לא צריך להיות נצר למשפחת דנקנר בשביל לדעת שעסקים ומשפחה זה לרוב לא שילוב מנצח, יום יום ניתן לשמוע על ריבים על שליטה בעסקים משפחתיים ועל עסק שקורס בגלל מתחים פנימיים בגלל הקרבה המשפחתית.

את מעט ה"תובנות" שלי בנושא רכשתי בזכות הנסיון שלי בעסק המשפחתי שלי,

ייתכן שאני הורס את המתח אבל הנסיון האישי שלי הוא מצויין זאת בניגוד מוחלט לרוב העסקים הדומים שאני פוגש.

על אף הפסטורליה המשפחתית ישנן לא מעט דילמות ורגעי משבר.

אז ראשית קצת רקע: אנחנו משפחה מצומצמת=אבא,אמא,אח,אחות (לפי הסדר הכרונולוגי)

אבי הקים לפני כ-30 שנה עסק למסחר באבני חן, עסק בריא אשר רובו ככולו מבוסס על אדם אחד (מישהו מנחש מיהו?), מגיל צעיר הסתובבתי בעסק אך הקפדתי לעבוד במקומות עבודה אחרים בחופשות השונות וכך גם עשיתי לאחר הצבא.

בשנתי האחרונה ללימודי התואר הראשון התחלתי לחזור לעניינים ולבקר תכופות את העסק אבל עדיין בתור צופה מן הצד.

עם סיום התואר עבדתי בתור אנליסט וכאשר פרוייקט שעבדתי עליו הסתיים הייתי חייב לשקול מחדש את צעדי הקרייריסטים.

ואז הגיע רגע המפנה, הצטרפתי לעסק המשפחתי בהתחלה מתוך חשיבה שזהו משהו זמני והיום אני אחרי שנתיים של עבודה יום יומית עם אבא שלי ואחרי לא מעט רגעי משבר ושמחה ייחודים לתצורת העבודה שלנו.

מכיוון שזהו הבלוג הראשון שלי ויותר מכל מכיוון שכל המטרה זה לשתף ולהבין אחד מהשני אז נראה לי שאשאיר את הבמה לרשותכם.

אל תחששו להיות ישירים ואישיים...