כותרות TheMarker >
    ';

    ירקון חטיבת הגשר -

    מתבונן - ומביע.
    מתרגש - ומשפיע.
    לומד - ומעביר.
    שותף - ומשתף.
    לחיינו.

    רחל המשוררת - "אורי אקרא לו...אורי שלי".

    16 תגובות   יום שישי , 15/1/10, 10:15

     

    רחל המשוררת

    מתוך ויקיפדיה,

    האנציקלופדיה החופשית

    תאריך לידה י"ט בתשרי ה'תרנ"א  20 בספטמבר (לוח יוליאני) 1890
    שם מקורי רחל בלובשטיין סלע
    עיסוק משוררת
    לאום יהודי
    תחום כתיבה שירה, תרגום

    רחל בלובשטיין סלע

     המוכרת בשם העט שלהּ,

    "רחל" ולעתים רחל המשוררת,

    מן המשוררות הבולטות

    בשירה העברית המודרנית

     

    קורות חייה

    רחל (רעיה‏‏[1]) בלובשטיין נולדה בשנת ה'תרנ"א (1890)

    בעיר סרטוב שעל גדות נהר הוולגה,

    באימפריה הרוסית,

    בתם האחת עשרה של איסר-לייב וסופיה בלובשטיין,

    ונכדה לרבה של קהילת יהודי קייב,

    הרב מנדלשטאם.

    דודה מאכס מנדלשטאם היה הסטודנט היהודי הראשון לרפואה ברוסיה,

    אשר לימים ניהל את בית החולים לעיניים בקייב,

    היה חבר קרוב של הרצל

    וראש הציונות הטריטוריאליסטית ברוסיה.

    אחיה יעקב היה פעיל מאוד בסניף הציוני בפולטבה.

    לימים הוא יסד בארץ ישראל

    את רשת בתי העם ונחשב לאינטלקטואל הראשון ביישוב.

    בצעירותה עברו הוריה לפולטבה שבאוקראינה,

    שם למדה בבית הספר היהודי ובגימנסיה כללית.

    בגיל 15 החלה לכתוב שירים ברוסית;

    בגיל שבע-עשרה עברה לקייב ולמדה שם ציור.

     

     

    רחל בלובשטיין

     

    ב-1909, בהיותה בת תשע-עשרה,

    סיירה בארץ ישראל עם אחותה שושנה.

    השתיים, אשר היו בדרכן לאיטליה ללמוד שם אמנות ופילוסופיה,

    החליטו להישאר בארץ ולהשתלב בבנייתה.

    הן התיישבו במושבה רחובות, ולימדו עברית בגן הילדים.

    ברחובות היה לרחל הרומן הראשון שלה,

    עם בן המושבה נקדימון אלטשולר, שממנו נפרדה ביומה האחרון.

     

     

    רחל רצתה לעסוק בחקלאות,

    ולכן ב-1911 עברה ל"חוות העלמות" הלימודית שהקימה חנה מייזל בחוות כנרת,

    שם נפגשה עם ברל כצנלסון ועם אהרן דוד גורדון שהשפיע עליה רבות,

    ולאות תודה הקדישה לו

    את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "הלך נפש".

     

    שם גם הכירה את זלמן רובשוב

    מי שלימים נודע כזלמן שזר והיה לנשיא המדינה השלישי

    וקשר רומנטי נוצר ביניהם.

     

    אף לו הקדישה כמה משיריה, כמו "גן נעול".

    שיר זה,

    אשר הולחן בשנות השבעים על ידי צמד הזמרים שוקי ודורית,

    מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שז"ר לעזור לה.

    את השיר היא מקדישה ל"זר"

    שמהווה משחק מילים

    לראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר,

    אך יחד עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.

     

    ''

     

    מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
    לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
    וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
    וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

    גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.
    גַּן נָעוּל – אָדָם.
    הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
    עַד זוֹב דָּם?

     

    גַּן נָעוּל (לזר), אדר, תרפ"ח

    ב-1913 עזבה את הארץ כדי להמשיך ולהשתלם במקצוע החקלאות,

    ועברה ללמוד את מקצוע האגרונומיה באוניברסיטת טולוז בצרפת.

    שם פגשה את אהבת חייה,

    המהנדס היהודי מיכאל ברנשטיין,

    אליו קראה מאוחר יותר בשירה "זמר נוגה",

    הפותח במילים

    "התשמע קולי, רחוקי שלי?".

    מברנשטיין למדה את השפה הבינלאומית אספרנטו

    וזמן-מה ההתכתבות שלהם היתה בשפה זו.

     

    עם סיום לימודיה התעכבה מלשוב ארצה

    בשל מלחמת העולם הראשונה,

    ובינתיים שבה לרוסיה ועסקה שם בהוראת ילדי פליטים יהודים.

