19.5.98 ילדים רבים נופלים מידי שנה קרבן לעברות מין. ילדים אלה נפגעים בגופם ובנפשם ותמיד נושאים עימם את הסוד הגדול, הצלקות והכאב אל תוך בגרותם כצל המעיב עליהם לכל חייהם.פגיעה זו מביאה אותם לתהום חשוכה. את החשכה הזאת יש לגרש ולהגיע בכל דרך אל קרן אחת של אור אשר תוביל אל התקווה. אור אל האמונה וההבנה. אור אשר יעזור להם להבחין, להתמודד, לא לברוח, להלחם בכל הכוח.ילדים ומתבגרים שאינם בוגרים ומפותחים מינית ואינם מסוגלים ולעיתים אינם מבינים לסרב לכפייה מינית. המבנה החברתי בתפקידי המשפחה לעיתים עוזר למתעלל לבצע את רצונותיו המיניים ודרישותיו כלפי הילד להגיע לסיפוקו המיני.במקרים של חוסר טיפול, ילדים שעברו התעללות מינית עשויים להיות מבולבלים במידה מסוימת ובמצב חמור יותר, לאשפוז פסיכיאטרי.לכן חשוב מאוד לספר ולא לוותר, כי ההתמודדות היא דרך להישרדות לשפיות והצלחה, להגיע לחיים בריאים יותר. 14.10.98 בעיני החוק, גיל 18 ועוד 10 שנים זהו פרק זמן שאפשר להגיש תביעה בגין אונס שבוצע בילדות.זהו פרק זמן קצר מידי לקורבנות אונס, שבדומה למקרה כמו שלי, עברו 30 שנה עד שיכולתי להשתחרר מהבושה, מהחששות שמא המשפחה תדחה אותי,שהמשפחה תאמין למה שאספר להם.לשמור על ילדיהם שלא יפגעו.ומצד שני, להבין שבסופו של דבר, אני זאת שהייתי קרבן שנים רבות ואני זאת שנפגעתי ועלי ועל משפחתי אני צריכה לשמור ולהגן.להבין שאם לא אספר, הסוד ימשיך ומי יודע עד מתי ובאיזה מחיר. אני יודעת שבמקרים כמו אונס בילדים צעירים, הילדים לומדים להתייחס "לאונס" כחלק מתקשורת בין אישית כהתקשרות מינית, שמובילה אותם ומעמידה אותם בפני סכנת התעללות חוזרת ונשנית. במקרים מסוימים איומים על הילד בגלוי הסוד. הילד פוחד על עצמו ועל משפחתו. חשיפת האונס גורמת לו לחרדות שדבר זה יגרום להתפוררות המשפחה, הפחד שלא יאמינו, פחד מפני דחייה על ידי בני המשפחה.מצב זה גורם לאשמה עצמית, ענישה עצמית, חוסר הערכה עצמית, לעיתים קשר רגשי והרסני אל המתעלל.יש מצבים של דרכי הישרדות, הדחקת האונס, פחד מהתמודדות, דבר שמחזק את שמירת הסודיות והמשך ההתעללות.לעיתים נשאר הסוד המשפחתי תת הכרתי גם לאחר החשיפה, הסוד ממשיך להתקיים בתוך הקורבן שממשיך לסבול סבל פנימי עצמי וממשיך להרוס את שיקומו וגורם לנזקים נוספים קשים יותר.לכן לא צריך להיות הגבלת זמן לתביעה. שלושים שנה עברו עד שהעזתי לקום ולספר, ורק אחרי טיפולים ארוכים וייעוץ הצלחתי לקבל את העובדה שבעצם לא אני אשמה במה שקרה לי ולמעשה אני הייתי הקורבן. |