כותרות TheMarker >
    ';

    שי ברק

    ארכיון

    0

    אלימout

    95 תגובות   יום שבת, 16/1/10, 09:41

     בשבוע שעבר, הפך גם בני, אהובי, לקרבן של אלימות בקרב בני נוער.

    בני הותקף על ידי חבורת נערים בבית הספר, בהפסקה. בני ו"חבריו" לשכבה, שתקפו אותו ושברו את ידו, אינם בני 14 עדין.

    המקרה הפרטי של בני, כואב ומטופל על ידנו במלוא החומרה. התוקפים יטופלו במסגרת החוק וישאו באחריות למעשיהם. זה לא יחזיר את הגלגל לאחור, אבל יתכן וישגר מסר חברתי.

    אלימות, מכות, תקיפה, גרימת חבלה וכיוצא באלה, פסולים ואסור שיקרו !!!

    מכאן, אני פונה לחבריי, שיש להם ילדים. בואו נקפיד ונחנך את ילדינו לסובלנות, לאורך רוח, לכך שאלימות, מכות, תקיפה, גרימת חבלה וכיוצא באלה, פסולים ואסור שיקרו !!!

    הלדים שלנו, אינם ילדי הפקר. אסור שיהיו קורבנות או תוקפים.

     זכרו: אפשר אחרת וזה בידיים שלנו !

    שי

     

     


    ילדי ההפקר /  נתן אלתרמן


     

    בין שלוש ובין ארבע
    בוערים פנסים.
    אין מקום שנוכל בו
    את ראשינו לשים.
    בני בליעל הננו,
    אך למי זה איכפת?
    בעולם בשבילנו
    אין אף אמא אחת...

    חצי גרוש שרוכי נעליים
    ושלושה מיל עיתונים.
    היום, היום תקענו רק עיניים,
    מחר נלמד לתקוע סכינים!

    רוח לילה סוערת
    מצליפה בפנים.
    השעה מאוחרת
    ואתם עוד קטנים.
    ילדים שכאלה
    צריכים כבר להיות
    בין קירות בית הכלא
    או בבית הקברות.

    חצי גרוש שרוכי נעליים...

    מיני ערב ועד בוקר
    ישנים בני אדם
    הה, ביוקר ביוקר
    תעלה מנוחתם.
    מחננו עוד יירב,
    עוד יגיעו לילות
    אז נטרוף בהם טרף
    בסימטות אפלות.

     

    חצי גרוש שרוכי נעליים...

    דרג את התוכן:

      תגובות (95)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: אביייייי 2010-03-09 23:30:42


      ראשית רפואה שלמה,אני מכיר את הדברים מנקודת ראייה אחרת,אני מתנדב מזה כ 14 שנים ביחידת ימע"ן במשטרה

      שהנה יחידה מיוחדת למניעת עבריינות נוער(מעיין בילוש נוער).

      קראתי את כל התגובות והייתי שמח שבמקום רק להשתתף בצער המקרה,אנשים פשוט יעשו דבר,כגון התנדבות בכל דרך ומקום כדי למנוע דברים כאלו ולא רק להשתתף בצער...כי מזה המציאות לא תשתנה....

       

      אבי,

      מעריך את דבריך.

      אני מאלה שעושים. אני מקיים מפגשים עם תלמידים בנושא אלימות.

      שי

        9/3/10 23:30:


      ראשית רפואה שלמה,אני מכיר את הדברים מנקודת ראייה אחרת,אני מתנדב מזה כ 14 שנים ביחידת ימע"ן במשטרה

      שהנה יחידה מיוחדת למניעת עבריינות נוער(מעיין בילוש נוער).

      קראתי את כל התגובות והייתי שמח שבמקום רק להשתתף בצער המקרה,אנשים פשוט יעשו דבר,כגון התנדבות בכל דרך ומקום כדי למנוע דברים כאלו ולא רק להשתתף בצער...כי מזה המציאות לא תשתנה....

        21/2/10 22:20:

      תחילה מקווה שבנך חש בטוב!

      ברצוני להתייחס לתגובה שהיתה ב19.1

      לגבי השעיית תלמידים אלימים.

      אין מנוס מהשעייה שהוא העונש לכאורה החמור שניתן .

      לדעתי ילדים חשים שונים וחריגים כאשר הם מושעים

      אבל הם משדרים לחברים שקיבלו פרס ולא חושפים באמת את רגשותיהם.

      אף אחד לא באמת רוצה להיות "מחוץ למסגרת"

      גם אם יש נטייה לברוח לעיתים ממנה..

      בכל מקרה אלימות נובעת מתכניות הטלויזיה הנוראיות ,מהחינוך בבית,

      מהרצון של ההורים להיות חברים של הילדים וכו'..

      אז אין להאשים אף אחד

      כל אחד צריך לבדוק את עצמו!!!

        16/2/10 08:08:


      ראשית החלמה מהירה לבינך,

      החינוך נגד אלימות מתחיל מהבית,

      אבל מערכת החינוך צריכה יותר להחמיר בכל סוג של אלימות למשמעת

      רצינית יותר בעניין זה ולשים דגש על עונשים קשים הקשורים לאלימות

      שירתיע יותר את הנוער לאלימות.

       

       

        10/2/10 09:51:


      אם יש משהו שממש מפחיד אותי זו האלימות של בני הנוער היום

      כל היום הוא שומע בגן ומצטט את עיניין הכוח מול מוח.

       

      מקוה שהצלחתם להחזיר את הבן לשיגרה רגועה

       

        10/2/10 09:01:
      מסכימה עם כל מילה. אסור לעבור לסדר היום על אלימות יש להגיב ולחנך, אין לטאטא מתחת לשטיח...ובעיקר לחנך לאיפוק וסובלנות
        9/2/10 17:06:
      החלמה מהירה לבן גם מבחינה הפיזית וגם הרגשית
      לצערי אני לא חושב שיש אדם שלא נתקל וחווה את האלימות בצורה כזו או אחרת
        8/2/10 21:08:

      רפואה שלמה לבנך.

      אלימות קיימת בבתי ספר במיוחד בכיתות הגבוהות זאת לא רק אלימות מילולית זאת אלימות פיזית

      שמגיע למצבים מאוד קשים .הדבר ידוע במשרד החינוך למרות הכל לא מטפלים מספיק בתחום הזה.

      חייבים לטפל ברצינות ומהר למען עתיד ילדנו.

       

        7/2/10 17:00:

      רפואה שלמה לבנך. גם אותי תקף ילד גדול כשהייתי בכיתה ב' ניסה לחנוק אותי. הורי נכנסו לתמונה ואמי זעזעה את כל המערכת החינוכית, לא השאירה אף אחד עד שהילד הזה לא בא על עונשו. ילדים אלימים רצוי שיהיו במסגרת אחרת*מבין מאוד ללבך.
        7/2/10 14:00:


      למרבה הצער היום

      האלימות שורקת מכל עבר

      והעיקקר שהחלמה מהירה תבא לבנך

      יחד עם כלל חולי ישראל

      ומי יתן שהמסר המבוקש

      יהיה לנחלת הכלל

      צטט: קוכליאה 2010-02-06 23:50:09


      צר לי לשמוע!

      אני מתנחמת בעובדה שיש לבן שלך הורים שהם גב חזק. טוב שאתם עושים הכל כדי למצות את הדין עם העבריינים.

      ביתי הגדולה חזרה אתמול מבית הספר וסיפרה לי שגדולים ממנה גנבו לה ולחברתה את האוכל ולא היה לה מה לאכול אותו יום. התביישה לספר למחנכת. מחר אני מתייצבת איתה אצל המחנכת והמנהלת ואדרוש שינקטו בפעולה.

