"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
פוסט קליל על מתנות
אני לא יודעת למה התחלתי לחשוב על מתנות. אין לי יום הולדת ולא חנוכת בית וגם החגים עוד רחוקים. בכל אופן, חילקתי לי בראש את המתנות לשלושה סוגים. א. מתנות שבדיוק קולעות לטעם שלי ולמה שאני רוצה, כאלו שגם אני הייתי קונה לעצמי - את אלו נחמד לקבל אבל לא יותר מנחמד. ב. מתנות שכמעט קולעות לטעם שלי אבל מפספסות קצת או בעיצוב, או בשימוש או בעיתוי: שרשרת צבעונית כמו שאני נוהגת לענוד אבל מהחומר הלא נכון, מגס מרק שבדיוק הייתי צריכה וגם נאה למדי אבל גדול מדי בשביל הכמויות שאנחנו אוכלים, רמקולים משוכללים למחשב במקום מערכת דיסקים קומפקטית שרציתי, חולצת בד אפורה מהסוג שנהגתי ללבוש לפני שנה אבל השנה ממש לא בא עליהן, ספר קריאה בתקופה שאני לא מרוכזת ומעדיפה לקרוא ספרי פסיכולוגיה בגרוש. אלו המתנות הכי מרגיזות. משום מה, הן פוגעות בי ואני לא יודעת מה לעשות איתן. ג. מתנות שהן כל כך לא בטעם שלי שבמבט ראשון הן נראות הדבר הכי מכוער עלי אדמות או מתנות כל כך מופרכות, שאני כל כך לא צריכה: צעיף משי ענק בדוגמה דמוית אתנית, קערת פירות לא סימטרית מוזהבת בקצוות, זוג מחזיקי ביצים רכות מזכוכית כחולה (אני דווקא אוהבת זכוכית כחולה אבל אף פעם אני לא אוכלת ביצים רכות), סוודר בז' בדוגמה של דודות. אלו המתנות שאני הכי אוהבת. העובדה שבחיים, אבל בחיים, לא הייתי קונה לעצמי משהו כזה הופכת אותן למתנות במלוא מובן המלה. |
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דניאלה, כמובן....בטח רומנטי. הוא רצה לומר: כל בוקר אני הולך להביא לך למיטה ביצה עם טוסט וקפה.
נזכרתי ,אפרופו מתנות פרקטיות.
שחברתי התחילה לצאת עם גבר
והיתה מאוהבת בו אנושות
והנה הגיע יום הולדתה..
והיא ציפתה למתנה רומנטית
והנ"ל נכנס לביתה
ובידיו טוסטר.
רומנטי,לא יודעת????
אבל חמים ,נכון?
דוקא לא מלחיצות אותי מתנות. פעם ממש אהבתי לקבל, היום אני יותר אדישה.
מי נתן לך את הנשיקה העטופה בנייר הצהוב?
תגידי, ענת, גם אותך מלחיצות מתנות?
אני אף פעם לא יודעת להגיב בפרופורציה, תמיד נדמה לי שאני לא מבטאת נכון את מה שרציתי להגיד.
תמיד מדאיג אותי שעכשיו אני צריכה להתנהג יפה, אחרי שקיבלתי מתנה...
וגם -
המתנות שאני באמת הכי אוהבת -
כל הקשקושים שהילדים הכינו במיוחד לי... שרשרות קטנות ומתפרקות, סיכות צבעוניות, ציורים, קופסאות של סודות, פתקים צבעונים, אבנים מצויירות, נרות שעווה מקוריים, סימניות, שקיות ריח-טוב לבגדים -
ועוד ועוד ועוד...
אף פעם לא זרקתי אף אחד מהקשקושים האלה. אני שומרת עליהם בקנאות.
לפני כמה שבועות מצאתי דף נייר צהוב מקופל קטן-קטן-קטן בארון שלי, פתחתי אותו ובפנים מצאתי כתובה מלה אחת - נשיקה.
נכון יפה?
הבנתי!!!!!
