ופתאום מטפטפות המילים כמו טיפות דםנספגות באדמהדמעה גדולהצנחה מקרן שמש אחרונהרגע לפני השקיעה
את יודעת גרייסי יקירתי, נדמה לי שמאהלר כתב את שירת האדמה, ואילו אצלך היא שותקת, אני זוכרת את פנחס שדה כותב ברומן הראשון שלו על שתיקת האדמה ועכשיו היא שותקת גם אצלך. זה תמיד מהפך את מעי, השתיקה הזאת של אמא אדמה, שתיקה נשית, כמעט מובסת. ובא לי לנער אותה, עורי עורי, תתחילי לזעוק!
לא מבין בשירה, גרייס, אך מסכים שזה כמו שמישהו הגיב לך - "עצוב, אך יפה".
מעניין שכתבת על עורב שמנקר, וקיבלת תגובה ממישהו בשם "פרומתיאוס" - אותו טיטן טראגי, שהיטיב עם בני האדם וסופו שנענש ונקשר אל סלע, ועורבים (או כל עוף אחר) היו מנקריםמדי יום את הכבד שלו, עד ששוחרר על ידי הרקולס.
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי גרייסי
קראתי פעם אחת בחתף
ולא שבתי לקרוא
רציתי להשאיר את הרושם ההתחלתי החזק
דומה והשיר מתאים יותר לפרג שהאדם בן האדמה הפיק ממנו את סם האימה האופיום
שסלל לו את הדרך להתמכרות, לאי שפיות ולמות
ומנגד פרח הפרג משמש גם ברפואה, בקוסמטיקה ומיפה את גינות הנוי, ואף לאכילה [לעוגות וכדומה]
דמעת הדם המטפורית מעל
והאדמה הרואה ונאלמת בשתיקתה
נתנה חיים לטוב ולרע שלא בכוונה מודעת
היא הרה את הטבע
והאדם מנתב את נתיביו
תודה
לאה
את יודעת גרייסי יקירתי, נדמה לי שמאהלר כתב את שירת האדמה, ואילו אצלך היא שותקת, אני זוכרת את פנחס שדה כותב ברומן הראשון שלו על שתיקת האדמה ועכשיו היא שותקת גם אצלך. זה תמיד מהפך את מעי, השתיקה הזאת של אמא אדמה, שתיקה נשית, כמעט מובסת. ובא לי לנער אותה, עורי עורי, תתחילי לזעוק!
תודה גרייסי יקירתי ו*
לאה
לא מבין בשירה, גרייס, אך מסכים שזה כמו שמישהו הגיב לך - "עצוב, אך יפה".
מעניין שכתבת על עורב שמנקר, וקיבלת תגובה ממישהו בשם "פרומתיאוס" - אותו טיטן טראגי, שהיטיב עם בני האדם וסופו שנענש ונקשר אל סלע, ועורבים (או כל עוף אחר) היו מנקריםמדי יום את הכבד שלו, עד ששוחרר על ידי הרקולס.
הביטי אל הכלניות, גרייס, הן מביאות שמחה.
כל טוב, עמוס.
הכאב הזה שביטאת
משבית כל אפשרות לעצחמת עין,
משפיט את האמונה והתקווה,
מדביר את היכולת להשתתף באיזו שמחה
מטמטם ומנוול את הרוח
מציג אותנו בעירומנו
נגועים
פגועים
פוגעים
לא נוגעים
ההעתקתי תגובה שהצבתי קודם לטקסט קשה אחר, איתך הסליחה
המלילים יכולות להרוג,
המילים יכולות לדמם,
המילים יכולות למוטט,
המילים יכולות לאהוב.
דמעה גדולה
צנחה מקרן שמש אחרונה
רגע לפני השקיעה
מקסים ופואטי גרייס יקרה(:
וגם טיפות הדם שהופכות לכלניות...איזה דימוי חזק...(:
תענוג נשמתי(:!
שיהיה אחלה של שבוע!
התחבר לי עם הפרח
דם המכבים
שהפך של סמל יום הזכרון
לחללי מלחמות ישראל
עצוב עד מאוד
אך גם יפה מאוד
זה מאוד יפה איך שהשמש בוכה עליה. ובעלם השמש גם היא תיעלם
אדום,
ציורי,
עצוב,
מרתק,
ואת: מנצחת על תזמורת המילים.
נפלא !
שבת נהדרת לך
יוליה
כן, גם אני כמו שטותה. אפילו שניים.
ספוג ועקוב....
יפה מאוד ומרתק*, אם כי לא ברור לי
האם זו חוויה אישית או אסון טבע שגרם
להשראה שיצרה את השיר הנוגה הזה.
ואולי אני מחטיא את המטרה לחלוטין...
שבת שלום.
*
!
דמעה גדולה צנחה מקרן שמש אחרונה
והעציבה נורא
קשה מאד לעיכול
נוכח העורב המנקר בבשר
והאדמה סופגת את טיפות הדם ,
אך הרןאה את ,
היא מצמיחה לנו כלניות
עושה כל שביכולתה
תודה גרייס !
עצוב , אך מאד יפה
דויד
מי זו ? ולמה ?
ציירת לי ציור . קצת אפל.
שב'ש מחוייכת.
קשה מלאכתה של האדמה ובכל זאת שותקת.
מאד יפה.
רותי.