רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
היער המכושף - הסיפור הרומנטי לשבת (בהשראת ציור של רפאלה מקפה)
"בפנייה הבאה פנה שמאלה", הורה לי קולה הרך של תוכנת הג'י.פי.אס. פניתי שמאלה. אם ההנחיות נכונות, אני נמצא כבר קילומטר מהיעד. כלומר מהיער. היער המכושף. דווקא כאן היא החליטה שניפגש בדייט הראשון שלנו, ואני, כמו מכושף, נסעתי את כל הדרך מגן יבנה כדי לראות אותה.
עוד כשהייתי ילד שמעתי סיפורים על היער הזה, ליד חדרה. מדענים לא הצליחו להבין תופעות שנראות נגד חוקי הטבע, שמתרחשות רק ביער הזה. מכונית שנוסעת כשבלם היד שלה משוחרר, עולה למעלה, במקום להידרדר למטה! אדם שעולה בריצה את הגבעה בלב היער, מוצא את עצמו תוך דקות ספורות למטה, במורד היער! מספרים שאפילו הציפורים מצייצות כאן הפוך...מצייצות הפוך? תעשו לי טובה...תשאירו את סיפורי הסבתא לסבתא שלכם. כל מה שמעניין אותי כרגע זה הדייט עם גאיה!
הכרתי אותה באיזו ארוחה צמחונית של חברה של חבר ילדות טוב שלי. לא רציתי לבוא, כי אני פשוט לא יכול לאכול את הדברים המזוויעים האלה –טופו, סויה וכל השאר. אני –תנו לי סטייק טוב בפיתה, ותעזבו אותי עם כל החיטה מלאה , הסובין והשטויות האלה שלא משביעות ילד בן 4, ובטח שלא גבר אמיתי כמוני, 1.90 גובה עם מסת שרירים שעובד עליה במכון כושר כל יום שעתיים לפחות. אז כן, את גאיה הכרתי דווקא בארוחה צמחונית כזאת, ומאז היא לא מפסיקה להטריף את מחשבותיי.
אני בדרך כלל לא הולך לאירועים כאלה של עדשים ונבטים, אבל אי אפשר לסרב לחבר ילדות, וכך מצאתי את עצמי מכרסם כמו עכבר כל מיני גרגרים שמפזרים בדרך כלל לציפורים, ומשתדל לנהום נהימות של –וואי, כמה טעים! ממש בריא ומזין – עד שפניו של מיכה, חברי מביה"ס היסודי, זהרו מאושר, והוא הסתכל בגאווה על החברה שלו, רכש חדש שנת ייצור 1973, כולה אור ואהבה, אבל תסלחו לי, שום דבר שמתקרב ליופי....ואז נשמע צלצול בדלת וגאיה הופיעה. ובשבילה היה כדאי הכול!
אני לא יכול סתם לתאר אותה, כי זה פשוט לא יעביר לכם את מה שראית ברגע הראשון. אפשר להגיד שכשהיא עמדה בדלת, היה בה איזה זוהר, איזה קסם כזה, לא יודע להסביר, שכתוצאה מכך פשוט בהיתי בה כמוכה סנוורים. הצורה שבה נע גופה מהדלת לשולחן, כמו איילה בטבע, בכל כך הרבה חן! גלי שערה החום שעטרו את מצחה הלבן כמו איזו פיה מהאגדות שלא משתזפת, כי זה לא מעניין אותה...קולה החרישי שנשמע כמו מוסיקת מלאכים באוזניי...בסדר, בסדר, כבר הבנתם שאני מאוהב...
גאיה שוחחה אתי שיחת חולין כמו עם כולם, וחולצתי נרטבה מזיעה מה לענות לה. מה עונים לפיה מהאגדות, כשהפה שלך מנסה ללעוס טופו וזה לא נלעס? בעמל רב הצלחתי להשיג את הטלפון שלה ואחרי הפצרות מרובות הסכימה לפגוש אותי לדייט, אבל בתנאי שאגיע ליער המכושף. היא לא הסבירה למה ואני לא שאלתי מפחד שתתחרט....