      לא מזמן נתקלתי בחבורה של נערים בכניסה לבית הספר בשעות אחה"צ בהן הבית ספר הופך למתנ"ס שהייתה מצויידת באולר, פטיש ומברג והמכות עפו שם חופשי. לאיש מהמבוגרים שחלפו לידם לא עברה חס וחלילה המחשבה בראש שזה מצריך טיפול מיידי.. הזעקתי ניידת משטרה, שלחו פיקוח עירוני. הפקחים לא יצאו מהאוטו, רק שאלו את הנערים מה העניינים, ומשאלו ענו "בסדר" הם נסעו לדרכם... לא האמנתי. ככה מטפלים במקרה כזה??? לקחתי את הסיכון וניגשתי למבוגר שבהם. אמרתי לו שאם לא יעוף הביתה מיד והשאר יתפזרו, אני אישית דואגת להזעיק שוב משטרה והפעם אני אדאג שיעצרו אותם. צילמתי אותם בנייד שלי עם הסכינים ומרביצים אחד לשני.

      הם התפזרו.

      יכול היה להגמר אחרת.. לא מעיזה לחשוב איך.

      איפה ההורים שלהם??

      אני פונה קודם כל לכל ההורים שיתחילו להתעניין מה עושים הילדים שלהם!

       

      איחולי רפואה שלמה לבנך!

      ושבוע טוב לכולכם

       

      איריס

       

      איריס, תודה.

      גם על האיחולים וגם על זה שאכפת לך, חברתית.

      אסור להשלים עם אלימות.

      שי

        6/2/10 23:50:


      צר לי לשמוע!

      אני מתנחמת בעובדה שיש לבן שלך הורים שהם גב חזק. טוב שאתם עושים הכל כדי למצות את הדין עם העבריינים.

      ביתי הגדולה חזרה אתמול מבית הספר וסיפרה לי שגדולים ממנה גנבו לה ולחברתה את האוכל ולא היה לה מה לאכול אותו יום. התביישה לספר למחנכת. מחר אני מתייצבת איתה אצל המחנכת והמנהלת ואדרוש שינקטו בפעולה.

      לא מזמן נתקלתי בחבורה של נערים בכניסה לבית הספר בשעות אחה"צ בהן הבית ספר הופך למתנ"ס שהייתה מצויידת באולר, פטיש ומברג והמכות עפו שם חופשי. לאיש מהמבוגרים שחלפו לידם לא עברה חס וחלילה המחשבה בראש שזה מצריך טיפול מיידי.. הזעקתי ניידת משטרה, שלחו פיקוח עירוני. הפקחים לא יצאו מהאוטו, רק שאלו את הנערים מה העניינים, ומשאלו ענו "בסדר" הם נסעו לדרכם... לא האמנתי. ככה מטפלים במקרה כזה??? לקחתי את הסיכון וניגשתי למבוגר שבהם. אמרתי לו שאם לא יעוף הביתה מיד והשאר יתפזרו, אני אישית דואגת להזעיק שוב משטרה והפעם אני אדאג שיעצרו אותם. צילמתי אותם בנייד שלי עם הסכינים ומרביצים אחד לשני.

      הם התפזרו.

      יכול היה להגמר אחרת.. לא מעיזה לחשוב איך.

      איפה ההורים שלהם??

      אני פונה קודם כל לכל ההורים שיתחילו להתעניין מה עושים הילדים שלהם!

       

      איחולי רפואה שלמה לבנך!

      ושבוע טוב לכולכם

       

      איריס


      איחולי רפואה שלימה לבנך היקר,

      סובלנות ,סבלנות ומעבר..אמן ואמן

      לילך 

       

       

        5/2/10 11:25:


      אלימות  היא  סכנה חיים

       

      ולכן  המלה אלימות  מתחלקת לשניים

       

      אלי-מות  בכל פעם שתוקפים אדם מקרבים אותו לסכנת מוות

       

      על כן אנו המבוגרים ההורים וגם כאלה שאינם או בדרך להיות הורים הקפידו

       

      לחשוב על כך יותר ומי שיש בידו לשנות יבורך.

       

      אני מאחל לבנך רפואה שלמה  העבודה מתחילה עתה כאשר הפצעים יגלידו בע"ה

       

       החולשה הנפשית תתן אותותיה מקווה שתדעו להתמודד ותחזירו לבנכם את הבטחון ואת החוסן הנפשי

       

      אמןןןןןןןןןן

        4/2/10 23:40:

      מזעזע,

      טפלו במלא חומרת הדין רק כדי שיהדהד שלא מקובל.

      שלומות לכם ולבנכם

        4/2/10 17:03:

      אנחנו הבאנו את זה על עצמנו.

      אין טאבו ואין פרות קדושות הכל בשביל כסף אז גם האלימות פורחת.

      אני מצטער בשבילו בשבילך ובשבילנו.

      אילן.

        4/2/10 17:03:

      לא להאמין... ולחשוב שהבת שלי עוד כמה שנים תהיה שם.. כפי שזה נראה עכשיו, המצב לא ישתפר וככל הנראה רק יחמיר...

      מה אפשר לעשות נגד זה? האמת היא שאני יותר פוחד מזה מאשר מכל האיומים האחרים שיש על ישראל... 

        3/2/10 09:14:
      *
        2/2/10 23:42:


      שולחת איחולים של הבראה.גם ריגשית.

      נכון אתה עושה בכוונתך לטפל בנושא בחומרה רבה.

      אני מקווה בלב שלם שגם בית הספר נוהג כך.

       

        2/2/10 18:16:


      גם הבן שלי הותקף...פעמיים.

      ליבי ליבי איתך..

        2/2/10 18:01:
      כל הכבוד. ולבנך יקירך רק בריאות ללב ולנפש ומזור גם לגוף.
        2/2/10 10:43:


      כשבני היה בבית ספר תיכון תלמידים ניסו לסחוט ממנו כספים,היכו אותו

      ושרפו לו את התיק,,לא היססתי ולא פחדתי לרגע,כנראה  שהרגש האימהי גבר על הפחד

      והגשתי תלונה במשטרה תלמיד אחד ישב במעצר, ותלמיד אחר במשך הזמן נשלח לפנימית עבריניים

      ואני מדברת על ילד שבא ממשפחה טובה במלא מובן המילה

      אז אסור להבליג,וגם לא לפחד ולהרתיע את הילדים האלימים האלה אולי לגדול ולהיות דור טוב יותר

        30/1/10 20:46:


      שי שבוע טוב

      לפני הכל החלמה מהירה לבינך

      הלוואי ותפסק האלימות בין בני האדם.

      אנו, הכותבים כאן אולי פחות אחראים ואלה ששם ...האשמים.

      האשמים הם הטבע האנושי וכל אחד צריך להיות אחראי על מעשיו ואיזה אדם הוא.

      חינוך בבית, בבית הספר, במדיה, ברשויות..

      קצת קשה לעשות זאת בעולם של תחרות, של מניפולציה, של זה שדורס ומצליח

      לדעתי, הרבה הרצאות סדנאות מודעות, תוכניות במדיה ואמונה אולי יוכלו לשנות משהוא.

      קטונתי

        30/1/10 15:01:

      שי שלום לך

      בחברה שלנו ובמערכת החינוך קיימת זכות יסוד של כל ילד וילדה – לבטחון אישי ותחושת מוגנות,

      לשמירה על הגוף, הבריאות הנפשית והרכוש – מפני כל פגיעה.

      עם זאת אנו  פוגשים, בשהותנו בבית-הספר תופעות שונות של חיכוכים, הצקות, קטטות, מכות

      ובמקרים קיצוניים איומים או אף תקיפות בנשק קר או חם.

      במערכת החינוך כמו בחברה כולה – מודאגים מתופעות אלה ופועלים בתוכניות שונות ליצירת סביבה ואקלים בטוחים

       ברם אין האלימות רק כלפי ילדים ומה עם האלימות כלפי המורים??? האלימות הגוברת כלפי מורים מדאיגה, ודורשת טיפול מקיף ומעמיק. אך מדאיגה לא פחות הגישה המייחסת את האלימות הזאת לזכויות התלמידים; יש הקוראים אף להשעיית "מגילת הזכויות" של התלמיד. לא פעם נשמעות זעקות ממורים/ות בהשתלמותיות : "ומה אתנו, לנו אין זכויות?" "ומה על חובות התלמידים?".  ההתרסה הזאת מבטאת חרדה אמיתית. מורים רבים ניצבים מול קשיים עצומים, הנובעים לא רק מן האלימות הגוברת, אלא גם מהתפוררות הסמכות בבית הספר בכלל, מכניסת השיח המשפטי לבין כתליו (בדמות קבלת מכתבים מעורכי דין ואיומים בתביעות), מתנאים בלתי אפשריים כמעט להוראה וללמידה ומשחיקה מתגברת כתוצאה של כל אלה.