    ב-1919 חזרה ארצה באונייה רוסלאן,

    יחד עם אנשים - שלימים - יהיו בצמרת ההנהגה והתרבות בארץ,

    ושבה אל מושא רבים משיריה, אל הכנרת האהובה עליה, לקבוצת דגניה.

     

     

    לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת השחפת.

    המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא,

    גרמה לגירושה המיידי מדגניה.

     

    אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה:

    "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב".

    כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין צפת, ירושלים ותל אביב,

    בה בילתה את שנותיה האחרונות.

    את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת בגדרה.

     

     

    רחל כתבה שירים רבים על הציפייה ההכרחית שלה ליום מותה.

    בשנת 1927, עת שכבה במיטת חוליה בעיר,

    הרחק מדגניה,

    זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק:

     

     

    וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם,
    אוּלַי
    מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגָּן,
    לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת-אַפָּי?
    ...
    הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,
    הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?
     

     

    וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים..., תרפ"ז

     
    קבר רחל המשוררת בבית הקברות כנרת

    יום לפני פטירתה, בעודה גוססת,

    רצתה להיפרד מידיד נעוריה,

    האיכר נקדימון אלטשולר מרחובות,

    וביקשה שיעמיסו אותה על עגלה ויביאו אותה אליו.

    אלטושלר, שהיה אז כבר בעל משפחה,

     יצא לראותה ופרץ בבכי.

    מילותיה האחרונות של רחל היו "שלום נקדימון".

    לימים מספר אלטשולר:

    "ראיתי לפני שבר אדם, כולו עצמות,

    ורק עיניה העצובות היו הדבר היחיד

    שהביע דבר מה והוכיח כי לפני ניצב אדם שעדיין חי".

     

     

    רחל נפטרה ב-17 באפריל 1931,

    בהיותה בת ארבעים,

    ללא כל איש עימה,

    בבית החולים הדסה בתל אביב,

    ונקברה, כפי שביקשה בשירה "אם צו הגורל", בבית הקברות כנרת.

     

     

    על מצבתה חקוקות המילים מתוך שירה "נבו" :

    פרוש כנפים,

    ראה מנגד/

    שמה אין בא/

    איש ונבו לו/

    על ארץ רבה.

     

    שירהּ האחרון "מֵתַי",

    שנמצא לאחר מותה על הכוננית בחדרה,

    מלמד על כי לקראת סופה חשה רחל בודדה,

    כשכל שנותר לה היו רק חלומותיה,

    וכל האנשים שבהם האמינה ובטחה

    נטשוה.

     

    מנגד (1930)

    השם מנגד מסמל את

    שאיפות חייה של רחל

    אשר ראתה מנגד מבלי לזכות לממשן.

     

    בשירה "עקרה" למשל,

    מובע יגונה הרב

    על שלא זכתה לחבוק בן:

     

     

     

    בֵּן לוּ הָיָה לִי!

    יֶלֶד קָטָן,
    שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
    לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
    בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
    יֶלֶד.
    קָטָן
    .

    אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
     

    רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
    רְסִיס נְהָרָה.
    לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
    "אוּרִי!" –
    אֶקְרָא!

    עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
    עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
    עוֹד אֲחַכֶּה
    לוֹ.
     

    עֲקָרָה, תרפ"ח

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/11 13:37:
      אתמול בערב העברתי לתלמידיי כאן בצרפת שיעור עליה,
      והתעכבתי על השיר הזה.
      תוך כדי קריאה של השיר
      הדמעות עמדו לי בעיניים.
      שיר מרגש ועצוב.
        15/7/10 11:13:

      וואוו! איזה סיפור . . .

      כמה עצוב,

      שגרשו אותה מדגניה בגלל המחלה,

      ובכלל, היו לה חיים לא קלים,

      בודדה וחולה . . .

      אז אתה נקרא על שם הבן שלא היה לה . . .

        4/3/10 18:54:

      כוכבי כבר שם, בינות למילים אחרות שלך,

      לכן רק אומר כאן כמה מילים...

      אולי אומר כמה שתיקות...

      כי אחרי מילותיהּ... 

      מי אני...

       

      תודה 

        13/2/10 07:28:

      תודה שזכרת...

      עצבות גדולה וכשרון ענק.

      לטבוע בפוסט המשובח שלך.

      שבת נפלאה

      אירית*

        16/1/10 21:46:


      שמחה שיש עוד מי שמעריך ואוהב כמוני ...

      ורד

        16/1/10 20:23:


      אורי יקר ,

      מדהים איך גבר , יושב וכותב פוסט על משוררת מדהימה.

      משוררת עיברייה.

      ברחבי החלל הקיברנטי ,קראתי  ציטוטים מפי  כותבים עכשיווים , דוד אבידן , בוב דילן ,ביטלס.

      לא פגשתי איזכור למשוררים ישראלים .