אני שומע ציוץ ציפורים, לא ממש הפוך, נשמע לי ציוץ נורמאלי של ציפורים ביער. אני מחנה את המכונית לפני הכניסה, ומתפלל שהיער המשוגע הזה לא ידרדר אותה למטה, למרות בלם היד שהרמתי בחוזקה. כעת צריך רק למצוא אותה. אני הולך בזהירות רבה בשבילים ומרגיש כמו בסרט "אווטאר" עם כל הסבך הזה שבוהק באור שמש של שבת בצהריים ויוצר צבעים וצורות שלא מהעולם הזה, ללא צורך במשקפי תלת מימד. איפה היא, לעזאזל? אני קורא "גאיה! גאיה!", ורק ההד עונה לי!
אני מסמס לה מהנייד –"אני פה. איפה את???" ,והיא עונה – "גם אני פה.תמצא אותי". נו, באמת, באתי לשחק פה מחבואים??? אני מאמץ את ראייתי החדה בדרך כלל, אבל לא רואה נפש חיה חוץ כמה סנאים שחוצים את דרכי במהירות מסחררת , כשהם מקפצים בין הענפים. אני מתיישב על אבן, נשען על אחד העצים האדירים האלה, וחושב מה לעשות.
פתאום אני שומע מין קול חרישי שבא מהעץ – "אל תחפש, אז תמצא". אני בטוח שאני כבר הוזה מרוב ייאוש, אבל הקול נשמע שוב ושוב ממש מגזע העץ שאני נשען עליו, כאילו היה לו פה –"אל תחפש, אז תמצא". נו, באמת, לשמוע קולות בגיל 40, זה קצת הזוי מבחינתי, אם לוקחים בחשבון שהקול היחיד שאני שומע בעבודה שלי זה את המאוורר של המחשב שבאתי לתקן.
אני מסתכל שוב ושוב לצדדים, ואין שם נפש חיה. אני רואה פתאום אצטרובל מהעץ ממול נושר...למעלה!אני עוקב אחריו לא מאמין –הוא פשוט נושר למעלה ומסתחרר לאטו תוך כדי נסיקה, מותיר אחריו שובל של אור זהב! אני נוטל אבן קטנה מהאדמה ומשליך אותה על האצטרובל, כדי שייפול, אבל גם האבן מסתחררת לה כמו בריקוד מוזר – אל על, לעבר פיסת השמיים הכחולים המציצים מבעד לצמרות. אם זה לא כישוף, אז אני לא יודע מה זה כישוף!
אני מרגיש צמרמורת בכל גופי. כן,אני לא מתבייש להודות – צמרמורת של פחד! אני מתרומם מהקרקע ומחליט לוותר. אני פוחד שאם אשאר עוד דקה, גם אני אעוף למעלה בספיראלה של זהב.....ללכת? ולוותר על גאיה? על הפיה שלי מהאגדות? לא! אני לא יכול לוותר עליה! ומה אם אעשה מה שהעץ אמר לי? אני מגחך לעצמי על השטויות שאני אומר...גבר בן 40 שראה הכול, וניסה הכול, יעשה מה שעץ "אומר" לו...חחחח פשוט בדיחה!
ומצד שני, אם הכול הפוך פה, וחפצים עפים למעלה...אני עוצם את עיניי ומפסיק להסתכל מסביבי. ומבעד לעיניי העצומות אני רואה בדמיוני את דמותה של גאיה, כפי שראיתי אותה בארוחה, כולה זוהרת במין קסם בלתי יתואר. ואני מתמכר לדמיוני, ובדמיוני אנחנו חבוקים וצמודים כאיש אחד, כאילו מעולם לא היו לנו בני זוג אחרים. אני מריח את ריח שערה, אני שומע את קולה, אני אתה לנצח נצחים....