      מילים רבות נכתבו  ועדיין הן במיעוט וכל אחד בוכה מאיפה שכואב לו...

      מגיעה מאותה מעצמה ללא מלכות...שפעם היה לה בסיס הוד והדר והיום...רק מדרון תלול

      החלמה מהירה לבנך היקר

      וט"ו בשבט שמח

       

       

        30/1/10 14:09:


      אכתוב אחר כך תגובה...

      עסוקה עם הילד

      תודה

        30/1/10 11:54:

      מזעזע,,,, 

      אסור לנו לשכוח שאלימות פיזית נגרמת ממצוקה נפשית,,,, גם הם ילדים

      בריאות שלמה לבנך,,♥ ♥ ♥

      מה אנחנו אמורים לומר לילדיינו כאשר תוקפים אותם? להבליג? ( אי אפשר),,,,

      לתקוף בחזרה ? ( זו אלימות ) ,,,,,

      אלימות זו פחדנות,,,,

      אז אייך שולחים ילד לבית ספר בלי חששות,,,,

      הגיע הזמן שמערכת החינוך תהיה רצינית יותר ,,, 

        29/1/10 13:17:

      מורים כהורים

      אמורים להמשיך

      ולחזק מסר  זה

      ואם יורשה לי להוסיף

      זה מתחיל בצורת הדיבור

      בטונים בהתגרויות.

       ב..אי קבלת האחר

      בהדגשת השונה מאיתנו

      ובעיקר בהתאהבות הזו

      שלנו בקופסאות הקטנות שלנו

       

      וזה לא שלי אלא דברי ביל קלינטון 

       

       החלמה מהירה לבנך

       

      טו בשבט שמח שי 

       


       

        29/1/10 10:26:


      אינני מאמין בנטיה שלנו להפיל הכל על החינוך. על אותה מסגרת שבה כביכול המורים מדברים והילדים סופגים.

      זה לא עובד כך. הילדים שלנו שואבים את הלקחים שלהם מן החיים. מן האופן שבו "המציאות של המבוגרים" נראית להם.

      ושם יש אלימות. הרבה מאוד אלימות.

      שם - זה בטלוויזיה. בדיווחי החדשות (יש אלימות שאנחנו מצדיקים בפה מלא! ... ), בתוכניות הריאליטי (דרוך על כולם בדרך למקום הראשון ולמיליון ...).

      שם - זה באופן שבו אנחנו נוהגים בכביש. באופן שבו אנחנו מדברים על מי שפגע בנו. באופן שבו אנחנו מסבירים לילדים שעדיף להיות הטיפוס ש"לא כדאי להתעסק איתו" מאשר להיות הפראייר של השכבה.

           

       

        28/1/10 20:27:

      נורא!!!גם אני חוויתי דווקא עם בתי....

      ילד מהשיכבה..פשוט גרם לה ליפול..

        ונקעה את היד.....

      חינוך....הכל בא מהבית....חינוך!!!.

       

        28/1/10 19:48:


      היי, שלום לך.

      מסכימה בהחלט לחינוך סובלני ואורח רוח, ובטוחה שילדך זוכה לכך.  אך מחד, הילדים שלנו צריכים גם לדעת ולזהות מבעוד מועד את הסכנה, להבין שהיא קיימת ולדעת איך להתמודד מבלי להיפגע. וכאן מסתתר הקושי הגדול.

       

      ולכן המוסדות החינוכיים, צריכים להכניס יותר את האלמנט החינוכי....

      טוב שתמיד יש עם מה לרוץ לכנסת....

        28/1/10 12:36:


      רפואה שלמה לבן שלך

      היישר כוח ואני מקווה שב"ה

       וע"י השתדלות של כולנו

      נצליח למגר את התופעה ההרסנית הזו.

      צטט: טימפי 2010-01-27 18:30:50


      גם בביה"ס שלנו, בדרום הרחוק, ישנן פעולות העשרה, יחד עם אפס סובלנות לאלימות והתוצאות בהתאם. אולי, במקום להעביר את הילד לבי"ס אחר, אתה יכול, יחד עם הורים אחרים, ליזום שינוי בביה"ס הזה, כדוגמת מה שמספרת אירית שני. כמובן שרק אתה יכול להחליט אם יש לזה סיכוי.

      לגבי הנערים המכים: בנוסף לתלונה המתבקשת במשטרה ותביעה חד משמעית מביה"ס, כולל פנייה למשרד החינוך אם הם מזלזלים אמרת שהם ספורטאים? הפעילות הספורטיבית חשובה להם? הצעד הראשון בו על ביה"ס לנקוט הוא השעייתם המיידית מהאימונים והמשחקים לשאר העונה. אני תוהה איזה מן חינוך ספורטיבי הם מקבלים- הרי העיסוק בספורט אמור להקנות איפוק, סבלנות וסובלנות.

       

       

      נדב,

      את העצות החכמות שלך (לא בציניות חלילה) קיימתי. כך למשל, בשנה"ל הקודמת, קיימתי בהתנדבות מפגש בנושא אלימות על כל תלמידי ביה"ס. שם שוחחנו על האלימות ותוצאותיה. על אחריות פלילית ונזיקית. השנה התרעתי בפני הנהלת ביה"ס שהאלימות גואה וכך גם זילות יום הלימודים.

      משום מה, רק לאחר המקרה כשהוגשה תלונה למשטרה, ירד רף האלימות.

      בנסיבות הקיימות, אין טעם שילדי ימשיכו ללמוד בביה"ס הזה.

      שי

        27/1/10 23:28:

       מזעזע!

      החלמה שלמה ומהירה.

       

        27/1/10 18:57:

      לדאבוני מוכר ולא אהוד

      הבן הבכור שלי גם כן הותקף בזמנו ע"י קבוצה של  פרחחים 

      כשהשיב להם  במכות כפל כפליים  לא היססו ותקעו לו סכין בבטן

      מסיסם היו אנשים מבוגרים , אף אחד  לא קם , אף אחד לא עזר  לו

      למזלנו הסכין עברה בצורה חלקה ולא  היתה פגיעה משמעותית באברים פנימיים

      עוד 3 מעלות הצידה והכל היה מסתיים בצורה טרגית

      הזילות הבלתי נסבלת של החיים והאלימות ....

        27/1/10 18:30:


      גם בביה"ס שלנו, בדרום הרחוק, ישנן פעולות העשרה, יחד עם אפס סובלנות לאלימות והתוצאות בהתאם. אולי, במקום להעביר את הילד לבי"ס אחר, אתה יכול, יחד עם הורים אחרים, ליזום שינוי בביה"ס הזה, כדוגמת מה שמספרת אירית שני. כמובן שרק אתה יכול להחליט אם יש לזה סיכוי.

      לגבי הנערים המכים: בנוסף לתלונה המתבקשת במשטרה ותביעה חד משמעית מביה"ס, כולל פנייה למשרד החינוך אם הם מזלזלים אמרת שהם ספורטאים? הפעילות הספורטיבית חשובה להם? הצעד הראשון בו על ביה"ס לנקוט הוא השעייתם המיידית מהאימונים והמשחקים לשאר העונה. אני תוהה איזה מן חינוך ספורטיבי הם מקבלים- הרי העיסוק בספורט אמור להקנות איפוק, סבלנות וסובלנות.

        27/1/10 14:58:


      כואב הלב ומדאיג ביותר

      ויש חינוך נגד אלימות בבתי הספר

      אבל כנראה ששורש הרע עמוק ביותר

       

       

      רפואה שלימה לבן

       

        27/1/10 14:43:

      עכשיו למדתי ששמך הוא שי.

      כמו שאמרת לא לאלימות.

