יציאת מצרים הוא מהאירועים הידועים ביותר בעמנו. אין ילד ומבוגר שלא שמעו על אירוע מכונן זה, בו התהוותה זהותנו הלאומית. יציאת מצרים היא הגאולה ונחשבת לאירוע ההיסטורי המופלא ביותר בו התערב ה' התערבות ישירה עלי אדמות, לאחר בריאת העולם והמבול. שאלות רבות מציבה הוא לפנינו. ה' מבשר למשה "לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם ל-אלהים וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים: והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה': וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות פרק ו/ו-ט). תוכנית הגאולה מופיעה בשלושה פסוקים בהם מופיעות ארבע לשונות הגאולה שהן למעשה חמש לשונות. סדר הופעתן של הלשונות אינו מקרי. למה בכל זאת אנו זוכרים בעיקר את הארבע הראשונות? ורק כנגד ארבעתן קבעו חז"ל שיש לשתות ארבע כוסות בסדר פסח? (ראה: ירושלמי פסחים פרק י, הלכה א. בראשית רבה פרשה פח, ה. שמות רבה פרשה ו, ד.). השאלה העומדת על הפרק היא האם הגאולה מסתיימת ב"ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא-להים וידעתם כי אני ה' א-להיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" או שמא בהבאת העם לארץ. יש סוברים שהארץ הייתה ממילא מובטחת לאבותינו, ועל כן אין צורך להזכיר זאת במכלול לשונות הגאולה. האור החיים סובר אחרת ואומר ש"פרט זה של הבאתם לארץ תנאי הוא הדבר, ויעדתם וגו' אז הבאתי וזולת זה יהיה מה שיהיה" כלומר אם ידעתם שאני א-לוהים אז הבאתי... אבל דעו כי שום דבר אינו בטוח. שום דבר אינו מובטח. אין לכם להישען על הבטחות, אלא על התנהגותכם. ועוד נראה שעניין הפיכתו של ישראל לעם "ולקחתי אתכם לי לעם" מכריע:"לא כנסייה יסד ה' כי אם עם. חיי עם שלמים חעוצבו על ידו. ישראל יהיה עמו ולא רק קהל מאמיניו" (רש"ר הירש, שם). אתם מתחילים עכשיו חיי אומה חופשית. אתם מתחילים עכשיו להתנהג על פי כללים מסוימים ולא רק להאמין. הידיעה הנדרשת מכם הינה ידיעה עמוקה המביא לפעולה ולאחריות ולא רק לאמונה רגשית. אתם הופכים היום לעם, לפני כניסתכם לארץ וקיומכם כעם לא תלוי בבעלותכם על הארץ "אלא הבעלות על הארץ הותנתה במילוי בנאמנות של תפקידו הלאומית" (ראה רש"ר הירש, שם). הבעלות על הארץ איננה כשלעצמה התפקיד הלאומי אלא התוצאה של אפשרותכם לקיים את התפקיד הלאומי. ואם כן די ברור למה העם לא שמע את משה "מקוצר רוח ועבודה קשה". לעם עבדים הטרוד ע"י היום יום, לא את רוחב הלב, אין לא את אפשרות ראיית החזון הלאומי. הוא אינו תופס את עצמו שונה ממה שהמדכא אותו תופס אותו. עיסוקי השעה תובעים ממנו את כל האנרגיות ולא משאירים לו פנאי רגשי מעבר לכך או שמא אפשרות קשה יותר כדברי המדרש "שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה" (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה ד"ה והיה לכם). נראה שהשעבוד איננו רק פיזי אלא גם מנטאלי. לפרוץ את אזיקי החומר ולשאוף להתעלות רוחנית אנושית היא כמעט בלתי אפשרית לעם עבדים. על כן הגאולה באה כמעט על כורחם. ה' צריך להחזיר לעמו את חירותו על מנת שידעו אותו ידיעה אמיתית, חופשית ומשמעותית כזאת שנובעת מבחירה חופשית, המובילה לעשייה ולא לדיבורים. על כן לא חשוב אם משה הוא ערל שפתיים. ממנהיג העם לא נדרשים דיבורים. אלא מעשים. שבת שלום!ethel@actcom.co.il |