו, מתפייסים, מכוסים בשמיכה. ואמרת שאת מצטערת, ושלחת יד, מלטפת את הזין שלי דרך הג'ינס, ואני שלחתי ידיים בחזרה. ואז פתחת את הרוכסן שלי, ושלפת אותו החוצה, אבל במקום ללטף או לצלול אל מתחת לשמיכה הסתובבת.

העליתי את השמיכה למעלה, בזמן שאת מנסה לזוז כמה שפחות כשאת מפשילה את המכנסיים, ואז שולחת יד לאחור, אוחזת בו, מושכת אותי, מחדירה אותי פנימה. ואז, אחרי כמה שניות, שולפת אותי פתאום מתוכך. התחלתי למחות, כשהרגשתי את היד שלך מעלה אותי למעלה, אל חור התחת שלך.

החדירה היתה איטית. נישקתי את הצוואר שלך, רואה את היד שלך מתהדקת על המשענת עד שהאצבעות הלבינו. ואז הייתי לגמרי בתוכך, מרגיש את הניגוד בין פלחי הישבן הרכים לפי הטבעת ההדוק והצר. היינו מכוסים, צמודים, כשאני מזיין אותך מאחור בתנועות קטנות, כמעט לא זז, לא רוצה לגמור, לא רוצה שננחת.