      ממשונורא

        27/1/10 12:21:
      שיהיה בריא הבן שלך וכל הכבוד לך! באלימות נלחמים באמצעות המשטרה. הילדים האלימים של היום, שלא מבינים את חומרת מעשיהם, הופכים לפסיכופטים של מחר, במובן הקליני של המונח.
        27/1/10 10:22:
      לשי שלום. צר לי אך מעצם התיחסותך לנושא .דומה שאתה רואה ומציג ענין כאוב ורציני, אלא מה, שקראת לו אלימ(אוט) מן משחק מילים שלא ידוע לאיזה צורך נבחר השם הזה. כי זהו מקרה רציני של אלימות בבי"ס שעל פי דבריך סרב להגיש תלונה כראוי וניסה להשתיק את הענין.ושוב אתה פוסק שילדיך לא ילמדו בבית הספר הזה. ומאידך אינך אומר לקוראים את שמו של בית הספר הזה ,מסיבות השמורות עימך כי יסוד ההרתעה להתנהלות מוסדות חינוך במקרים דומים לשלך, היא החשיפה לציבור והחשש לשמו הטוב של בית הספר. שמסתבר לא היה מספיק קשוח איתך בהתנהלותו,ואתה מקפיד לשמור על שמו הטוב כביכול.אתה מצין עם זאת שבינך הוכה קשות עד לשבירת אבר בגופו, וכמו שאני רואה את זה אם חיפשת עידוד והשתתפות בכאב ואיחולי החלמה.הרי שקיבלת אותם מלוא החופן.אך עם מעט מאד הצעות קונקרטיות של מה לעשות.אני כיום בן 72 שנה, וזוכר היטב שמורה (גבר)תורן היה בתפקיד של השגחה בכל עיתות ההפסקות.בכלל מעמדו של המורה באותה תקופה היה ענין שהכיל הרבה כבוד וסמכות כלפי התלמידים. חזון נפרץ היום הינו לראות הורים הבאים לבית הספר תוקפים את המנהל(ת) ומגדילים לעשות נכנסים לכיתה ומכים את המורה לעיני התלמידים.וברור לכן כי מרגע שמקרה כזה מתממש הרי שאותו מחנך או מורה הופכים "לסמרטוט"שכל תלמיד יכול ללעוג לו.כמובן שהכל קשור בבחינת "הא בהא תליה" וכשאתה מוסיף את המתירנות של משרד החינוך בהגבלת אפשרויות הענישה כלפי התלמידים .הם מבינים מהר מאד כי השדה פרוץ ואין עליהם מורא הענישה כלל.אפשר כמובן להוסיף סיבות רבות להפקרות השוררת במוסדות החינוך אך די לנו בכך בינתיים.  יוסף
        26/1/10 18:50:

      צטט: משפטן ושליח ציבור 2010-01-26 07:47:36

      צטט: זיוה גל 2010-01-25 18:01:47

       

      טוב שמישהו מעלה לסדר היום

      מה שקורה תדיר במערכת החינוכית

      כמראה לחברה

      ונוח לטאטא תחת לשטיח

      מפאת שמו הטוב של בית-הספר,

      ושל השכונה...

       

      ביה"ס, לא הגיש תלונה במשטרה, בטענה כי אסור להם. טענה שבלשון המעטה, במקרה אלימות שגורמת חבלה, אינה מדויקת.

      אנחנו הגשנו את התלונה במשטרה. לא מתוך רצון לבוא חשבון עם התוקפים, כי אם מתוך רצון שידעו שעליהם לקחת אחריות. בביה"ס הסתפקו, לאחר לחץ שלי, "
      לחקור" תלמידים שהיו מעורבים באירוע ובמענה לשאלת המשטרה למסור לחוקרים את השמות.התקיימו שיחות בכתה הילדים הושעו ליום אחד, ככל שהבנתי וזהו.

      מנהל חטיבת הביניים, לא טרח במשך 10 ימים, לשאול לשלומו של בני, או לומר לו מילה טובה. רק כשהערתי על כך, למחנכת, נזכר לעשות כן.

      בשנה הבאה, ילדי, לא ילמדו בביה"ס הזה, שבעבר היה סמל למצויינות. כיום ???

       

      שי

       

      לא מתפלאת.

      מכירה את המערכת.

      בתי ספר היום הם ארגון מסחרי של שיווק כמו כל ארגון אחר

      שעניינו אינו חינוך.

      אם יגישו תלונה למשטרה

      יוציאו שם רע...

      זאת התפיסה 'החינוכית'...

      והורים רבים אינם מודעים לעובדה המצערת הזאת.

       

       

        26/1/10 18:44:
      היי שי,

      "
      אני פונה לחבריי, שיש להם ילדים. בואו נקפיד ונחנך את ילדינו לסובלנות, לאורך רוח,
      לכך שאלימות, מכות, תקיפה, גרימת חבלה וכיוצא באלה, פסולים ואסור שיקרו !!!

      הלדים שלנו, אינם ילדי הפקר. אסור שיהיו קורבנות או תוקפים. "

      הפנייה הזו שבאה ממקום של כאב ורצון להפוך מקרה קשה למשהו חיובי-
      קצת נאיבית לטעמי.

      כלל ידוע הוא ,שהורים המקפידים להגיע ,להשתתף ולהשפיע
      בישיבות הורים או כנסים נגד אלימות-
      הם בדיוק ההורים שאינם זקוקים לשיעור הזה.
      בבחינת 'לשכנע את המשוכנעים'.

      קראתי את התגובות שעלו כאן.
      אינני מסכימה עם הצעות השמות דגש רק על ענישה.
      הפתרון טמון בעיקר במציאת חלופה לתקשורת הלקויה המתבטאת באלימות.

      זכות גדולה נפלה בידי בני,כשהגיעה מנהלת חדשה עם חשיבה פתוחה לבי"הס.
      אותה מנהלת יצירתית ומופלאה,דאגה בשלב ראשון להעשיר את חצר בית הספר
      בשלל מתקנים חדשים ומעוררי עניין. שולחנות פינג פונג ,מתקן איקס מיקס דריקס ועוד.
      לילדים עסוקים בפעילות מהנה אין זמן לאלימות.
      את שיעורי המערכת היא העשירה במגוון מקצועות בחירה כמו-
      ברידג',בישול, רפלקסולוגיה שיאצו  משחקי חשיבה ועוד.
      הילדים למדו לגעת זה בזה לצורך ריפוי,בדרך רגועה במקום בדרך אלימה.
      היא העשירה את ביה"ס בתוכנית של מוסיקה קלאסית
      על בסיס קבוע .

      רמת האלימות בבי"ס ירדה לאפס.

      הגישה הזו של הענקת תכנים מעשירים ותעסוקה בהפסקות מעוררת פלאים.

      ויש גם את עניין העונש.
      התחושה היום שידי המערכת כבולות.
      ילד מושעה רואה בכך פרס של יום חופשי.

      מאחר וכולנו יודעים שחינוך מתחיל בבית-
      הייתי מציעה שינוי גישה בתחום הענישה.
      אין לי מושג אם היא אפשרית משפטית.

      ההצעה פשוטה מאוד-
      ילד שיהיה מעורב בתקרית אלימה,
      במקום לקבל יום חופשה,
      הוריו יאלצו לבלות יום/ימים/שבוע
      כמלווים צמודים של הילד בבי"ס.

      קודם כול-הפדיחה! אימא יושבת איתי בשיעור ולא זזה ממני בהפסקה.
      שנית- ההורים הנאלצים להפסיד ימי עבודה,
      יאלצו להתייחס ברצינות רבה יותר למסרים שעוברים או נעדרים מהבית.

      אופציה אחרת המפעילה לחץ על אותם הורים וילדים
      היא הטלת קנס כספי משמעותי.
      הנה מקור כספי להעשרת החצר במתקנים מענינים...





        26/1/10 17:35:

      מזעזע לשמוע.כשאני הייתי

      בן 13-14 היו אמנם מכות מדי פעם

      אבל לא עד כדי כך.

       

      רפואה שלמה לבנך.

      * על שהעלית את הנושא. 

        26/1/10 08:30:

      ספור נורא.

      חייבים להעניש בכל החומרה.

      חייבים לאכוף את החוק.

      אסור שישאר מצב נורא זה.

      מאחלת לבינך רפואה שלימה.

