החיים הם סיפור, עולים על ההר הכי גבוה, יורדים לבקעה ומנסים לקלוט כל מה ש אבק ורוחות, וטיפות מיים שנלכדות ב כל מיני מקומות פתאום מיים נהיו יקרים וגם האושר שלנו פיתויים בכל מקום,הרי זה מה שבסופו של דבר יביא אושר.
רחלי אמבר גרה שלוש קומות מעליי והאכילה חתולים עוד לפני ש זה נהייה טרנד ארצישראלי הייתה יושבת עם כוס נס על חלב ומדברת אליהם, חשבתי שהיא משוגעת בטח חולת סכיזופרנייה או בעלת טראומה ששבשה לה את המחשבה היום אחרי כל כך הרבה שנים הבנתי שטעיתי אנחנו המשובשים הרי היא הייתה מאושרת היה לה את כל העולם, מפטפטת עם יצורים שמקשיבים באמת שלא בורחים אחרי חצי משפט.
ארץ ישראליות היא הרי דבר נזיל ואולי מאבטח שצועק על ערבי (עם תעודת זהות כחולה) ודורש ממנו להשפיל מבט הוא לא הישראלי שמאכיל חתולי רחוב בשכונה שלי(שנהייתה מודרנית ואפילו עץ תות אחד לא נשאר בה)
לא, לא קראתי יואל הופמן מימי, היום ארכוש את ספרו החדש, כדי לראות למי משווים אותי
|