      את רחל כמו כולם הכרתי בתיכון ,מזמן , והשירים שלה מלווים אותי בחיי.

      משוררת מדהימה , עם סיפור חיים טראגי.

      תודה על הפוסט הניפלא.

      אהבתי!!!

      אורלי .

        16/1/10 16:24:


      כואב : ""....אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה:

      "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב".""

      מעניין אם חברי הקבוצה ישנו טוב בלילה?! 

      כתבת מרגש וסיפור חייה של רחל מרגש.

      נראה שרחל ניחנה ברגישות רבה....

      חיים לא פשוטים היו לה, לרחל... אך ידעה אהבות גדולות...ואהבה זה החלק האיכותי בחיים.

      (רציתי לככב - אך חוק ה 24 שעות...)

        15/1/10 19:24:


      אורי...

       

      תודה רבה לך.

       

       אוהב את רחל.

       

      התשמע קולי....

       

        15/1/10 16:21:


      כוכב באתי לככב את הקודם

      מצאתי חדש.

        15/1/10 16:17:


      אורי תודה*

      שבת שלום

        15/1/10 12:47:

      השיר הזה קרוב לליבי , מאוד!
        15/1/10 11:37:

      אכן משוררת מדהימה הייתה רחל.

      היא הייתה אשה מלאת חיים וכשרונית ביותר - אולם חייה היו אכן קשים מאד

      האהבה הנכזבת והכואבת

      המחלה הממארת

      הנידוי

      כל כך כואב לקרא

       

      ריגשת אותי חבר

      פוסט מאד מרגש - מחווה יפה לאשה מיוחדת אשר חייה נקטפו בטרם עת

       

      אישית - תמיד אהבתי את השיר "פגישה , חצי פגישה" שגם הוא נכתב למען זלמן שזר

      אני זוכרת שלמדנו אותו בבית הספר (בתיכון) ועל המשמעות שלו ומאחוריו

      אני זוכרת כמה זה ריגש אותי לדעת את כל האמת מאחורי השיר

      לכן נחרט בזכרוני

       

      מצ"ב לינק מיוטוב

       

      http://www.youtube.com/watch?v=4N_efQlvJqo

       

      שבת שלום ותודה על פוסט מקסים

      לצערי אין ביכולתי לככב (חוק 24 שעות)

       

      אשתדל לשוב ב"ה

      ♥♥♥

        15/1/10 11:04:
      לקראת השבת ...הבאת כמעט תזה שלמה כאן לרחל..... כל כך ישן ושייך לעבר עם המון נוסטלגיה...ויחד עם זאת ...כל כך ההווה... מדהים....אהבתי:)* שבת שלום
        15/1/10 10:44:

      צְרִיחוֹת שֶׁצָּרַחְתִּי נוֹאֶשֶׁת, כּוֹאֶבֶת
      בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
      הָיוּ לְמַחֲרֹזֶת מִלִּים מְלַבֶּבֶת,
      לְסֵפֶר שִׁירַי הַלָּבָן.

      נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִלִּיתִי לְרֵעַ,
      נֶחְשַׂף הֶחָתוּם בִּי בְּאֵשׁ,
      וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶׁל הַלֵּב הַכּוֹרֵעַ
      יַד כֹּל בִּמְנוּחָה תְּמַשֵּׁשׁ.
        – סֵפֶר שִׁירַי, ניסן, תרפ"ז

       

        רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
      צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
      גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
      רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

      גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
      דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
      יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
      יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

      כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
      פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
      לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
      לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?
        – רק על עצמי, ד' אדר תר"ץ

        הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,
      הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –
      קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי
      וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?
        – הבית הראשון בשיר זֶמֶר נוּגֶה

      הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,
      אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –
      הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
      וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

      מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
      אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
      אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
      אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

      הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
      הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי...
      אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,
      רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!

      אָבִיב, תל אביב, ניסן תרפ"ו

        שָׁם הָרֵי גוֹלָן, הוֹשֵׁט הַיָּד וְגַע בָּם! –
      בִּדְמָמָה בּוֹטַחַת מְצַוִּים: עֲצֹר.
      בִּבְדִידוּת קוֹרֶנֶת נָם חֶרְמוֹן הַסַבָּא
      וְצִנָּה נוֹשֶׁבֶת מִפִּסְגַּת הַצְּחוֹר.
        – הבית הראשון בשיר כִּנֶּרֶת, תל אביב, תרפ"ז

      • אָבִיב, שבו מבוטאת פגיעותה של האוהבת מפני האהוב הסוער:

             

       

        פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
      קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי...
      וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
      מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
       

      – הבית הראשון בשיר פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה,

      תל אביב,

       13.4.25

      רחל המשוררת ציור בול מאת רות בקמן מלכא