      צטט: זיוה גל 2010-01-25 18:01:47

       

      טוב שמישהו מעלה לסדר היום

      מה שקורה תדיר במערכת החינוכית

      כמראה לחברה

      ונוח לטאטא תחת לשטיח

      מפאת שמו הטוב של בית-הספר,

      ושל השכונה...

       

      ביה"ס, לא הגיש תלונה במשטרה, בטענה כי אסור להם. טענה שבלשון המעטה, במקרה אלימות שגורמת חבלה, אינה מדויקת.

      אנחנו הגשנו את התלונה במשטרה. לא מתוך רצון לבוא חשבון עם התוקפים, כי אם מתוך רצון שידעו שעליהם לקחת אחריות. בביה"ס הסתפקו, לאחר לחץ שלי, "
      לחקור" תלמידים שהיו מעורבים באירוע ובמענה לשאלת המשטרה למסור לחוקרים את השמות.התקיימו שיחות בכתה הילדים הושעו ליום אחד, ככל שהבנתי וזהו.

      מנהל חטיבת הביניים, לא טרח במשך 10 ימים, לשאול לשלומו של בני, או לומר לו מילה טובה. רק כשהערתי על כך, למחנכת, נזכר לעשות כן.

      בשנה הבאה, ילדי, לא ילמדו בביה"ס הזה, שבעבר היה סמל למצויינות. כיום ???

       

      שי

        25/1/10 22:25:

      סיפור מזעזע אבל לא יוצא דופן, למרבה הצער!
      אני רואה, כבר בגן הילדים, מאיפה מתחילה האלימות. ילדים קטנים, עדיין אינם יכולים להביע עצמם כראוי ומשתמשים בידיים, בתוקפנות כדי להתבטא, כדי ליצור קשר עם מבוגרים ובעיקר עם ילדים.

      אותם הורים אשר מביאים מסר סמוי או גלוי לילדם להחזיר כשמרביצים או חוטפים לו משהו, דואגים בנאמנות להעביר את האלימות הלאה לדורות הבאים. לא קל לשכנע הורים כי המסר הזה שגוי ומזיק. הימנעות מאלימות כדרך חיים, הימנעות מצפייה באלימות לסוגיה בטלוויזיה והפניית האנרגיה התוקפנית לאפיקים יצירתיים ומועילים תפחית במאד מאד את האלימות גם בבגרותם של ילדינו!

        25/1/10 19:44:


      הרגשה קשה

      בטוחה שיעשה מה שמגיע

      והטיפול צריך טיפול שורש

        25/1/10 18:01:

       

      טוב שמישהו מעלה לסדר היום

      מה שקורה תדיר במערכת החינוכית

      כמראה לחברה

      ונוח לטאטא תחת לשטיח

      מפאת שמו הטוב של בית-הספר,

      ושל השכונה...

        25/1/10 17:43:


      נכון אפשר גם אחרת

       

      האלימות באה ממקום של חוסר אונים

       

      מקוה לשינוי

      מייחלת

       

      כתבת חשוב חברי החדש*

        25/1/10 13:40:


      בריאות טובה ושלמה לבן.

      זו חוייה טראומטית משהו...

      גם אני , כמוך, לוקה באפס סובלנות כלפי כל סוג של אלימות,

      בין אם מילולית או פיזית, שתיהן חמורות בעיני.

      יש לי תקווה שמשהו עשוי להשתנות. מקווה מאוד שלא הפכנו להיות

      חברה שדוגלת באלימות כדרך לפתרון בעיות/סכסוכים.

      עושה הרושם שקדושת החיים איבדה מתוכנה ומחוזקה.

      האופטימיות שלי בנושא טיפול וצמצום האלימות בירידה ....

      חזקו ואמצו. מצטרפת לקריאתך להורים באשר הם.

        25/1/10 13:19:

      אין ספק שחינוך לאי אלימות מתחיל קודם כל בבית. חינוך לערכים, התנדבות, עזרה לזולת

      אלו אבני היסוד שאנחנו חייבים להקנות לילדים שלנו. ובית הספר לא יכול לעשות את זה במקומנו.

       

      למזלי ילדיי מעולם לא היו מעורבים במקרי אלימות. אבל אני בהחלט רואה מה קורה

      ושומעת ,וזה פשוט מזעזע. לילדיי תמיד הסברתי שאלימות זה חולשה ולא חוזק. מי שלא יודע

      לפתור קונפליקטים בשיחה הוא אדם חלש מאוד ובסופו של דבר שיהיה מנודה ולא רצוי .

       

      ולבנך אני מאחלת החלמה מהירה.

       

       

       

      טוב, זה נורא. חוץ מהכאב והנזק הפיזיים של בנך, מניחה שזו גם הרגשה של בגידה.

      אתה שולח את הדבר היקר לך ביותר, מפקיד אותו בידי מוסד, אנשים והוא יוצא משם עם גוף שבור...

       

      היות ועונש לא עובד כחינוך, הייתי שולחת את הילדים האלה לסוג של שנת שירות במקום בו הם צריכים לטפל

      באנשים סובלים. ובגלל האחריות ההורית של הוריהם שפישלו, הייתי שולחת גם את ההורים.

      ז"א, כשהורים יידעו שהם הולכים להענש ולהפסיד שעות יקרות מזמנם עבור הקהילה, בגלל החינוך הלקוי שילדיהם קיבלו מהם,

      יתכן ויתחילו לשים לב לחינוך נכון.

       

      ברכות לבנך.

        25/1/10 09:14:

      לשי רפואה שלמה וגם לכל החברה הישראלית

      אולי הבעיה היא שמפנקים את הצעירים יותר מדי וזו בעיית ההורים והמערכת

      בזמננו היינו עסוקים בחומר לימודים רב מאד - והיום מורידים נושאי לימוד ובחינות כדי שחלילה לא יצטרכו להיתאמץ

      בזמננו בילינו את הזמן בתנועות נוער ולא ראינו סרטי אלימות בטלויזיה שלא הייתה

      בזמננו חונכנו שהכי חשוב זה לרכוש השכלה ומקצוע והיום מחנכים להתעשרות קלה ומהירה ולא חשוב איך

      בזמננו היינו תמימים ונבהלנו מהאיום לשלוח למנהל או שישלח מכתב להורים היום לא חוששים

      בזמננו אם ראית ילד יושב באוטובוס עם הרגליים על הכסא ממול הייתה מעיר לו - היום שותקים כשרואים דברים כאלה

      וכשברכבת יושבים הצעירים על המושבים - הזקנים עומדים או יושבים על הריצפה

      אנחנו לא רוצים לחנך? או אולי מפחדים בעצמנו מתגובות הצעירים?

      הילדים שלי טוענים, שאם חינכנו אותם להתייחס בכבוד לזולת ולעזור לזולת - הם, כמונו, נחשבים לפראיירים

      כשהבת הגדולה הייתה בגן, דרשה ממני הגננת ללמד אותה להרביץ למי שלוקח ממנה צעצוע

      חברה סיפרה לי, שכאשר ניסתה לחנך את נכדיה, אמרו ההורים, שהיום הילדים צריכים להתנהג כמו כולם

      כשצפרתי לנהג שעצר ריכבו באמצע הכביש לדבר עם הולך-רגל, הוא צרח עלי "תסתמי! את לא רואה שאני מדבר?" ומה היה עלי לעשות?

      כשהתנדבתי בצעירותי אמרו לי "אשה מתנדבת אם היא משועממת כי היא גימלאית או עשירה ואם לא אז היא סתם פסיכית, והיות ואת לא גימלאית ולא עשירה , זה סימן שאת סתם פסיכית"

      אולי הבעיה בכך שמאז ששת הימים מסתובבים בארץ בתחושת גיבורים שמנצחים את כולם

      אז מה הפיתרון? הלוואי וידעתי

      נירה

        23/1/10 22:20:
      מזועזעת...איחולי החלמה מהירה! *
        23/1/10 12:24:


      אלימות יש להוקיע מהחברה שלנו.

      הרבה מהסמכות ההורית ומהסמכות המורית

      הלכו לאיבוד וחבל מאוד שכך.

