לכבוד היושב במרומים, רב ההוד והנורא, שם אדוני רב ההוד והנורא, שוב אני מוצא עצמי בהתנצחות מולך. זה לא שאני מחפש, אבל מפעם לפעם אני מוצא עצמי במצב, שאיני מתאפק עוד ושואל במחילה מכבודו, היכן מידת הצדק בתוך מידת הרחמים? היכן המידתיות בחלוקת מנות הסבל והאימה? האיטי המסכנה סובלת שנות דור מרעב, מעוני וממצוקה. על מנת הסבל המתמשך הזה, נוספו כעת גם צחנת המוות, העולה מבין ההריסות, שורות שורות של גופות ובהן קטנות כל-כך, עד שפיסת אריג מזוהם, יכולה לכסותן. ושוב אני שואל כבודו, בדחילו וברחימו, כיצד נופל הפור במערכותיך המשוכללות? איך סומנה לה האיטי כמטרה הבאה לצונאמי הכאב והשכול? איך סומנו לגזר הדין הזה אלפי תינוקות וילדי האי הנחשל, שקובעת דמעותיו עלתה על גדותיה עוד טרם הרעש הנורא האחרון? שלך בכל זאת, שלמה כאן את השיר הבא כתבתי פעם, בעקבות מותם של 400 תינוקות במפולת בוץ בהודו. חלפו שנים אחדות והנה שוב, ילדים כהי עור בשורות המוות החליפו ילדים כהי עור בשורות המוות ונקברו גם הם בקבר אחים באדמת ההר. חלפו שנים אחדות האימה אותה אימה. והכאב שלא ניתן להכילו, אותו כאב שלא ניתן להכילו. והשאלות אותן שאלות. והכתובת להן - גם... * בְּתִינוֹקוֹת מֵתִים בְּקֹשִׁי מַבְחִינִים גּוּפָם קָטָן כָּל-כָּךְ וְהֵם כָּל-כָּךְ שׁוֹתְקִים. שְׁתִיקַת תִּינוֹק נִרְצָח כָּפוּל כַּמָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה הֲרֵי שָׁוָה בְּדִיּוּק שְׁתִיקָה (אֲפִלּוּ אֲנִי, הַיָּרֵא חֶשְׁבּוֹנָאוּת מַצְלִיחַ לְחַשֵּׁב סִכּוּי לִזְעָקָה). לְאַחַר קְבוּרָה חֲפוּזָה קָטֵן עוֹד יוֹתֵר הַסִּכּוּי לְהַבְחִין בִּמְצוּקָה צְפוּדָה. תִּינוֹק תּוֹפֵס בְּקֹשִׁי שִׁשִּׁים ס"מ מֵאַדְמַת הָאֱלֹהִים, וֶאֱלֹהִים רַב הַהוֹד וְהַנּוֹרָא, כֵּיצַד יַבְחִין בְּפִסַּת הַצַּעַר כְּשֶׁלִּבּוֹ לַצְּבָאוֹת הַמְּמִיתִים עַצְמָם בְּאֹהָלָיו וּמְקַנְּאִים לְדִקְדּוּקָיו וּמִתְעַטְּפִים בְּמִדַּת הָרַחֲמִים הָרְאוּיָה.
|