"אם לא תחפש, אז תמצא", אני שומע שוב את המיית העץ באוזני, בקול מאוד דומה לקול של גאיה. אני מרגיש משהו רך נצמד אליי ופוקח את עיניי. גאיה מחייכת מולי, עטופה באותו זוהר קסום בלתי יתואר. "אמרתי לך שכל הזמן הייתי פה....", היא אומרת, ומתבוננת בי באותן עיניים מכשפות שלה. אני מצמיד אותה אלי בחיבוק בלתי נגמר, ואנחנו פוסעים ויוצאים מהיער לעבר המכונית. "הכול הפוך כאן!", אני אומר לגאיה בהשתאות, אבל היא רק צוחקת ועונה – "אויש, תום, אל תגיד לי שגם אתה מאמין בשטויות של היער המכושף הזה....".
*הסיפור נכתב בהשראת הציור – "היער המכושף" של חברתנו רפאלה מהקפה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1415637
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (75)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חן חן על שהוצאתם את הסיפור שלי מהבוידעם...
ציירתי...ושכחתי לבדוק את הדואר..
והציור של רפאלה כל כך משתלב .
נפלא!
להיות חבר שלי....אופס...שכחתי שאתה כבר ברשימה...נו, אז אתה במקום הנכון!
"לשמוע קולות בגיל 40, זה קצת הזוי מבחינתי"
אני שומע קולות כל הזמן, מה לעשות ?
*
ממש נהנית מתגובתך עם טעם של עוד...
נו, איזו פואמה לדעתך שימשה לי השראה...? "גלשו עיגולים של זהב....". אין כמו דוד שמעוני! תודה שכושפת, בת חדרה היקרה!!
אלומה מדהימה,
סיפור מכושף
עם טעם של עוד.......
ממש נהנתי
ואכן, ציינת את אווטאר.
יפה לך....
מחייכת
ב א ה ב ה,
א י ל נ ה
מעניין מה היה אומר על זה דוד שמעוני
(ראי הפואמה ביער בחדרה).
כישפת אותנו כרגיל.
תודה על תגובה מכשפת...
אלומה יקרה!!!
כל סיפור של מרתק
והסיפור הזה באמת מכושף
לא יכולתי להפסיק לקרוא
ובסוף נרגעה הנשמה
סיפור מקסים וכתוב מדהים
אני אישית אוהבת מה שאת כותבת
שבוע נפלא ליוצרת מדהימה!
לדעתי כל מי שקורא את הסיפור הזה נכלל בקטגוריית האנשים שהמסר הזה מתאים לו....אז לחיי מציאת מי שאת רוצה -בלי לחפש כלל!!!
אלומה מופלאה שכמוך..
קצת לפני שהכישוף יעלם.....
מכיוון שאני נמצאת תמיד בעולם של אגדות סקרנית לגבי יערות מכושפים כושפתי....
וכן גם אני צריכה להבין , הגיע הזמן שעלי למצוא....ולהפסיק לחפש
כישופים כאלו הלוואי כל יום.
אין לי שליטה על הדמיון המשתולל הזה. ניסיתי לרתום אותו לעגלת המציאות, ולשווא, הוא קרע את הרתמות ופרץ בדהרה קדימה, ולרוץ הוא יודע,המופקר הזה...
את יכולה לקרוא לי חופשי -מכשפת וגם מכשפה -זאת מחמאה ענקית בשבילי כי מה זה כישוף אם לא בריאת מציאות רצויה...?
וואו,"משפטים אלומים" -הרסת אותי! לקבל מחמאה כל כך עברית בעידן כל כך רודף לועזיות -חן חן!
תודה על העידוד! אכן צריך משמעת עצמית ברמות להתמיד בסיפור כל שבוע. מקווה שאאריך ימים להמשיך...אני וש"י עגנון בכפיפה אחת? לכבוד כזה לא פיללתי! חן חן על מחמאה ענקית! לא, המשך אין לסיפורים שלי, אלא במוחם של הקוראים...
הארוחה לקוחה מסיפור חייה של חברה טובה שלי, שהכירה את בעלה בארוחה כזאת, שבועות נדמה לי....חחחח
אלומה הקוסמת (שלא לומר מכשפת כי מתבקש לומר מכשפת) כלכך אהבתי ונהנתי!
כישוף מציאותי לגמרי(:
אני שומע ציוץ ציפורים, לא ממש הפוך, נשמע לי ציוץ נורמאלי של ציפורים ביער
בלי הסיפור השבועי שלך,
אצלי השבוע עוד לא עבר....
