0

0 תגובות   יום חמישי, 14/1/10, 05:29


יש פה את הצייד, חשבתי היום על הבלוג כשהוא בא לצוד אותנו.

מי זה הצייד? הצייד הוא אחד השומרים של השכונה (שומר פרטי), גבר בן כ- 50, שמן, מאוד לא אסטתי, מעשן, עם קול צרוד, ובכלל, אני לא מסמפטת בו גרם אחד. מצד שני, הוא השומר...

לצייד, כמו כל צייד מקצועי, יש נטייה לתפוס אותך בזמן הכי לא נוח. הדבר היחיד שהוא מבקש זה כוס קפה, אבל העיתוי, העיתוי תמיד מבעס- כשחוזרים מבילוי של יום שלם, עם שני הגדולים, השמנמנה, הסוודרים (גם כאומרים שיהיה חם, צריך סוודר, סטייל אנגליה), הזבל מהאוטו, התיקים, המשחקים של הילדים ה... ה. .. (זה מדהים איך נשארנו מסורבלים. היתה לי פנטזיה שלכשנגיע לפה נוכל להיות אלגנטיים. אז זהו, שלא).

איכשהו אחרי נסיעה מאוד ארוכה (כמעט כל הנסיעות פה ארוכות) והילדים ששאלו כל 10 דקות מתי נגיע, איכשהו תמיד קשה להוציא אותם מהאוטו (אולי כי הם יודעים שהמקלחת ממתינה?) ואת הקושי הזה מנצל הצייד.

לאחרונה, הוא כבר פונה ישירות לנחמד. איבד תיקווה אצלי. לאחרונה, הוא גם לא מבקש. פשוט עומד עד שנציע. זה עוד יותר מחרפן, כי בנוסף לזה שכשמגיעים אני תמיד חייבת לשירותים, השמנמנה תמיד צריכה לינוק, הגדולים תמיד בדיוק רבים, בנוסף לכל אלו, אנו מצופים להיות נחמדים. מזל שהתחתנתי עם הגבר הנכון.

בערב, אני מתמלאה רגשות אשם אחרי שהשותף של הצייד שיתף את הנחמד בעובדה המדהימה שאין לצייד בית. הוא גר ברחוב כבר הרבה שנים, וכמה הוא מסכן, וכמה לנו יש ולו אין, ואין לו משפחה וכו' כו'... מייד אני מכינה קפה חם עם שתי קוביות רגשות אשם ורצה להגיש לו.

היום הוא צד אותי כשהלכתי לנעול את השער. ככה זה שאת לא כ"כ מהירה.... קריצה

לילה טוב

דרג את התוכן: