0

0 תגובות   יום שישי , 15/1/10, 05:43


היום הוא חזר מעוד נסיעה (לעוד לקוח מרוצה).

הילדים כבר רגילים, אפילו לא מתרגשים עא'לק כשהוא נוסע. נותנים נשיקה וממשיכים בעיסוקיהם.

שלשלום בערב, הגדול, בן 7 היה מוטרד. ומי ירחץ את השמנמונת (בת 3 חודשים). אמרתי שאני, והוא המשיך להיות מוטרד "את יודעת?!"

ככה זה. הם לומדים לחיות עם הנסיעות והטיסות התכופות, וכבר יש שיגרה אבל לפעמים נדלקת דאגה חדשה. או שאולי תמיד יש להם דאגות שאני לא מכירה?

אז היום הוא חזר, והגדול התפרק ובכה. על שטות, בטח שעל שטות אבל בכה, וזה מבעס. הוא כבר הודיע לי שמחר הוא צריך הרבה אבא.

טוב שעוד אין לו אאוט-לוק, אחרת היה סוגר לו את הלו"ז. אולי חבל שאין לו.

הוא גם אמר שהוא רוצה שאבא ייפטר. ואני כמעט נפלתי במשך שנייה, עד שהבנתי להתפטר.

וחוצמזה עניין המזכרות/מתנות שהנחמד מביא מכל טיסה גם מעורר מחשבות. כדאי שיביא? לא כדאי? אולי הם חושבים שהוא מבלה שם? (גם אני חושבת את זה לפעמים, אני מודה. טוב, אם להיות כנה, הרבה פעמים), אולי עדיף לא להביא? אולי לא מכל נסיעה? אולי ככה הם יודעים שהוא חושב עליהם?

היתרון הגדול שלנו פה, הוא שהטיסות קצרות יותר.

תכופות יותר. אבל קצרות יותר, וככה אנחנו יכולים לבלות את כל סופי השבוע יחד.

והשמנמונת נולדה לעולם הזה. אבא שלה חי באויר....

לילה טוב

דרג את התוכן: