אדם מתנשא מעל הטבע מתייחס אליו כמשאב ובעצב פונה לאלוהיו את הטבע הורס כורת יערות הופך אותם לניירות מטה נהרות בעלי החיים הופך לארוחות או לחפצים ולבוש ביצות עוברות ייבוש ואז הטבע כמתקומם שוצף ומרים את גליו מטביע אנשים זורע הרס ולא נשאר שום חרס והמוות המשתלט גורם לאנשים להתלבט והאסון נראה להם כהחלטת הבורא והאדם מחיש ואליו הוא קורא והפחד והאימה שבאסון מביא את קריאות הלשון לסליחה לברכה לתקוות שאולי בע"ה ישתנו ההחלטות הבאות אנשים ובני אדם קחו החלטה שלא כמו שחשבתם הכל בשמיים אולי חלק גם בא ממכם אולי הטבע מחזיר לכם באותו המטבע במקום לכרות תזרעו באהבה במקום לרמוס תטפחו ברגש תביטו לצדדים תושיטו עזרה אל תחישו את סוף הטבע אתם חלק ממנו והתשובות והפתרונות מסביבכם לא מעליכם תלמדו את הטבע תשתמשו בסודותיו למען עצמכם ורק בכדי שתוכלו אתם ואחריכם להנות מפירות השיתוף ולא ההרס.
|