בזמן האחרון אני והקטין מבלים לא מעט. הקטין בן שנה ותשעה חודשים. הוא הילד שלי. אני אבא שלו. אנחנו ביחד. יורדים למטה, לרחוב, הולכים לגן לשחק, מטיילים, עוצרים בסטימצקי לראות ספרים, אחר כך הולכים לאכול.  

אנחנו אוהבים את McDonald. תמיד כשאנחנו מגיעים לסניף הקרוב למקום מגוריו, אני רואה שאנחנו לא לבד ושיש שם עוד ילדים עם הורים, וכולם אוכלים ונהנים, אז אם זה טוב לכולם, זה טוב גם בשבילי. וגם בשבילו. ויסלחו לי המקטרגים.  

אני אוהב את McDonald. מבחינתי מדובר על רשת יצירתית, חדשנית, קשובה ובעיקר חכמה ומתאימה לילדים ולהורים שלהם. הסניף גדול, נקי, צבעוני ומרווח. יש ספות ישיבה נמוכות ומרופדות. יש תחושה של פרטיות, כמעט של אינטימיות. לפעמים זה נראה שהכול מוכן ממש בשבילנו. אז למה שלא נבוא ? 

בחיים מגיע השלב שבו אתה אוהב מסעדה לפי כמה מקום יש בין השולחנות כדי שהעגלה של הילד שלך תעבור שם בנוח. פתאום אתה מסתכל על הפינות של השולחנות ורוצה לוודא שהן עגולות, פתאום אתה מוצא את עצמך בודק את גובה הכיסאות, את הריפוד, את כמות המפיות ואת הסבלנות של הצוות.  

הקטין אוהב McDonald. הכי הוא אוהב צ'יפס. ארוחת ילדים עולה 24.9 ₪. מקבלים המבורגר או צ'יקן בורגר, צ'יפס קטן, שתייה ומשחק. אנחנו לוקחים את החזה עוף בלי הלחמנייה, נקי לגמרי, צ'יפס קטן, מים מינראליים ומשחק. מצטער, אני לא רואה מה לא בריא כאן.  

המשחק הוא רעשן ובובה. המים מינראליים רגילים. החזה עוף טעים. הוא לא גדול, יותר נכון קטן, אבל טעים, טרי, נקי ומגיע בכלי פלסטיק של הסלט, שהנערה המתוקה שעובדת בדלפק ההגשה דאגה שיהיה לנו במקום הלחמנייה. הצ'יפס טרי וטעים. במנת צ'יפס קטנה יש כ- 220 קלוריות. זה לא הרבה. נכון, יש בה הרבה מאוד שומן (כ- 12 גרם וזה לא מעט, כ- 12% מהמנה) אבל אם ניקח בחשבון שבגוף האדם רמת שומן של 16% היא עדיין "רזה" (ספורטאי צמרת יהיה לרוב ברמת שומן בגוף של בין 12% ל- 7%) הרי שלא מדובר בפשע חינוכי. הנה ההוכחה:  

http://www.mcdonalds.co.il/full.asp

האוכל מגיע על מגש פלסטיק. לידו יש סכין ומזלג חד פעמיים עטופים בניילון. לידם יש ערימה של מפיות. בפינה ליד דלפק ההגשה יש כסאות ילדים גבוהים, נוחים ומאוד יציבים. אנחנו תמיד תופסים שולחן בצד ואוכלים. הקטין תמיד מתעקש. ככה זה ילדים. בסוף הוא מסכים לאכול את החזה עוף ועוזב את הצ'יפס. מהמים הוא מסכים לשתות בשלוקים קטנים, רק אחרי שאנחנו עושים הסכם – קודם מים, אחר כך צ'יפס. אחר כך חזה עוף. אחר כך מנגבים ידיים ומתחילים מהתחלה.  

אני אוהב את McDonald. אני מרגיש שיש שם אנשים שאכפת להם ממני ומהילד שלי. לא ראיתי שם מישהו שמסתובב עם אקדח ומכריח את הלקוחות "להגדיל את המנה", להתפוצץ מדלי של המשקה התוסס השחור שמוכרים לנו תחת הרעיון של "להרגיש טוב" ולא ראיתי שם אף אחד שמאיים על הלקוחות שאם לא יקחו צ'יפס גדול, המבורגר גדול וגלידה לקינוח הרשת תתבע אותם. כן ראיתי שם מנות של סלט, שימוש חכם בחזה עוף, רשת שמקשיבה לטעם של הצרכן המקומי עם מוצרים אינטליגנטיים כמו מק - קבב, טורטיות במקום לחמניות והמבורגר המבוסס על דג (מק דג).

אני לא מתעלף מרשת מק- קפה, בטח שלא מהטעם ולא, זה לא "ארקפה", אבל המחירים שלהם מאוד נוחים ומאוד הוגנים, וזה הרבה. לפחות עבורי. 

McDonald . חמש בערב. ארוחת ילדים. מים מינרלים, חזה עוף, צ'יפס וצעצוע. 24.9 ₪. פעם בשבוע, פעם בשבועיים, לא יותר. יסלחו לי המקטרגים. לא מבין מה לא בריא פה.  

יאללה. מדברים.