      לעתים המורים מיידעים את ההורים

      וההורים, חלף התייחסות חמורה להתנהגות פסולה

      "מגוננים" על ילדיהם וכועסים על המורים.

      אני סבורה כי גם למקרים של חוסר משמעות

      אין לוותר לילדינו.

      לאהוב, לתת, לחבק - אבל לדרוש!

      החלמה מהירה לבנך,

        23/1/10 09:45:


      שי

      ראשית , החלמה מהירה לבנך .

      שנית, אני מזועזעת ! כיצד הגענו עד הלום??

      כמי שעוסקת בחינוך, אומר  שאנחנו עושים כמעט הכל

      על מנת למנוע מקרים מעין אלה, אך קצרה ידנו מלהושיע..

      הילדים באים לבית הספר עם אגרוף יד קמוצה ועם מצבור

      של כעסים ואת הכל הם פורקים בבית הספר.

      צודק אתה באומרך שאבן היסוד בחינוך הילדים מתחיל מהבית.

      אז את מי להאשים?

      שבת שלום

       


      אני לא מבין את השפה הזו

      אתמול בטלויזיה

      חיסול נער

      ובכל יום

      היד הקלה  המכה

      מאיפה הרשעות הזו

      מאיפה זה מגיע

      אני פשוט לא מבין מה זה

      עודד

      אחלמה מהירה לקטן ושלא תדעו עוד ארועים כאלו, רק שמחות!

       

      שמח שהרמת את הכפפה, שיהיה בהצלחה.

       

      סופ"ש נעים.

        23/1/10 05:23:


      ילד שהולך מכות עם ילד זה לא אלימות. זה ילדות.

      כששני ילדים או יותר מכים ילד אחד זו מחלה של החברה.

        22/1/10 17:02:

      קודם כל אני מגנה אלימות מכל וכל, אך אסור לשכוח היכן אתה חי .

       

      גם האלימות מלכתחילה לא חוקית ולכן בישראל של ימינו הבא להרגך השקם להרגו,כי אין לך שום ברירה אחרת .

       

      אנשים אלימים ביסודם מבינים רק יותר כוח מהם . כל ההתיפיפויות הללו הם טובות לשיחות נימוסין מול שולחן במפה לבנה .

       

      ברגע שאדם אלים יודע שאם יעז לבטא את האלימות שלו מול אדם ,בעל חי אחר הוא יכנס לכלא לכמה שנים יקנס במאות אלפי שקלים ויחטוף מכות רצח הוא לא יהיה אלים כי בכך יפסיד את כל חייו.

       

      מכיוון שאדם אלים למד ומבין רק שפה של כוח ,צורת הביטוי שלו היא אלימותוההרתעה חייבת להיות בשותה שפה ,כי הוא לא מבין שפה אחרת . אם היה מבין לא היה אלים ...

       

       חינוך לאי אלימות ,פלורליזם אמת ,חמלה  וסובלנות זוהי הדרך לדרך האמצע  , אך כנגד ביטויי אלימות יש לנקוט ביד קשה שבעתיים .

       

      מקווה מאוד שתתבע את הורי המשתתפים ואת בית הספר  כל אחד בכ100אלף שח +שירות מבחן והדחה מבית הספר   וזה ילמד אותם לקח לטווח הארוך .אך אני משוכנע כמעט לחלוטין שזה לא יקרה , כי אתה חי במזרח התיכון במדינת ישראל שהיא מדינה רווית אלימות ופשע בתלת מימד - מצד השילטון לאזרח , אזרח לאזרח , קרטלים לשילטון , קרטלים לאזרח .

       

      מצד שני אם היית מגיע להם הבייתה עם מסור חשמלי ופח בנזין בטוח שלא היו יותר מרביצים  לילד שלך .

      צטט: שמואל ארז 2010-01-22 15:33:05

      הפיתרון לאלימות הוא להגיב לה באלימות או בענישה חזרה באופן לא פורפורציונלי, רק אז ניתן למנוע אותה לעתיד .

      שמואל,

      הגנה עצמית בזמן תקיפה. מותרת ואף ראויה. אלימות כדי "להחזיר" לא.

      ענישה, כל מתאים לטיפול באלימות. לפני ואחרי, הסברה, חינוך, כלים אלטרנטיביים, לפתרון סכסוכים וכד'

      שי

       

        22/1/10 15:33:
      הפיתרון לאלימות הוא להגיב לה באלימות או בענישה חזרה באופן לא פורפורציונלי, רק אז ניתן למנוע אותה לעתיד .
        20/1/10 20:14:


      רפואה שלמה לבנך,

       

      מפלס האלימות בבתי הספר,ובכלל בין בני נוער גואה ..

       ויש בהחלט סיבה גדולה  לדאגה,

       חושבת שלפני הכל יש להעלות זאת לראש מענייננו לטיפול לאלתר.... *

        20/1/10 07:42:

      רפואה שלמה לילדך. בעיקר רגשית,

      ולך, כאדם שרוצה לשנות את החברה,

      דבר ראשון, צריך להכניס לבתי הספר שיעור שבועי של נימוסים והליכות.

      מנסיונינו ,אנו יודעים שאפשר להטמיע ערכים בילדים ,בקלות

      לדוגמא: אותנו לימדו שאסור לקטוף פרחי בר

      ובאמת אף אחד מדורינו ומילדנו,לא קוטף פרחי בר.

       

      אני מברכת אותך על דרכך, בהצלחה

       

      ענת


      אולי עכשיו עם התיקון של החוק בזכויות הילד שמאפשר להרחיק ילדים אלימים לפני ועדת ערר, יש סיכוי שבית הספר יוכל להתמודד באופן ראוי עם הילדים האלימים.

      עד כה, נראה לי שהמסגרות השונות היו חסרות אונים בטיפול בנערים אלימים. מה גם שבלא מעט מקרים הם זכו לגיבוי מהוריהם.

       

      שיהיה בהצלחה

       

       

      --

      יורם בן אבו - הסרת תוצאות שליליות

      צטט: נומיקן 2010-01-19 18:15:34

      רוצה להרוס נושא - תן דוגמא. השיר הוא על ילדי הפקר, נראה לי שבנך ובני שכבתו אינם ילדי הפקר, והאלימות נמצא בכל מקום.

      נורא.

       

       


      נעמי,

      בסיפא של הפוסט, כתבתי כי ילדנו, אינם ילדי הפקר. השיר הוא אנטי תזה למצב הראוי והרצוי לילדנו.

      שי

        19/1/10 18:15:

      רוצה להרוס נושא - תן דוגמא. השיר הוא על ילדי הפקר, נראה לי שבנך ובני שכבתו אינם ילדי הפקר, והאלימות נמצא בכל מקום.

      נורא.

        19/1/10 14:51:

      בן כמה הילד?

       

      מה אתה עשית?

       

      היתר בפרטי... 

        19/1/10 14:49:


      קראתי אותך, קראתי גם את התגובות שקיבלת כאן

      מסכימה עם כולם.

      .

      כל התחלה - היא אצלנו פנימה

      אנחנו בתור הורים צריכים להתחיל את החינוך בבית

      מה שהילד רואה בבית - מושלך החוצה בהתנהגות שלו.

      כשהורה - מזלזל במורה (הילד יעשה בדיוק את אותו דבר)

      כשההורה - מזלזל בחוק - וזה יכול מכל שטות שאנחנו עושים מבלי לשים לב בכלל - הילד רואה ומפנים.

      האלימות בבית - גם אם היא מילולית - זה מחלחל בילדים שלנו

      גם מבלי שנשים לב - הילדים קולטים כל דבר

      ואת זה אנחנו רואים בחוץ, ברחוב, בבתי הספר.

      .

      אני מנסה בביתי להעביר את המסר הזה לילדי

      ועדיין נשארת אופטימית.

      טירוף!!!

       

      אני חושבת שצריך להעניש ילדים אלו בדרך נורמלית ומחנכת ולא להשהות אותם מבהי"ס לכמה ימים כי זה פשוט פרס.

        19/1/10 14:39:

      שי

      רפואה שלמה לבינך.

      הלוואי ונצליח להרגיע

      את האלימות והרוע

      הטבועים בכריקטיקה

      האנושית לדורותיה,

      כדי שיתאפשר לנו לנהל

      חיים בקוסמוס זה.

      מלכה

        19/1/10 12:51:


      ראשית ,באם בנך לומד בבית ספר שמוכן להתערב בענין-מזלך,

      בהרבה בתי ספר מטאטאים את הנושא אל מתחת לשולחן,

      יטופלו במסגרת הצדק והמשפט? יש צדק במדינה הזו או בבתי המשפט?

      האמן לי קח מישהו בן 16 שישבור את היד לגיבורים בני ה15 , המסר יעבור מהר יותר,

      עובדה שעם הערבים זה עובד.

      אתה בונה על בתי המשפט? זו עבירה ראשונה של קטין ובכלל זו תאונה ולא התכונו לשבור כלום,

      מאחל לך שלא תצא מתוסכל,

       

        19/1/10 12:29:

      חזק ביותר

      אני איתך צריך להחמיר יותר

      בכל סוג של אלימות ויש אפילו רעיון

      צריך להעניש את ההורים של האלימים

      שכל ילד ידע שהוריו ישלמו על מעשיו

      בעניין השיר יפה לך לא ידעתי שמילותיו

      כאלה מכיר אותו טוב שהעלת את הסוגיה 

        19/1/10 10:19:


      לגבי חינוך, הפתרון צריך להיות ברור מוגדר והחלטי,

      גם בבה"ס של ילדיי רבות הסיסמאות והטקסים בנושא "חברות ואחווה" אך לצערי "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ולכן ילדים בעלי נטייה לאלימות אינם מושפעים מדברי תוכחה כי אם ממעשים בלבד וזאת לאור ניסיוני כקצין חקירות ואב לילדים. את מקרי האלימות כלפי ילדי אני פתר בעצמי מול התוקפים באופן הראוי להם. יחד עם זאת מערכת החינוך בביה"ס אמורה לתלות שלטי חוצות כמו אלו המספרים בשבח ערך החברות, שלטים אשר ישאו תקנון לפיו כול מעשה אלימות יגרור אחריו עונש כבד של הרחקה למס' רב של ימים מבה"ס ואז ההורה של הילד האלים יאלץ ל"בלות" עם "התכשיט" שלו במקום החברה. בנוסף גיל 14 נחשב כגיל בר עונשין מבחינת חוק העונשין ולכן יש לטפל בהם כבאחרון העבריינים ללא מקום לשום התחשבות וסליחה.

      טובי

      צטט: אוריאל חרש 2010-01-19 07:39:49

      ראשית רפואה שלמה לילדך למרות שהוא נער, בעיינך הוא תמיד ישאר הילד...

      שנית החוק לא נותן פיתרון אמיתי במקרא של אלימות בין ילדים.... זוהי דעתי האישית ויש לי תחושה שהצלחתי לקומם את הרשות השופטת אבל זה המצב בשטח...

      יתכן שאם ינתן מענה טיפולי בדמות חוג אשר בו יתמירו את רגשות הזעם של בני הנוער אל עבר אפיק חיובי אזי הצורך שלהם

      לאלימות יפחת באופן ניכר....

      להלן רשימת חוגים : גננות , אומנויות לחימה , ספורט אתגרי , כדורסל ,כדורגל 

      אני מניח שיש רשימה ארוכה של חוגים נוספים

      אבל כולי תיקווה שהמסר הועבר...

      רעיון נוסף לקחת את שיכבת הילדים ליום בבית המשפט שיראו כיצד אנשים בגירים שגורלם לא שפר עלייהם  נאלצים לשלם בעבור הטעויות שלהם ...

      ובנוסף לתת להם שיעור מתוך פרקים ניבחרים בסדר הדין הפלילי....

      כלומר מהו העונש בחוק לאדם בגיר על ביצוע עברות של תקיפה , מהי תקיפה  וכו' 

      אני מניח שיש לך לתרום בנושא  הרבה יותר מימני....

       

       

      אוריאל,

      כל הרעיונות שהעלית, יש בהם כדי לתרום להרגעת האלימות. רק שללא ההורים וללא העברה רציפה ומתמשכת של מסרים, זה לא יצליח כמצופה.

      במקרה תוקפיו של בני, הם ספורטאים פעילים ובשנה"ל הקודמת קיימתי בביה"ס, מפגש בנושא אלימות ומשמעותה, לרבות בפן המשפטי.

      מפגש כזה, אני מקיים בהתנדבות ובחפץ לב.

      שי

       

       

       

       

        19/1/10 07:39:

      ראשית רפואה שלמה לילדך למרות שהוא נער, בעיינך הוא תמיד ישאר הילד...

      שנית החוק לא נותן פיתרון אמיתי במקרא של אלימות בין ילדים.... זוהי דעתי האישית ויש לי תחושה שהצלחתי לקומם את הרשות השופטת אבל זה המצב בשטח...

      יתכן שאם ינתן מענה טיפולי בדמות חוג אשר בו יתמירו את רגשות הזעם של בני הנוער אל עבר אפיק חיובי אזי הצורך שלהם

      לאלימות יפחת באופן ניכר....

      להלן רשימת חוגים : גננות , אומנויות לחימה , ספורט אתגרי , כדורסל ,כדורגל 

      אני מניח שיש רשימה ארוכה של חוגים נוספים

      אבל כולי תיקווה שהמסר הועבר...

      רעיון נוסף לקחת את שיכבת הילדים ליום בבית המשפט שיראו כיצד אנשים בגירים שגורלם לא שפר עלייהם  נאלצים לשלם בעבור הטעויות שלהם ...

      ובנוסף לתת להם שיעור מתוך פרקים ניבחרים בסדר הדין הפלילי....

      כלומר מהו העונש בחוק לאדם בגיר על ביצוע עברות של תקיפה , מהי תקיפה  וכו' 

      אני מניח שיש לך לתרום בנושא  הרבה יותר מימני....

       

      צטט: kdorit 2010-01-18 08:42:29


      שי שלום,

       

      ראשית  איחולי החלמה מהירה לבנך. הוקרות לך על הקריאה לאחריות אישית של ההורים לחינוך ערכי של ילדיהם.  בעברי הרחוק ניהלתי 2 בתי ספר, ונושא אחריות אישית של צוות ההוראה והוורים  הוא מאד מהותי. נדמה לי שבשנים האחרונות אנו עדים לטשטוש גבולות בין האחריות ההורית לאחריות מערכת החינוך. אין ספק שעבודה רבה צריכה להיעשות בתוך מערכת החינוך בנושאים ערכיים ומקצועיים. המגמה של להפוך את בתי הספר  למעין "ביביסיטר" לאומי אכן פוגעת בילדנו. שיפור מערכת החינוך אינה באה במקום החינוך בבית. חינוך לערכים חייב להתחיל בבית. בהקשר הזה  ספר שנהניתי מאד לקרוא אותו וממליצה בחום הוא ספרו של מלקולם גלדוול ,מצויינים,ממה עשוייה הצלחה  זמורה ביתן 2009 .

       

       

       

       

      דורית, תודה על האיחולים.

      באשר לדבריך, החינוך בבית, הוא היסוד, לחיים. "מערכת החינוך", היא גורם משלים. חשוב מאוד, אבל משלים. יחד עם זאת, למורים ומנהלים, אחריות לדאוג למשמעת, אוירת לימודים נאותה ולהקניית דעת וכישורי למידה. הצרוף של שני אלה, יביא לחברה איכותית יותר.

      שי

        18/1/10 09:05:


      זה מזעזע. וכל כך מפחיד.

      נחרדתי מהסיפור.

        18/1/10 08:42:


      שי שלום,

       

      ראשית  איחולי החלמה מהירה לבנך. הוקרות לך על הקריאה לאחריות אישית של ההורים לחינוך ערכי של ילדיהם.  בעברי הרחוק ניהלתי 2 בתי ספר, ונושא אחריות אישית של צוות ההוראה והוורים  הוא מאד מהותי. נדמה לי שבשנים האחרונות אנו עדים לטשטוש גבולות בין האחריות ההורית לאחריות מערכת החינוך. אין ספק שעבודה רבה צריכה להיעשות בתוך מערכת החינוך בנושאים ערכיים ומקצועיים. המגמה של להפוך את בתי הספר  למעין "ביביסיטר" לאומי אכן פוגעת בילדנו. שיפור מערכת החינוך אינה באה במקום החינוך בבית. חינוך לערכים חייב להתחיל בבית. בהקשר הזה  ספר שנהניתי מאד לקרוא אותו וממליצה בחום הוא ספרו של מלקולם גלדוול ,מצויינים,ממה עשוייה הצלחה  זמורה ביתן 2009 .

       

       

      צטט: קצת אחרת.. 2010-01-17 22:22:43


      הפנייה שלך אל ההורים לגמרי ברורה. איכשהו די ברור לי שבמסגרת כל אלה נמצא חינוך לקוי.

      לשמחתי וגאוותי כאם ילדיי לא גילו מעולם אלימות כלפי חבריהם (מלבד מריבות שיגרתיות בארגז החול בגיל ינקות) אך לצערי הרבה שניים מהם היו קורבן אלימות. כמו בנך, גם בני הוכה במסגרת בית הספר, שם הקטסטרופה איומה אפילו יותר.

      בריאות לבן ומי יתן והורים ישכילו להחדיר אל הבנתם של ילדיהם את הנושא הכ"כ חשוב הזה.

       

       

      חינוך ערכי, זה נכס.

      שי

        17/1/10 22:30:


      ההפקרות הסוררת בבתי ספר, הינה מדיניות משרד החינוך במדינה.

       

      אני מקווה שתטפל במורה, ביועצת, ובמנהל בית הספר, על שאיפשרו את האלימות הברוטאלית המחרידה בילדך.

       

       

       

       

        17/1/10 22:22:


      הפנייה שלך אל ההורים לגמרי ברורה. איכשהו די ברור לי שבמסגרת כל אלה נמצא חינוך לקוי.

      לשמחתי וגאוותי כאם ילדיי לא גילו מעולם אלימות כלפי חבריהם (מלבד מריבות שיגרתיות בארגז החול בגיל ינקות) אך לצערי הרבה שניים מהם היו קורבן אלימות. כמו בנך, גם בני הוכה במסגרת בית הספר, שם הקטסטרופה איומה אפילו יותר.

      בריאות לבן ומי יתן והורים ישכילו להחדיר אל הבנתם של ילדיהם את הנושא הכ"כ חשוב הזה.

        17/1/10 22:18:

      רפואה שלמה לבנכם

      מעשה מזעזע ואם הוא לא היה נדוש אולי הייתי מציעה לעבור לסדר היום

      מאחר שכך בדיוק ליהפך יש להתעקש ולנסות למנוע השנותם םשל מעשים נוראים כאלה

      אין לי עצה. אני פדגוגית קטנטונת, אני אפילו לא הייתי הולכת לתקוף את הבעיה מתוך מה יש להם להפסיד

      אם יישנו מקרים כאלה, אלא מה יש להם להרוויח אם תהיה שביתת נשק בכל הבית הספר, ותגמר השנה בלי אלימות

      ובלי מכות בכלל. אין מה לעשות כנראה לא להרביץ הפך להיות אתגר, ויש ללכת איתו עד הסוף . ואולי לא, מה אני יודעת

        17/1/10 14:04:


      רפואה שלמה לבנך אהובך. לבי אתכם.

      גם אני כמוך - אפס סובלנות לענין הזה.

      אם לא יטופל בחומרה - הרי שהמסר לא יעבור.

      כל טוב והמשך שבוע טוב.

        17/1/10 14:00:


      איחולי החלמה לבנך.

      אכן יש לעשות הכל, כדי למנוע התנהגות אלימה בין בני אדם בכל גיל.

      ללמד אנשים להעביר מסרים בדרך של תיקשורת מילולית נאותה ולא באלימות.

        17/1/10 00:50:

       החלמה מהירה לבנך.

      מנסיוני אפס סובלנות לאלימות מביא לצימצומה באופן דראסטי.

      האלימות הולכת יחד עם פחדנות (תשים לב שתקפנות עושים בדרך כלל כמה ביחד).

        17/1/10 00:22:

      ציר הרשע לא יפסק

      בגלל שעורכי דין יטפלו בו.

      אל תשלה את עצמך.

      ולכן יש בפנייתך אלינו סוג

      של יהירות, והתיבבות - התיפיפות.

      ומה יעשה האזרח שאין

      לו את הכלים או היכולת הכספית

      לעורר המערכת המשפטית לטפל בעניניו?
      אם היית פונה לחברך לפעול בעניין היית מקבל ממני

      ששש---פ--ו! אחד גדול!

      ואתה לא כמו כל אזרח.

      במקצוע שלך אפשר לצפות שתפעל

      לטובת הציבור ולא רק לטובתך,

      או ש- תידום.

      מאחל לבנך החלמה מהירה

      כמובן אין הצדקה לפגיעה

      אבל אל תצטרף לקבוצת המבטיחים

      אם אינך יכול לקיים.

      ואם אתה יכול, אז יפה לכך השתיקה.

      הגיע הזמן שנדע להתחייב להצהרות

      או לפחות ליושר האישי.

      אינני כועס עליך - אני כועס על מי

      ששנים ארוכות שכח כבר לחנך למדינה

      יהודית על בסיס מוסרי איתן!!

        16/1/10 23:25:

      מכות בין ילדים היו מאז ומתמיד,גם כשאני למדתי בבית ספר היו מכות בין ילדים והחזק יותר היכה את החלש יותר,למדתי שאם לא מחזירים מכות זה לא נגמר,לא תתגונן היום תחטוף מחר יותר.
        16/1/10 22:17:

      מזדהה עם הכאב שלכם

      ואתה צודק לחלוטין שחובה לשרטט קו ברור - זה אסור! והעובר על האיסור יענש בחומרה.

      לא צריך פה שום "תוכניות חינוכיות", הדרך הפשוטה ביותר היא גם החינוכית ביותר.

      תודה על הדאגה לבני. מקווה ומאמין שנצליח כולנו לפעול לצמצום ניכר בתופעת האלימות. זו אינה גזירה משמים.

      שי

        16/1/10 21:54:

      שי,

      רפואה שלמה,

      כיום צריך להודות כי יה יכול להיות גם יותר גרוע !!

      -

      ההסטוריה מלמדת שתוקפנות השתוללות ואכזריות פורצות כאשר התוקפן מאמין שמחיר האלימות הו זול !!!!!!!!!!!.

      מערכת הענישה במדינתנו רחמנית כלפי העוברים על החוק (חוקים יש ויש) ולכן מספר העוברים על החוק הולך וגדל, הולך וגדל, הולך וגדל.

      אתם העורכי דין של היום והשופטים של מחר "אשמים" במצב !!!

       

       

       

        16/1/10 20:13:

      רפואה שלמה.
        16/1/10 19:38:


      אתה צודק.

      הבעיה היא שחינוך של הורים אינו מספיק (למרות שזו התחלה טובה).

      הלואי שתתגברו על הכאב (הפיזי והרגשי) במהרה. 

        16/1/10 19:08:

      צר לי על בנך ועל האלימות הגואה, איחולי רפואה שלמה.

      השיר שנכתב בכאב מרשים מאוד.

        16/1/10 19:05:

      נשמע טראומטי לגמרי.

      לא יאומן שיש כזו אלימות, בוודאי היו שיכורים.

      היום, שמעתי, מקובל לשתות כבר בגיל נורא צעיר (ללא קשר לחקיקה אלא לאכיפה),

      ואז מאבדים שליטה וביחד יכולים כך לעשות לינץ'.

      רפואה שלמה לבנך. 

        16/1/10 17:34:

      רפואה שלמה לבנך...

      כשאני הייתי ילד, הרבה מחבריי שברו ידיים ורגליים לא בגלל אלימות, אלא בגלל שבנים נוהגים להשתולל...

       

      פרופיל

      רונית ברק ציורי אקריליק

      רונית ברק - ציורי שמן

      שי ברק, משפטן ושליח ציבור