"ברצוננו להנהיג סלקציה בעליה". כך כתבה במברק לשגרירה בפולין. המילים השחורות בפונט הסטנסיל העתיק זועקות מן הקלף הצהבהב. "שכן לא נוכל להוסיף לקבל חולים ונכים" הוסיפה כדי להבהיר היטב את הכוונה השטנית.היא ידעה כמובן שאותם "חולים ונכים" הינם האודים העשנים שניצלו בנס מהסלקציה הקודמת של מנגלה ומרעיו.כך רצתה האם הגדולה, סמלם וגאוותם של היהודים המתחדשים על פיסת האדמה העתיקה שנגזלה בפעם המי יודע כמה מידי תושביה השלווים ורוותה את דמם. כך כתבה גדולת הצדקניות בהיסטוריה המודרנית, האישה שהובילה אותנו ביוהרתה הריקה אל גיא ההריגה וסירבה להכיר באחריותה לפשע ולבגידה."סודי ביותר / לנמען בלבד" רשמה גבירת הצביעות בראש הדף הארור. כמובן. אסור לאיש לדעת. אולי מישהו יקרא את הכתוב ויבין את הקוד האתי האמיתי של עם הסגולה המחדש ימיו במולדתו. אולי יבין שהמניע האמיתי למעשה הציוני הוא סיפוק תאוות הכוח והשררה של מספר מנהיגים אטומים.קראתי את הפיסקה הקטנה בעיתון "הארץ" לפני כשבועיים. קראתי והזדעזעתי. ומאז אני צורח אל מול הסטנסיל הרוצח.תחילה לא הבנתי מדוע תת המודע שלי מתעקש להרכיב את תמונתה, פיקסל אחר פיקסל, לצד הידיעה בעיתון, מעין צילום אילוסטרציה משולב לצד השורות הכתובות. היתכן שהוא מבקש להמחיש לי את המרחק העצום בין התדמית האלוהית כמעט של אם האומה לבין המציאות המכוערת? האם אותה סבתא אידיאליסטית אמיצה, נושאת החזון והגאווה היהודית, סמל ההקרבה והדאגה לבנים, איננה אלא תדמית ריקה ונבובה הסובבת לה ביקום התדמיות הוירטואלי המרוחק מיליוני שנות אור מן העולם האמיתי שבו חיתה גולדה מאיר? |