כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (29)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/1/10 18:22:


    בחוץ יורד גשם זלעפות, שומדבר שמזכיר סצינה על שפת הים בקיץ, אבל אני יושבת כאן ומחבקת את הבטן שלי, וצוחקת, וצוחקת...

    מתעליך.

    זהו!

      15/1/10 16:57:

    צטט: נומיקן 2010-01-15 07:39:35

    צטט: moscafe 2010-01-14 23:25:22


    נהנתי לקרוא, חבל שלא צירפת גם צילום של הביקיני והבטן שנוכל להביע ולהציע...ROTFL

     

     

    יקירי, מה זה ROTFL?

     

     


      15/1/10 16:51:

    *

    בכל זאת הראש קל יותר לאיבוד

      15/1/10 07:39:

    צטט: moscafe 2010-01-14 23:25:22


    נהנתי לקרוא, חבל שלא צירפת גם צילום של הביקיני והבטן שנוכל להביע ולהציע...ROTFL

     

     

    יקירי, מה זה ROTFL?
      14/1/10 23:25:

    נהנתי לקרוא, חבל שלא צירפת גם צילום של הביקיני והבטן שנוכל להביע ולהציע...ROTFL
      14/1/10 22:48:

    שיעשעת אותי

    תודה ששיתפת:))

      14/1/10 22:29:

    צטט: efchek 2010-01-14 10:12:09

    כל הכבוד על האומץ. בטן זה נשי ויפה, כמצוטט גם ב"ספרות זולה".

    האדיוט מהים יכול ללכת לחפש מדוזות אם הוא רוצה להידבק לדברים רוטטים :)

     

     

    שמחתי לדעת שאני תלויה על אילן גבוה כטרנטינו.

      14/1/10 22:26:

    צטט: בת-עמי סביון 2010-01-14 20:04:42

    שנים אני נלחמת עם הבטן....

    והיא לא מוכנה לעזוב אותי

    עכשיו שהיא קראה את הפוסט שלך

    היא תפסה גם תחת.

     

    אוי ואבוי

      14/1/10 22:05:

    צטט: 290 2010-01-14 16:38:50

    "לנעמי יש את השמש בבטן"

    יהודית קציר צריכה לעדכן לגרסת 2010

    זוכרת שאמרתי לך משהו בסגנון בשיעור טרילו האחרון?

    שהפנים שלך מקרינות אור...

    ו.....וואלה....

     את מקסימה..אמיתית... אפשר להציע לך חברות???

    שירלי

     

    בטח בטח. מיד אפנה אליך באפיקים הרשמיים.

      14/1/10 20:04:

    שנים אני נלחמת עם הבטן....

    והיא לא מוכנה לעזוב אותי

    עכשיו שהיא קראה את הפוסט שלך

    היא תפסה גם תחת.

      14/1/10 19:00:


    יקירתי , כבר מתחילת לימודי הטרילו , קלטתי אותך ואת קסמך .... ועכשיו גם גיליתי את חוש ההומור המקסים שלך ... כל כך אמיתי וחושפני ומשמיע בעצם את קולות רובינו בנות ה - 50 ( + - ) ......החיוך שעלה על שפתיי הינו חיוך של ' אצבע משולשת ' ..... הנה , גם אני שיזפתי את בטני העגלגלה וחשפתי לקרני השמש החמימות ( בשעות שמותר ... כמובן ! ) בקיץ האחרון ... התעלתי על          ה ' בושה ' שאחזה בי ואמרתי  ' נה..... ' לכולם ובעיקר ל 'ראש' שלי שלא הפסיק לזמזם לי שאחזור לבגד ים השלם , השחור , המשעמם .... " זה יותר מכובד ..."   , " הביקיני לא לגילך ... " ..... וכו' ...  . את מקסימה . תודה .

      14/1/10 18:46:


    נעמי,

     

    פוסט קסם.

     

     

    רותי.

      14/1/10 17:47:

    סיפור מהבטן.

    *

      14/1/10 17:45:


    הכי אוהבת דיבורים מהבטן:)

    את נפלאה

    צחקתי אהבתי ואפילו הששתתפתי...