שמחה לפגוש את עוצמת אותיותיך,
המתקבצות למילים, ויוצרות משפטים אלומים,
שאחוזים בנצח.
וכמובן כוכב.
מתמידנית זה מה שאת:)
צר לי שלא הייתי נוכחת בסיפור של שבוע שעבר:))
*
}{שטוטית
יער מכושף
עלילה מכושפת
קסם של סיפור*חייכת אותי
כוכב מצמרר לסיפור מדליק.
וגם שבתי!
*
מרענן, מעניין ומותח, מזכיר קצת את "האדונית והרוכל" של ש"י עגנון.
מקווה שתכתבי לזה המשך, יש משהו מצמרר בסיפור הזה.
רק עכשיו מצאתי מספר דקות
להתענג על פרי יצירתך...
תודה יקירתי (:
אני מסכימה עם כל מילה של רפאלה,
יש לך את היכולת לכתוב על כל דבר,
את מוכשרת מאד מאד!
ורפאלה שלי אוחתי,
את ענקית ,הציור מדהים,
אני יכולה להזמין לי ליטוגרפיה של הציור הזה?
זה פשוט ענק!
אהבתי .
אילנה
ציור יפהפה ומלא השראה של רפאלה.
ואת רואה? כדאי לאכול צמחוני. פוגשים שם את אמא אדמה, ומוצאים מה שלא מחפשים...
הרי אנחנו בעידן החדש, עלק:)))
(אשוב)
נעמה
הו, שלום רב שובך, זר מוכר וחביב מארצות החום אל חלוני המכושף...
היער בחדרה שימש מקור השראה לא מעט. למשל המשורר דוד שמעוני כתב את "ביער בחדרה" ופתח אותו כך: "גלשו עיגולים של זהב....". שיר נהדר, חובה לקרוא!
חן חן על תגובה לא הזויה בכלל!
לא חשבתי על זה, אבל יופי של רעיון מקורי, מיכאל היקר! תמיד אתה מעשיר את המסרים שלי בעוד אחד! במקום "קינאת סופרים תרבה חוכמה", אצלנו זה "פרגון סופרים ירבה חוכמה"....
איזו תזכורת נהדרת לטו בשבט! חג אילנות שמח! וואלה, זה מתאים לקטע העץ המדבר בסיפור..לא שמתי לב...נדוש להגיד לך תודה על תגובות מחממות לב באופן קבוע...
ברור שקיים! רוצה קבלות? אני כבר פותחת את המגרה...
כן, זה היער שהתכוונתי אליו! חשבתי שהוא ליד חדרה, אז תודה על התיקון!
כמו שאני נשאבתי לציור של רפאלה ולא התחשק לי לצאת משם...
בכוונה לא הודעתי לך מראש, שתהיה לך הפתעה, ואיזה כיף שהייתה לך. אם כי, אפשר לחשוב מה ההפתעה הגדולה, הלא כל ציור שני שלך משמש לי השראה, קוסמת הצבעים שלי!
סיפור מכושף.
איך שאת מצליחה
לכשף אותנו בכל פעם
מחדש
ארי
אלומה יקרה
נהניתי מאוד מהסיפור המכושף,
כמו תמיד העלית חיוך נעים על ספתי,
תודה יקירה על עוד סיפור ענוג.
שבוע טוב
*
שרה
תודה יקירה
את מקסימה...
נתת לי השראה...
לצאת לחפש סנאים...
ביער חדרה שתמיד
היה ניראה מוצף ביצות,
אקליפטוסים ויתושים,
אך אמרת שהכל הפוך
אז הכל יכול להיות שם...
ובכלל כאן בחדרה
הכל הפוך...
יש לי כבר סחרחרת...
נשיקה *
*פנינה
אין פלא שכתבת את הסיפור היפה הזה על היער המכושף,
כאשר הציור הנהדר של רפאלה שלנו, שימש לך כהשראה. באמת ציור יוצא מן הכלל יפה.
תיארת בצורה מופלאה את היער המכושף הזה שבו הכל הפוך ואולי קצת סחרחר,
וזה נראה נכון - כי כשמאוהבים ממש חזק, הכל יכול להתהפך... יופי של רעיון!
