המסדר יכתיף את נשקו! הכתף שק! המסדר יעבור לנוח! עמוד נוח! סרג'נט לייטסקופף היה מלקק שפתיו בהנאה לו היה רואה את שלשת המחלקות נעות בשלשת על רחבת המסדרים. התנועות ישרות וחדות, העמידה זקופה אך על הפנים חיוך שלא ניתן להסתיר וקצת סומק בלחיים מהשמש המדברית ואושר גדול בעיניים של ילדה שאינה ילדה. ילדות בבגדי ב' צבאיים הגדולים עליהן בכמה מידות, בנעלי צבא שחורות נוקשות על אבני המרצפות הגסות של מגרש המסדרים אי שם בדרום ועיניהן מחפשות ללכוד דמות משפחתית שבאה להתרגש ולהזיל דמעה בטקס הסיום.
אני מביט בעיניה של ילדתי שעומדת בשורה הראשונה ומדגלת את נשקה. אי אפשר לטעות בחיוך הביישני שהיא מנסה להחניק. אי אפשר לעוצר את דימעת התרגשות שזולגת על לחיי.
אחוז תזזית אני אני מתעסק בצילום. מביט במסדר בעיניים ערומות ובצג מצלמת הטלפון דרך משקפי הראיה המגושמות התלויות על חוטמי. כמה לגלגתי על אבא שלי כשענד את משקפי הקריאה - הוא בטח צופה בי עכשיו ומתגלגל מצחוק. אסור לי לאבד את הרגעים האלו. לא מצליח להחליט אם רוצה אותם קפואים או חיים. עובר ממצב של וידאו למצב תמונה. מחפש את הזום. מנסה להתמקד, רוצה להנציח את ילדתי בקו התפר של הסיום הרשמי של ילדותה. ברקע חורקים רמקולים צבאיים ומנגנים את עוף גוזל בקולו החם של אריק איינשטיין. מסדר צבאי עם מוזיקה של כמעט דיסקו. איפה הלמות התופים והחצוצרות של הצבא של אז?
עופי גוזליהי, פרסי כנפיים והפליגי את מחוזות הבגרות, המריאי לשחקים ואל תחששי, כאן למטה יש תמיד מישהו שיפרוש עבורך רשת בטחון של אהבת אב.
|