אני לא יודעת למה התחלתי לחשוב על מתנות. אין לי יום הולדת ולא חנוכת בית וגם החגים עוד רחוקים. בכל אופן, חילקתי לי בראש את המתנות לשלושה סוגים. א. מתנות שבדיוק קולעות לטעם שלי ולמה שאני רוצה, כאלו שגם אני הייתי קונה לעצמי - את אלו נחמד לקבל אבל לא יותר מנחמד. ב. מתנות שכמעט קולעות לטעם שלי אבל מפספסות קצת או בעיצוב, או בשימוש או בעיתוי: שרשרת צבעונית כמו שאני נוהגת לענוד אבל מהחומר הלא נכון, מגס מרק שבדיוק הייתי צריכה וגם נאה למדי אבל גדול מדי בשביל הכמויות שאנחנו אוכלים, רמקולים משוכללים למחשב במקום מערכת דיסקים קומפקטית שרציתי, חולצת בד אפורה מהסוג שנהגתי ללבוש לפני שנה אבל השנה ממש לא בא עליהן, ספר קריאה בתקופה שאני לא מרוכזת ומעדיפה לקרוא ספרי פסיכולוגיה בגרוש. אלו המתנות הכי מרגיזות. משום מה, הן פוגעות בי ואני לא יודעת מה לעשות איתן. ג. מתנות שהן כל כך לא בטעם שלי שבמבט ראשון הן נראות הדבר הכי מכוער עלי אדמות או מתנות כל כך מופרכות, שאני כל כך לא צריכה: צעיף משי ענק בדוגמה דמוית אתנית, קערת פירות לא סימטרית מוזהבת בקצוות, זוג מחזיקי ביצים רכות מזכוכית כחולה (אני דווקא אוהבת זכוכית כחולה אבל אף פעם אני לא אוכלת ביצים רכות), סוודר בז' בדוגמה של דודות. אלו המתנות שאני הכי אוהבת. העובדה שבחיים, אבל בחיים, לא הייתי קונה לעצמי משהו כזה הופכת אותן למתנות במלוא מובן המלה. |