"תרגעי כבר, לא קרה כלום.
סתם מישהו שלא ידע אפילו למה הוא מבקש את שירותיך.
זה לא אומר כלום עליך, תביני יא... בואי מתוקה, שימי ראש, תאמיני לי שלא יקרה כלום אם תשבי לשניה, תנוחי.
העולם לא יפסק, הוא ימשיך הלאה.
הוא המונופול היחיד שלא נוקט בעיצומים גם אם בא לו להתעלל בקהל הצרכנים שלו ו ב צ ד ק.
תגידי את פסיכית? כבר כמה ימים את לא נחה לשניה, מתקשרת מאחד לשניה, מתקנת, מתנצלת, ממשיכה, ניפגשת, נושפת, מטפסת למעלה, מתקדמת, את תצליחי, העולם יריע אל דאגה, תמשיכי, תצליחי, תטפלי, תעכלי, קומי שעה קודם, שימי לפגישות אודם...אני אודם?
תראי את עצמך, על מה את מדברת? לא יודעת? גם אני לא!
את המקרה היחיד וזה ממש פתולוגי בו הלקוחות מבקשים דחייה בהגשה, את עובדת מהר מדי, ישנה מעט מדי, לא מבינה למה מקרטע לך ונותנת לו לגמור אותך...ליום שלך... לפני שאת מספיקה לנצח במשחק הכוחות הזה.
מי את חושבת שאת? מה עם תחזוקה? מה עם הנפש? מה? הנפש זה בסדר כי את אוהבת מה שאת עושה? יופי לך, אז מדוע את מדברת כאילו את לא מצליחה להתעורר לשיגרה מאוסה? התעייפת? שחקנית שכמותך (את שוחקת את עצמך ומשחקת מהר מדי) ובכלל את השין בשחקנית כתבת עם נקודה בצד ימין כי זה כבר ממש לא משחק (שמת בכלל לב?).
מה? את כבר תנוחי איפה? יאללה גלה תתנערי משרידי מקורותיך, גם שם לא תנוחי.
מן הסתם תקחי איתך פנימה ת'לפטופ' יא מכורה ותמשיכי לפמפם גם שם...פשוט תורידי הילוך, יודעת מה? שימי על הילוך שיוט זה דווקא די מהיר, אבל תפסיקי להאיץ, היחידה שמואצת זו את וזה מביא אותך במצב די בקקט לקו הגמר.
ורגע מה יקרה כשהגמר יגיע? אההה חושבת שתנוחי על זרי דפנה? תמיד שנאת דפנה גם בצלי של שבת, אז פתאום תהפכי חסידה של דפנות?
בינינו, כשתגיעי לגמר תעשי בו הרחבות, ככה כבר שכחת? אפילו לאוורסט היו צריכים להמציא פיסגה חדשה ובטח היית מנופפת בה להראל המטפס הכרוני לשלום.
מתוקה שלי, הכל הכל בסדר, בואי, שימי ראש, נוחי קצת, אומרים שם ברדיו "כמעט סוף שבוע" תני לגלגלים להפסיק להסתובב, במילא יסתובבו רק סביב צירם.
הוא לא נוירוטי – העולם, את פשוט חייבת רטלין, הגיע הזמן לאוורר את המרשם המאובק".
ממני שאוהבת אותך למרות הכל עצמי. |