לא שהתנסיתי אי פעם בכלות אבל זו נשמעת לי כלה קלאסית. התנסיתי, לעומת זאת, בחמה שתמיד מביאה לי שעון מכוער ונטייה דומה יש לאשתו של אבא שלי לשלוח לי מדי פעם שעון מכוער אבל לא מספיק ביזרי בשביל שאתחיל לאהוב אותו. אז בניגוד למתנות המכוערות שאני מצליחה, כאמור, לחבב, יש לי קצת אלרגיה לשעונים ומהר מאוד אני מתפטרת מהם (זה לא מגיע עם פתקי החלפה).
כל פעם מחדש
אוהבת את צורת כתיבתך.
ובקשר לנושא המתנות.
פעם הייתי משקיעה המון אנרגיות בקנית מתנות.
היום אני מבינה שזה באמת לא כל כך חשוב
כמו שכתבתבאחת מתשובותיך.
במידה ואני אוהבת את הדבר שאני קונה וקונה מתוך הלב
אז מה איכפת לי
כי אני עשיתי זאת בלב שלם.
רק דבר אחד עוד לא הצלחתי לקנות מתנה מתאימה לכלתי חחחחח
היא תמיד מחליפה אותה
לכן תמיד אבל תמיד מצורף פתק החלפה.
שתהיה בריאה.
ופרקטית... ;-)
תודה. זה ממש עלול להפוך אותי לתאבת בצע. בצע הכוכבים הירוקים הוא בודאי נגע מתפשט כאן בקפה.
הם יהפכו אותך לתאבת ריח.
אני משתמשת בהם בטיפולים. פרקטי, לא? ((-:
זה מזכיר לי (הלילה האסוציצאציות שלי קצת חופשיות) שפעם נסעתי באוטובוס וישבה שם נערה מפגרת שכל הזמן אמרה: "לאמא שלי יש יומולדת, קניתי לה מגבת, גם מגבת זו מתנה יפה". מאז המשפט "גם מגבת זו מתנה יפה" הפך להיות שגור על לשוני בהזדמנויות שונות.
קראתי וזה פתאום נראה לי מאוד הגיוני ולא כל כך פולני לשנוא מתנות. והאמת היא שלא אחת אני שונאת מתנות, בעיקר אם הן יקרות, כי הן נותנות לי תחושה שהאדם שנותן אותן רוצה להרגיש בכך חזק ממני. פעם היה נהוג אצלינו במשפחה לקנות מתנות די יקרות ליום הולדת ויש כאלו שממשיכים עם המנהג הזה וזה מביא לי את הסעיף. אני מעדיפה דברים קטנים וסמליים.
ואת אוהבת נרות ופרחים? אני דווקא כן. החזרה על אותן מתנות הזכירה לי פתאום את הקטע עם המורה להיסטוריה ב-"איה הג'ינגית" של פוצ'ו, זה שכל שנה הביאו לו פסל גבס של בטהובן למרות שהוא רמז באופן בוטה שהוא רוצה שעון. לי דרך אגב נראה הרבה יותר כיף לקבל פסל של בטהובן מאשר שעון.
זהו שגם אני פועלת לפי האסטרטגיה הזו, כלומר מנסה לקנות לאדם מה שהוא אוהב, אבל הרבה פעמים זה מתפספס ואז זה נראה לי יותר בעייתי מאשר מראש לקנות משהו מופרך לגמרי. מצד שני לא נראה שיש הרבה אנשים שחולקים איתי את האהבה לדברים מופרכים כך שאין לי ממש אומץ לקנות להם דברים כאלו. נראה לי שאלו שקונים לי דברים מופרכים הם אלו שלא מודעים למופרכות שלהם. מזל שיש כאלו.
רק על תחשבי יותר מדי. זה לא כל כך חשוב.
פעם אהבתי לתת מתנות ועכשיו משום מה הרבה פחות. אולי כי כבר יש לי הרבה פחות מוטיבציה למצוא חן מאשר פעם. בכלל פעם זכרתי את כל ימי ההולדת של כולם וכיום כבר שוכחת לפעמים אפילו את אלו הקרובים אליי. גם לא אכפת לי ששוכחים את שלי.
תודה לך שנתת לי חומר למחשבה :-)
ממש לא חותמת על כל מילה בלינק. (בטח לא על הסיומת)
נרות ופרחים זה מן קטע של מתנה לנשים... אולי זה יחדד לך את חוש הריח... (אני הייתי משתמשת בשניהם לציור- פרקטית או לא?)
