תודה לאל.....................

אחרי 24 שעות של חרדה הכל בסדר!

לכל אמא יש פחדים שלא יקרה כלום לילדים שלנו,

כשהבחירה שלהם  להיות שחקן כדורגל הבטן מתהפכת לי,

ביום חמישי באימון הכדורגל הכל רגיל עד ההתנגשות ראש בראש,

אני לא הייתי במיגרש אבל אביו של בני לא אמר לי שהוא איבד את ההכרה,

ואני אצל חברה:"בואי הביתה עכשיו, מה קרה? בואי................."

בטיסה אני נכנסת והבן שלי "זומבי" מיד הפניה לבית חולים,הילד מקיא,

ומתלבטים כן סיטי לא סיטי ואני רק מתפללת שהכל יעבור בשלום.

לאחר כמה שעות שיחררו אותנו הביתה ולהיות בהיכון, ואני ליל שימורים

מחכה שיעברו השעות והילד כל דבר מקיא......................

כן לנסוע או להגיע לבית חולים, ישבנו על המשמרת איזה אבא נפלא יש

לבן שלי אין הרבה אבות כאלה, אנחנו גרושים וישב לידו כל הלילה,

תודה לאל הבוקר" אמא הכנת לי עוגת מוס?" "איפה הבגדים של הכדורגל

אני הולך למשחק".

תודה לאל עכשיו אני יכולה לישון צהריים!