לאחר התלבטות ממושכת החלטתי לכתוב ע"ג  פוסט את קורות חיי בזמן היותי שכירה במשק.

מאז שחרורי משרות צבאי אני עבדתי כשכירה, כי זה מה שחינכו אותי ואמרו לי בבית,  על פי המסורת הקבוע , תצאי לעבוד , תקבלי קביעות ובסוף תצאי לפנסיה. הרי רובנו חיים על פי אותה מסורת, וכך , אני הילדה הטובה התחילה את חיי ההשרדות. החלפתי מס' עבודות עד שמצאתי עבודה  במוסד חינוכי שם עבדתי 25 שנים בתפקיד מינהלתי בתחום הפדגוגיה. אהבתי את העבודה, את האינטגרציה עם התלמידים והמורים, נשאבתי לתוך העבודה.עשיתי מספר תפקידים בו בזמן: ניהול בית ספרי מול מחשב, ניהול כ"א מורים וכ"א עובדי מינהל וריכוז בגרויות. באה בבוקר ויוצאת בערב, עבודה אינטנסיבית ללא הפסקה. אני בעלת מוסר עבודה גבוה השלמתי עם זה עד כדי כך שגם בזמן שגילו אצלי גידול ממהיר בשד והייתי צריכה לעבור ניתוח דחוף להוצאת הגידול .

בקשתי דחייה כדי לסיים נושאים דחופים בעבודה. כמובן שהרופא כעס ולא רצה אפילו לשמוע ולוותר לי ואני כל כך דאגתי, מי יעשה את העבודה במקומי.

בתקופת שהייתי בבית בתקופת המחלה , טופלתי בכימוטרפיה , הביאו לי את  העבודה הביתה וכמובן הייתי צריכה לעבוד מהבית. אין מי שיעשה את העבודה במקומי . 

כשחזרתי לעבודה, המשכתי לעבוד שעות ע"ג שעות מעבר לשעות המקובלות וכל זה ללא תמורה. נתתי את נשמתי למערכת. גם שרציתי לצאת להשתלמויות נענתי בסרוב." את צריכה לעבוד, מה פתאום שתצאי", זאת הייתה תשובתה של המנהלת.

לקח לי זמן להבין שאני בעצם שאני מכונת אדם.

 התעוררתי ושאלתי את עצמי האם זה מה שאני רוצה ,להיות מכונה, האם זה בסדר שמנהלת ביה"ס מצליחה על חשבון הזמן שלי , על חשבון החיים שלי. ואני ,איפה אני כאדם,מה הרגשות שלי. איך אני ממשיכה הלאה?!  בתפילותי בקשתי עזרה , לעשות משהו עם עצמי ,להיות במקום אחר...חלמתי חלומות שאני עושה דברים אחרים וזה נתן לי עוד קצת כח להמשיך.

תפילותי נשמעו,התגלגלה לידי  הזדמנות , הזדמנות  שמאפשרת  לי להתפתח,, לנהל את הזמן שלי בדרך שלי, להגשים ולהעצים את עצמי .. יצאתי ממרוץ העכברים. התחדשות והתפתחות הם תוצאה של אומץ לעזוב את המוכר והקיים, ולפגוש את הלא נודע.

היום, בגיל 53 העזתי , קבלתי החלטה ופרשתי מעבודתי. האם חגגו לי את הפרישה, לא ולא. עזבתי לאחר 25 שנה , נתתי את חיי, ומה קבלתי בתמורה . כלום. בעצם כן, פיסת ברכה מצוות מורי ביה"ס ומחברותי לעבודה .

                                             כך נסגר לו  מעגל.

אל תתנו לחיים לנהל אותכם, תנהלו אתם את החיים.  , אל תצמיחו מנהלים תיצמחו בשבילכם. את האתמול אין להשיב, את המחר בונים באמצעות ההווה . תעזו

"אל תיתנו את כוחכם לאנשים שמתיימרים לדעת מה טוב ונכון בשבילכם, הם ישאבו עוד ועוד מהכוחות שלכם, יחזקו את עצמם ואת מעמדם, וישאירו אתכם חסרי כוח ותלויים בהם להכוונה."