תוך כדי קריאה בספר אני מבחינה ש... איזה קטע יש לי גיבנת קטנה על האצבע המורה ביד שמאל!
חדר אחיות כעבור מספר ימים: האחות: לא ייאמן העור השתיל את עצמו בחזרה. טוב נו את צעירה.
את יכולה לבחור תפירה או הדבקה מה את מעדיפה? אני: הדבקה!
כן זה כאן. כן זה הוא. כן הוא יודע. כן יש לחכות.
הם מדברים ללא הפסקה, כאילו שלא הצטבר כאן קהל של אנשים. והם בשלהם. אני: סליחה יש לי הפניה לחדר 245 הם: תחכי עד שנקרא לך. אני: אוקיי לעצמי בלב: טוב זה בסה"כ חתך באצבע אבל עמוק בטירוף. פתאום התחלתי להעריך את הדבר הטריוויאלי הזה שיש אצבע.
מתי עברת לאחרונה חיסון נגד טטנוס? טאחח זריקה.
מספר 431 נא לגשת לחדר 111
התשלום הוא 69 ₪ אלא אם כן תופרים לך או מדביקים.
נא לקחת מספר.
השומר: קומה 2
הנה יש כאן חניה. עברת אותה...
אני: טוב חוזרת.
הסכין הספציפית הזאת מחייכת לכל עבר. היא תיכף תבוא במגע עם פיסת השוקולד המרתקת הזו. והנה היא בוצעת אותה בלי בעיה באומץ רב. והדם משפריץ לכל עבר... אבא! אבא! חתכתי את האצבע. חתכתי את האצבע שלי! בוא מהר! אויש זה לא נורא בואי שימי מתחת למים. אבא אתה לא תופס שחתכתי רבע אצבע זה בחיים לא קרה לי. אמא ברקע שומעת את הזעקות תוך שיחת טלפון מה קרה? תראי לי בואי תחבשי מהר לסתום את הדם.
מאוכזבת לוקחת את הסכין הפחות טובה אוחזת אותה ביד ימין ואת פיסת השוקולד העצומה הזו העבה לתפארת אוחזת ביד שמאל
קולטת את הסכין הטובה בזווית העין שכבר עושים בה שימוש
נזכרת שיש שוקולד לבישול בפריזר
אוי איך בא לי שוקולד!!! אמא: טוב נו מתי לא בא לך שוקולד...
קופצת לבקר את ההורים.
שנה אזרחית טובה! עם המון שוקולד וכמה שפחות חתכים באשר הם.
*קצת באיחור אבל בכל זאת...
|