ההתבגרות מסע להורים או למתבגרים????????? ראשית חייבת לציין כי שלושה מתבגרים זה תחושה של מסע שאנחנו ההורים עוברים אבל לא ניקח למתבגרים את מקומם ונחליט כרגע שזה המסע שלהם.אפשר להגדיר את הגיל הזה כמסע שמתחיל מהרגע שהם יצאו לאוויר והחלו ליצור לעצמם זהות עצמאית וכן גם אחראית.תמיד בכל מקורות הספרות טוענים שגיל ההתבגרות מתחיל בגיל 13, אך לטעמי אפילו מניסיוני גיל ההתבגרות מתחיל קודם לכן יש כאלו שאפילו מגיל 11. מתחילים שינויים פיזיולוגיים, שינויים חברתיים, תחושה של בגרות עם רצון להשתחרר מכבלי ההורים ואפילו במובן מסוים להיות שונים מההורים. טוב אני לא צריכה לציין כי כל הורה חובה זאת באיזה שהיא דרך ונכון תמיד קל לנו לשייך זאת ל"גיל ההתבגרות" כמו שתמיד שייכנו מחלות ויראליות למינן שהיו קטנים "טוב הוא לא מרגיש טוב כי צומחות לו שיניים". אך חשוב לציין שזה מגיע. אנו נבחין מייד יש כל מיני תופעות: סגירת דלת במקרה הטוב לא תריקה. הקול שהופך למשהו ביליתי מזוהה, משפט ידוע "תפסיקו לחפור", העלמת מידע מההורים, בדיקת גבולות, ועוד.......................תהליכים אלו אצל המתבגרים לא פשוטים מלבד כל מה שציינתי הם צומחים, וצמיחה זאת מלווה בהרבה תחושות: כאבי גדילה, צמחית שיער, פצעים אשר לפעמים גורמים להם לאיבוד ערך עצמי מול הסביבה. אהבה ראשונה, הבוגר מול החברה, אנחנו ההורים כל אלו כמכלול יוצרים סוג של בלבול ואפילו תסכול. טוב כמובן שראשית אני יוצאת מנקודת הנחה כי כולנו אוהבים את הילד שלנו הכי בעולם, והוא הכי חשוב לנו בעולם, וכמובן אנחנו רוצים הכל בשבילו. ופה נדלקת מנורה שאנחנו פשוט לא רואים. אז הכל מתחיל כמובן במסרים שאנו מעבירים למתבגרים בבית, וכמובן שזה מתוך דאגה ואהבה.ואם תעצרו שניה ובאמת ובתמים תגידו לכם זה לא קורה שאתם רק שואלים שאלות תכניות מידי יום ובאמת ובתמים לא מנהלים איתם שיחה בגובה העיניים אני יכולה להעיד שלי זה קורה כל יום אז זה מתחיל:הכנת שיעורים?, לך תכין שיעורים, התכוננת למבחן?, לאן אתה הולך?, מי יהיה שם? אני לא רוצה שתבלה עם ילדים שמעשנים, מתי אתה תחזור? ועוד....................................................... אנחנו ההורים דואגים היטב להעביר לילדים שלנו מה אנו מצפים מהם את החששות הגדולים שלנו ובמקביל את החלומות שלנו וכמובן קודם לכן את הביקורות שלנו.ואני יכולה להגיד לכם לפני כל השינוי הגדול שעשיתי מולם, הם פשוט היו בתחושה של חקירות בשב"כ מולי. היום מניסיוני אני רואה כי ההקשבה, הסקרנות ופתיחות השיחה בגובהה העניים (שהיא לא פשוטה לנו בתור הורים), יחד עם העידוד שלנו בתור ההורים אנו גורמים להם לדבר להקשיב (שזה לא עובר להם מעל הראש) למתבגר שבסופו של יום הילד שהכי אנו אוהבים נוצר לו הזדמנות לפגוש בהורה שהוא יכול לסמוך עליו. והוא יכול להגיע הביתה ולקבל את כל התמיכה, העזרה והייעוץ לה הוא זקוק. ובעתיד לקחת אחריות על מה שקורה לו ולבחור את דרכו ואת מעשיו ? התהליך מאפשר למתבגר ליצור את חייו במו ידיו. אז חברים במידה ותרצו לשמוע עוד תגיבו ונמשיך עם הפוסט, יום טוב
|