    תודה

      14/1/10 16:38:

    "לנעמי יש את השמש בבטן"

    יהודית קציר צריכה לעדכן לגרסת 2010

    זוכרת שאמרתי לך משהו בסגנון בשיעור טרילו האחרון?

    שהפנים שלך מקרינות אור...

    ו.....וואלה....

     את מקסימה..אמיתית... אפשר להציע לך חברות???

    שירלי

      14/1/10 13:52:

    נומיקן את נהדרת, !!!  למה הפסקת באמצע הסיפור? לדעתי אפשר היה להאריך אותו עד המטומטם של הלילה

    אני מחכה לסיפור הבא , תודה

      14/1/10 12:25:


    היי,

     

    כמו שנרשם לפני לבטן תפקיד חשוב וכמו ש"שימשה" כרית לילדה היא יכולה לשמש ומשמשת כרית גם ל"בוגר".

     

    אבי

     

    נ.ב למה אינך מוסרת את פרטיה / טלפונה של חברתך ?

      14/1/10 11:33:

    *

    כתוב בצורה קולחת, "מהבטן" ונחמדה. אהבתי

      14/1/10 10:51:

    צטט: ד-ארט 2010-01-14 09:46:06


    בניגוד לאמא שלך, לשלי היתה בטן גדולה ועגולה שאהבתי בילדותי להשתמש בה ככרית, לכן כבר בגיל די צעיר (20 ומשהו) הבנתי שאין לי מה להלחם בגנטיקה והחלטתי לוותר על השטחיות בתחום הזה - רוחמה היתה מרוצה ממני, לא?

     

     

    רוחמה מעריצה את חוכמת הבטן שלך בגיל כה צעיר.
      14/1/10 10:12:

    כל הכבוד על האומץ. בטן זה נשי ויפה, כמצוטט גם ב"ספרות זולה".

    האדיוט מהים יכול ללכת לחפש מדוזות אם הוא רוצה להידבק לדברים רוטטים :)

     

      14/1/10 09:46:

    בניגוד לאמא שלך, לשלי היתה בטן גדולה ועגולה שאהבתי בילדותי להשתמש בה ככרית, לכן כבר בגיל די צעיר (20 ומשהו) הבנתי שאין לי מה להלחם בגנטיקה והחלטתי לוותר על השטחיות בתחום הזה - רוחמה היתה מרוצה ממני, לא?
      14/1/10 09:27:

    צטט: נומיקן 2010-01-14 09:09:20

    צטט: הטרמילר 2010-01-14 09:06:54

    סיפור יפה. המלצה כנה ותמונה, מה עם תמונה?

     

     

    תעבוד עם הדמיון מותתתתק, יותר עדיף.

     

     ממילא דמיון חייב לקבל הדרכה. ניחא :)

      14/1/10 09:10:

    צטט: יולנטה 2010-01-14 09:08:36

     

     

    נומיקו את חמודה אמיתית

     

    עושה מה שבראש שלה

    כך צריך

    רק לחוש טוב יותר עם עצמך

     ולא משנה עם מה

     

    יום קסום לך

     

    יול

     

     

     

     

    הבה נדייק, במקרה זה - עושה מה בבטן שלי.

      14/1/10 09:09:

    צטט: הטרמילר 2010-01-14 09:06:54

    סיפור יפה. המלצה כנה ותמונה, מה עם תמונה?

     

     

    תעבוד עם הדמיון מותתתתק, יותר עדיף.
      14/1/10 09:08:

     

     

    נומיקו את חמודה אמיתית

     

    עושה מה שבראש שלה

    כך צריך

    רק לחוש טוב יותר עם עצמך

     ולא משנה עם מה

     

    יום קסום לך

     

    יול

     

     

     

      14/1/10 09:06:
    סיפור יפה. המלצה כנה ותמונה, מה עם תמונה?
      14/1/10 09:03:

    צטט: פיני1 2010-01-14 08:55:57


    הסיפור בטח שווה יותר ממשהו הרבה אנשים הרויחו עליך.

     

    תודה. זה הרעיון בשיתוף. לא?

      14/1/10 08:55:

    הסיפור בטח שווה יותר ממשהו הרבה אנשים הרויחו עליך.
      14/1/10 08:54:


    מזכיר באופן חשוד-משהו את

    סיפורה של העז...