שבוע נעים ומכושף !
מדהימה:-)
תודה על סיפורים נפלאים כל שבת
שבוע טוב יקרה
כישוף של כוכב מכושף.
כתבת נפלא.
סיפור מרתק ומכשף, מזכיר לי את השיר אני אכשף אותך
איזה יופי של דמיון. החיבור להשראת הציור ממש מרתק.
נדוש לומר אבל - אהבתי...
להתראות, לפחות בפוסטים...
שבוע טוב,
רמי
איזה סיפור.
כמה שאת גדולה.
הסיפור שלך מאפשר לי להיכנס לעולם רומנטי ...
דבר שלפעמים אני תוהה אם אכן הוא קיים..
אך , איזה יופי שאפשר לחלום.
*
מקסים (כתמיד :) )
*
איזה כיף של שבוע טוב וחודש טוב לפתוח בו עוד סיפור משלך:-)
ואגב כך, ליד קיבוץ גיניגר יש מקום כזה שבו אשליה אופטית בגלל עצים שצומחים בזוית הפוכה ונראה שיש שם ממעלה אך בעצם זהו מורד והמכוניות כאילו גולשות מעלה בניגוד לחוקי הטבע.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
אלומה,
סיפור מכשף וקסום.
כשמפסיקים לחפש - מוצאים
רעיון מצויין.
שיהיה שבוע נפלא
דבי
נשאבתי לתוך הסיפור...
וליער המכושף.
איזה חיבור יפה עשית.
*
כוכב באהבה!!
מגניב לשבוע טוב
כל כך נכון
כשמפסיקים לחפש - מוצאים.
יפה
את כנראה מאמינה באגדות, אם לשפוט לפי אישיותך הצעירה לנצח!
ואווווווווווווו.
איזו הפתעה....
ציורי משמש לך השראה לסיפור השבועי שלך..
כמה את מסיבה לי עונג וכבוד.
תודה לך עבור שני דברים.
א. ששימחת והפתעת אותי בשימוש בציורי.
ב. שהציור שימש לך להשראה לסיפור כה יפה.....
את מצליחה לחבר בין כל דבר ודבר..
נראה לי שאם יבוא לך תמצאי ספור לכל ציור וצילום.
מלכתי..מלכת המילים.
תודה לך על העונג בקריאת סיפורך הנפלא והשימוש בציורי.
שבוע נפלא.
שלך,
רפאלה
היה לי ברור שאת הראשונה שלא תהיה לך בעיה להבין את המסר. תודה על הראשוניות והחלוציות שלך תמיד!!!
כי רפאלה ואני מחוברות באיצטרובל הטבור...
נעולים? מה הכוונה? במושגי היער המכושף הם דווקא פתוחים לציבור...אם ראית זוג מחובק יוצא משם.....אז מסור להם ד"ש....
חתיכת שי ארוך ומוצק הענקת לי כאן...בטוח שיתמוך היטב במרפק שלי כשאני מקלידה את הסיפורים הבאים...חן חן!
סיפור שמולבש בול לתמונה----מכושפת
שבוע טוב עלינו פוזית
מכושפת מהציור והכתיבה שלך.*
תודה
היינו שם היום....
WOW
עכשיו זה מסביר לי המוןןןן
לאלומה היקרה!
הסיפור שלך משובח כתמיד
אני מעניק לך שי דיגיטלי לאות הוקרה כולו מוקדש לדבקות במטרה
להתמדה שלך המעוררת כבוד
אי אפשר לעבור את השבוע בלי הסיפור שלך
בכבוד רב
הרב כוזי
לשיער של גאיה היה בטח ריח של אורנים, הא?
אלומה, יופי של סיפור-אגדה יצרת בהשראת רפאלה הנפלאה.
בזכותכן, אני שוקלת לחזור לצייר...
תודה ושבוע טוב,
דינה
כל זמן שמאמינים באגדות
נשארים צעירים בלב
ליבבתיני אלומתי!
אלומה! *
מכושף באמת . . .
והמוטו הוא: אל תחפש, אז תמצא
אהבתי.