הביטי אל האופק אהובתי

וראי את ההר הגדול והאפרורי,

בגופו מגן על העמק לבל יפגע

 מפני הרוחות ואיתני הטבע,

אומרים שההר גדול וחזק

עומד איתן מול פגעי העולם,

צומחים עליו שיחים ופרחים

גם העצים מכים בו שורשים,

וכשעומדים על ראש הפסגה

מתגלה יופי עוצר נשימה,

אבל אם תתקרבי מתוקה

ותביטי היטב ועמוק פנימה,

תראי את הסדקים שבסלעים

תחושי בשכבות את הכאב והקמטים,

גם הר כזה עצום גבוה ומגונן

זקוק לפעמים למגע אוהב ועדין,

ליד מלטפת שתהפוך את האדמה

שאוויר וחמצן יכנסו ללבו פנימה

שיהיה למי לחכות ושוב להתגעגע,

אני עומד על הפסגה

מביט אל השמיים הכחולים

דמותך עולה לפני ואת יפה,

ממרום בת קול אלי יוצאת

ומבין העננים אני שומע את קולך,

אני רוצה לקרוא בשמך אהובתי

ושום דבר ברור לא יוצא מגרוני,

רק קול סדוק וקטוע בקוראי

שובי אלי לטפי והפכי את אדמתי.