    קריצה

    בכולופן..., צחקתי כהוגן..., לא עלייך, כמובן. איתך..., איתך !!! 

    0

    "קַבָּלָה עַצְמִית" לוֹבֶשֶת בִּיקִינִי – רְשִימַת קַיץ בְּאֶמְצַע הַחוֹרֶף

    29 תגובות   יום חמישי, 14/1/10, 08:41

    "קַבָּלָה עַצְמִית" לוֹבֶשֶת בִּיקִינִי – רְשִימַת קַיץ בְּאֶמְצַע הַחוֹרֶף

    יום אחד, לאחר שחציתי את קו החמישים, חשבתי שהגיעה השעה לקבל את עצמי באופן מוחלט. זה כלל כמובן את גופי, כפי שהוא. עלי לציין כי גופי חביב עלי ביותר, וברשותי מספר לא מבוטל של מכתבי המלצות  לגביו, כולל מרופאים. אלא שבאותו שלב בחיי, משום מה עלה בדעתי כי ביקיני, אותו בגד ים חושפני אותו הרשיתי לעצמי מספר שנים מצומצם בסוף שנות העשרה שלי, יהיה אות ומופת לקבלה עצמית של אישה בוגרת (שלא לומר מבוגרת, דֵי מאד). לבישת בגד ים עשוי שני חלקים תהיה התרסה כנגד החברה הסוגדת לבטנים השטוחות של הצעירות, תאפשר ביטוי לרוחמה, שהכל – "על הזין שלה", ותביא לשלום סופי ובר-קיימא ביני לבין בטני העגלגלה. ככה חשבתי. ועם כל ההשלמה הזו היה שם עוד הרהור אחד קטן וביישן. עדיין קינן בתוכי חשק באצטומכא שטוחה שזופה ומוצקה. הרעיון שלי היה להפוך את היוצרות. אולי זה יעבוד גם בסדר הפוך. במקום לחכות שתהיה לי בטן שכזו כדי שאוכל לקנות ביקיני  - לרכוש ביקיני, ואז להשתזף ואז תהפוך כרסי לשזופה שטוחה ומוצקה.

    מין הגיון מקורי שכזה.

    (כשל לוגי יכול לקרות לכל אחד, השאלה היא כמה נזק נגרם כשאישה נמרצת פועלת על פיו).

    לא התמהמהתי ויצאתי מיד לביצוע התכנית.

    אצתי רצתי אל הסלון של מלכה המיתולוגית ברחוב דיזנגוף, שמצליחה להתאים ביקיני לחברתי שישבנה המוצק עונה למידה 38, ואילו שדיה הנפלאים ממלאים עד תום כוסות של 44 D, (ולא, לא אתן לכם את מספר הטלפון שלה, של החברה שלי, (ורק שתדעו שהיא גם בלונדינית)). מלכה העיפה מבט אחד באישה המלאה שהייתי (שאני) ושלתה שני חלקי בגד ים יפהפה בגוונים תכלכלים, חזייתו עשויה צווארון קולר כסוף, ואפילו כמה נצנצים פזורים על גביעי השדיים הפרחוניים, לבלבל את האויב, כנראה.

    נראיתי נחמד. בחיי.

    וצהרי יום אביב אחד אזרתי עוז בנפשי, טפחתי על בטני והודעתי לה על ההרפתקה ההולכת ומתרגשת עלינו, שלא תקבל הלם. לבשתי את בגד הים החדש, ומיד חשתי כיצד רגלי מתארכות, מתדקקות ומשחימות.  בדיוק כפי שציפיתי שיקרה. הפטנט שלי עבד. כפכפי הקרוקס קצת העימו את זוהרי, אבל הן באמת היו נוחות. החילותי מדדה באלגנטיות אל שפת הים.

    מאז ומעולם ציוותה עלי אמי להזדקף, לא לגרור רגליים ולהכניס את הבטן. שבועיים לאחר לידתו של בכורי הודיעה שהגיע הזמן לארוז אותי כדי לשוות לי צורה הולמת. דחפנו את העגלה בתוכה נם בני לעבר חנות לבני הנשים. כשנכנסנו ביקשה אימי חגורת בטן עבורי. המוכרת הביטה בי ואמרה: "תחזרי שבועיים אחרי הלידה". "זהו" צחקקתי, "שאני שבועיים אחרי הלידה". המוכרת הבינה מיד את הבעיה והתאימה לי חגורה הדוקה.

