טיילנו ביחד השבת. אזור רמות מנשה. מעל קיבוץ "הזורע" ו"משמר העמק". הכל פורח, ריח של אביב באוויר, כאילו שלא חורף עדיין, כאילו שלא ינואר וקר. הטבע משתגע, אומרים המבינים. הכל קורה מוקדם מדי. מרבדים של זעתר טרי, רקפות, כלניות, דודאים, תורמוסים, והכל פורח. האוויר מלא בריח של אבקנים. השמש החמה מבלבלת את הטבע, שמתעורר מוקדם ויוצא לשדות במחולות.

פרשנו שמיכות, הורדנו נעליים. הילדים התחילו לרוץ. הקטין לא הגיע, אבל אנחנו כמו הבדואים, יש לנו סבלנות. הוצאנו מנגל. חזה עוף, קבב, סלט של חסות וריג'לה שאליקו הביא מהגינה. פיתות ושוקלד לילדים. חומוס, טחינה וכאלה. היה כיף. היה נעים. היה כמו שאנחנו אוהבים. בלי לחץ. בלי בלגן. בלי תכנונים מורכבים.

שומר הבר צומח, אבל לא כל השנה. יש לו קנים ארוכים ומי שיודע לראות אותו מרוויח. אליקו וארלה ("אחיתופל ושות - יועצים בע"מ") יודעים. הם שולטים בשטח, מזהים צמחים, פריחה, תוואי קרקע, חיות בר ובכלל, אוהבים להיות בחוץ.

שומר הבר מופיע בצבע ירוק כהה. אוכלים רק את העלים הטריים ומומלץ שרק מי שיודע מה זה ואיך זה נראה יקטוף. בכל מקרה, לא לעקור את הצמח מהשורשים, שיהיה גם לשנה הבאה. אותו כנ"ל לגבי הזעתר, שנחשב בכלל לצמח מוגן.

סלט של שומר בר, זעתר טרי, בצל לבן, לימון, שום ושמן ירוק

לוקחים את השומר, רק עלים עדינים. קורעים בידיים או עם סכין לגודל שרוצים. מפרידים את העלים של הזעתר מהגבעולים (אפשר לתת לילדים לעשות). בצל פורסים דק. מערבבים בעדינות. שום חותכים לפרוסות דקות ומוסיפים כמה שרוצים. סוחטים המון לימון ומציפים בשמן ירוק. מערבבים בעדינות עוד פעם. נותנים לנוח עשר דקות. זהו. אוכלים.

הטעם הוא יוצא דופן. אניס כמעט מתוק מהשומר, מרירות חריפה בעדינות שלה שמגיעה מהזעתר הטרי שעכשיו בשיאו, הבצל מפריש נוזלים ומתערבב פנימה לכל ביס והכל עטוף בחמוץ של הלימון, בנגיעות קטנות של שום טרי ובשמן הירוק ש"אורז" את כל הטעמים ונותן להם הרגשה של "ביחד".

סיכמנו שיצא פצצה. אליקו לא מרשה שיהיו תמונות, הוא לא רוצה שעוד אנשים ידעו על המקומות שבהם אנחנו מטיילים. שומר הבר לא יהיה עוד הרבה זמן בשטח. השמש החמה של אפריל ומאי תשרוף אותו מיד אחרי שהגשם האחרון יופיע, איפה שהוא באזור מרץ הקרוב.

עד אז, יאללה, מדברים.