הי עירנית, תודה על ההשקעה.
קטע מעניין. כמו תמיד, השאלה תמיד
היא בהתכוונות הן של הנותן והן של המקבל.
בכל אופן, לא נראה לי שנרות ופרחים יהפכו
אותי לתאבת בצע...(-:
אה... לא ממש.
אבל הוא מזכיר לי את הילדה. היא הייתה משו מיוחד: עם דמיון מפותח ותום (למרות שלא ליקקה דבש).
המחשבה הראשונה שלי הייתה ש"מתנות חינם" הן פסולות- אבל אם "הרווחת" אותן ביושר - זה בסדר...
אח"כ חשבתי שזה שומר את העצמאות שלך (משהו בסגנון "בלי טובות"...)
ואח"כ משום מה נזכרתי באלה שברחו בזמן מהנאצים (אולי כי תנאי חיים טובים זה סוג של מתנה?)
- ואז הלכתי לחפש בגוגל...
http://www.arachim.org/Index.asp?ArticleID=1301&CategoryID=327&Page=1
מעניין מה שכתבת בסעיף 3.
חומר למחשבה.
תגידי, מי אמר "שונא מתנות יחיה"?
מעניין למה הוא התכוון, כי הוא
לא אמר "יהיה" אלא "יחיה"
כאילו מה, אם תשנאי מתנות תחיי?
מוזר.
לא יודעת למה, אבל לי כולם קונים
נרות ופרחים...
שבוע טוב!
אני קונה, על פי מה שאני יודעת
שהאדם יאהב.
בדרך כלל אני מכירה מקרוב את החוגגים
ומכירה את הצרכים.
לעיתים רחוקות כשאני מתקשה מאוד
,אני אומרת לאדם,אני הולכת
לקנות מתננה בכל מקרה,עדיף שזה יהיה
מה שאת/ה אוהב/ת
לדעתי זה תענוג להביא לאדם משהו שהוא אוהב וצריך.
בין מתנותפרקטיות ללא פרקטיות-אני תמיד מחליטה
משהו שהאדם לא יוציא על עצמו,
לפנק..לפנק..,כמו שאומרים בפרסומת
אני אוהבת להעניק מתנות יותר מלקבל
אבל מתרגשת ממתנות של אנשים שאוהבים לתת
זה מורגש באופן ההגשה
בפתק כתוב או כשאני יודעת שהגדישו לזה מחשבה.
וממש לא חשוב תוכנה של החבילה.
תודה, באמת לא היית צריכה.
מה שנקרא בעברית קלה:
שונא מתנות יחיה.
אני לא חושבת שאת פרקטית מדי, אלא שאני קצת ביזרית בעניין זה. איכשהו כשאני מקבלת מתנה "מכוערת" מספיק הטעם שלי משתנה בזכותה ופתאום היא נראית לי יפה.
והליצן לא הפך להיות במשך הזמן חלק מטעמך?
אבוי.
אני מרגישה כה פרקטית לפתע.
אני מעדיפה סוג א'...
אלא אם למתנה יש ערך רגשי:
פעם עבדתי במועדונית לילדים בסיכון, וקיבלתי מילדה זוג ליצנים מקרמיקה- ייצור תעשייתי, לא מעשה ידיה, וממש לא לטעמי.
הליצן עוד ברשותי (הליצנית נשברה בשלב כלשהו).
אולי אכתוב פעם גם פוסט על מחוות. מעניין לחשוב אם יש מחוות שהן בדיוק אלו שרוצים לקבל, מחוות שהן כמעט אבל מפספסות ומחוות שממש לא היינו "קונות" לעצמנו.
*
בעיני קיים גם סוג רביעי, סוג המתנה המרגש ביותר בעיני.
זו לא מתנה במובן המקובל, לא תמיד זה חפץ כלשהוא, אך לא בהכרח, לפעמים זו מחווה מסוימת של מי שמכיר או אוהב מאד שעושה זאת כי להנות כמתנה מכל הלב.
שוב, אולי זה לא בקטגוריה כי זה לא "חפץ" אך כיון שאמרת בהגדרה "מתנה" כללתי גם סוג זה...:-)