    עד אז מילאתי בדבקות את מרבית מצוותיה של אמי, ואף באתי על שכרי. אבל עד שהגעתי חזרה לביתי כאבה בטני. פשטתי את המחוך ויצאתי לחופשי. זו הייתה בחירה נבונה שסימנה תחילתה של חשיבה נשית עצמאית. מהבטן.

    מובן שהמשכתי להכניס את הבטן. התאמנתי בחדרי כושר, בסטודיו C, פילאטיס – הבטן תמיד בפנים. לפני שנים, כשהחילותי מודטת, אמר המורה, ניסים אמון, "לשחרר את הבטן". במו אוזני שמעתי, הוא אמר – "בטן גדולה ורפויה". גם הבטן שלי שמעה ומיד העירה לי: "את רואה? אמרתי לך". באותה עת גם המורה לקארטה הסביר לי שכוחי נובע מבטני, "הָרָה" ביפנית, ולפתע בטני הפכה למקור עוצמה וגאווה. המורה לשיטת פאולה סברה כי שרירי בטני התעייפו במהלך השנים בהן היו שרויים במאמץ כל הזמן, ועלי להניח להם. לעצמי חשבתי שבבטן הזו צמחו שני ילדי, וכל חוכמת גילי אצורה בה, אז איך היא אמורה להיות שטוחה?

    אני שמה לב שעלי לבקש סליחתכם על שסטיתי מעט מסיפור המעשה בביקיני ופרטתי את העליות והמורדות הפתלתלים של קשרי עם החלק המרכזי בגופי. טוב שנשארתם עמי, לעולם אין לדעת, קורה שהתובנות הגדולות מתגנבות דווקא ברגעים הקטנים, בדרכים העוקפות, ולא כאשר אנו מחפשים אותן בדרך המלך.

    כל המחשבות האלו הגיעו איתי לשפת הים. היו מעט מאד אנשים. בחרתי לי פינה מרוחקת, פשטתי את שמלת החוף, פרשתי את מחצלת הקש הדקיקה והשתרעתי עליה. הנחתי כובע ענק על פני, הגנה בפני השמש, וגם, לא כולם חייבים לדעת של מי הבטן מחזירת האור הזו.

    הקשבתי לקרני השמש שהיססו ללטף את חלקת גופי הבהירה, לרוח שנשפה על גופי, הרחתי את הגלים הנשברים אל החוף, ותארתי לעצמי כמה חוּמה ויפה אהיה עוד מעט קט. לפתע שמעתי גבר דובר אלי. "אפשר להפריע לך?" שאל בנימוס תוקפני מעט. לא זזתי ממקומי, סימנתי לו בידי "לא". "חבל" אמר. שלחתי עין אחת והצצתי מתחת לכובע. הוא היה שזוף, נאה ולא שאני שיפוטית או משהו כזה אבל המילה "מטומטם" הייתה חקוקה על מצחו הנמוך. שמטתי את הכובע בחזרה על פני ונופפתי לו להתחפף משם. "חבל" חזר ואמר האינטליגנט, "גם לי הייתה בעיה כזאת ופתרתי אותה, גם לך אני יכול לעזור לפתור אותה, עשרה שיעורים ואנחנו פותרים את הבעיה". גם בלי להרים את הכובע ידעתי שהוא מצביע על בטני. חוש ההומור של אלוהים הביא את הטמבל הזה עד לסוף העולם שם שכבתי בפרצוף מכוסה, כדי שיפתור את הבעיה שלי. התחלתי לצחוק, מה שגרם ל"בעיה" שלי לרטוט יותר. "חבל" אמר האידיוט בפעם השלישית, והלך.

    נו טוב, לסקרנים. זה היה הקיץ של הביקיני. דבר לא השתנה בחיי. בכל אופן לא בגלל אותו ביקיני. לבטני שלום. הפטנט שלי לא מומלץ, הוא לא ממש עבד. אבל ניסיתי. גם זה שווה משהו. לא?

    נעמי ר. עזר

      
    דרג את התוכן: