אני לא בטוח שגואל רצון אשם. לפני כמה חודשים ראיתי תוכנית עליו ולא השתכנעתי שהבן-אדם רע ומרע. אפשר להתווכח האם זה טוב מוסרית לאפשר לו לנהל את החיים האלו - ריבוי נשים וילדים. מה שראיתי בתכנית זה משפחה/שבט המתנהלים יפה. ראיתי ילדים שמחים, נשים שמקבלות ונעזרות אחת בשנייה וסה"כ הרמוניה בין כולם. גואל רצון מנהל כת פרטית שכולה משפחתו. הוא מנהל הרמון מודרני, ויש להודות, בהצלחה רבה. האמונה של נשותיו וילדיו בו היא מוחלטת. אבל לצד האמונה יש גם הערכה, כבוד ואהבה. זה הרושם שלי.
בימינו אין בעיה להכפיש את שמו של אדם אפילו גם אם אין לו קשר לדברים. מספיק שכותבים "חשד לאונס קטינים" ומיד כל עם ישראל מתעב אותו. קשה בימינו לשמור על ערך חפות הנאשם עד למשפט. הטוקבקיסטים חורצים את דינם של אנשים (אשם/לא אשם) וגם קובעים את העונש הראוי לו אחרי קריאת פיסקה אחת של ידיעה.כתב לא אחראי יכול לכתוב משהו כמו "המורה שידל את תלמידתו..." וכבר כולם רוצים לסרס אותו. ובסוף מתברר שלקח אותה טרמפ הביתה והיא כנקמה על ציון נמוך התלוננה עליו. בנתיים הוא איבד את עבודתו, אשתו עזבה אותו, והילדים שלו מנודים. כל זה כי עשה טובה לתלמידה. אבל הנושא הזה שייך לדיון אחר. רציתי לדבר על גואל רצון.
אז, גואל רצון התופעה, צריכה לידון בחברה. זה לא מקובל ובודאי לא נפוץ אבל זה קיים. זה קיים גם בארה"ב ובאנגליה ומן הסתם ישנם עוד מקרים שלא התפרסמו. המוטיב החוזר הוא גבר כריזמטי ודומיננטי שכל הנשים והילדים שלו מעריצים ובד"כ אוהבים. החברה המודרנית לא סובלת את זה ומיד מתגייסת כדי לפרק את הכת. גואל רצון נפל לרצון החברה. לא מן הנמנע שיש פה גם רדיפה הנובעת מקנאה. פשוט קשה לי להאמין שהוא אנס את ילדיו.
כמובן שאם יוכח שאכן עשה את המיוחס לו - אני בולע את הכובע וחוזר בי מיד מכל הנאמר פה. עוד דיעה בנושא כתב שאול רוזנפלד במאמר הזה. |