היית או לא היית עיר החלומות? לפני שנים רבות ברגע בו המטוס השמיע קולות עזים של עצירה בנמל התעופה נאריטה טוקיו והקולות סביב הפכו לבליל לא מובן של צלילים מעולם אחר. נחתתי לבדי בשערייך טוקיו.. הגעתי עד הלום כדי לחוות את טעמייך, טוקיו... כל האנשים זורמים לכיוון אחד כולם לעבר פתח היציאה ודרכם כה ברורה להם. יפנים מעונבים בחליפות עסקים וכולם בצבעים כהים של שחור , אפור וכחול יפניות מדוגמות בחליפות מעצבים וכולן באפור או בורוד בהיר ואני אנה אני באה בשערייך , טוקיו? פקיד הקבלה לוקח את הדרכון ומחתים הוא האדם האחרון שאת דבריו עוד יכולתי להבין. מכאן כל השלטים מצוירים, מילה אינה כתובה אנגלית סימימהסן - סליחה- המילה היחדיה שידעתי ואחריה בקשה באנגלית כמובן איך אפשר להגיע לעיר, חשבתי שטקסי היא מילה בינלאומית, מהר מאוד הסתבר שגם אותה צריך להגות נכון שלא לדבר על יוקר הנסיעה וככה פניתי לאדם אחד אחרי השני כולם אמרו בנימוס נו אינגליש עד שהגיע הבחור שלא ידע מילה באנגלית, אבל קלט את המצוקה הגדולה לקח אותי ביד לתחנת הרכבת המהירה, שהיתה קיימת רק בטוקיו אז לפני הרבה שנים נסע אתי עד התחנה והעלה אותי לרכבת הבאה אחר כך הוא נפרד. והלך לדרכו. הוא נסע לכיוון ההפוך, אבל טרח לנסוע אתי שעה וחצי ברכבת התאהבתי בטוקיו התאהבתי בהמוני האנשים שזורמים כולם לכיוון הנכון התאהבתי בשפה התאהבתי בתחושה של להיות אבודה ולמצוא את עצמי בחזרה
|