קריסמס במוסקבה 2010 חברים יקרים, כפי שהינכם יודעים ב 30/12 יצאנו איליה, אביב ואני למסע של שבועיים במוסקווה שכלל סדנאות והנאה למרות שהיה מאוד קר, ורציתי לשתף אתכם בחוויות שלנו.אז ביום הראשון היה לי ולאביב עיכוב קל ואיליה המשיך בלעדינו, אנחנו הצטרפנו אליו יומיים אחרי.נחתנו במוסקבה .... כאמור, הוזמנו ללמד שתי סדנאות: איליה העביר סדנת קונטקט אימפרוביזציה- סדנה ארוכה של חמישה ימים מבוקר עד ערב. ואני העברתי סדנת אימפרוביזציה. החוויה של ללמד בחו"ל היא תמיד מפתיעה, מאתגרת ומהנה בו זמנית. ללמד בשפה אחרת במסגרת תרבותית שונה מביאה אותי לזמן התבוננות והתחדשות. תרגילים שעובדים לעיתים בארץ באופן חלק נתקלים בקשיי הבנה ולהפך דברים שכאן לא זורמים מקבלים מענה במסגרת תרבותית אחרת.המפגש הזה הוא מרענן וחדש ומאפשר לי כמורה להתבונן מזווית נוספת על החומרים אני חוקרת עם התלמידים בארץ.אף על פי שהמפגש עם התלמידים הרוסים אינו חדש לי לגמרי, כי זו הפעם הרביעית שאני נוסעת ללמד שם, עדיין כל פעם מחדש החוויה מרוממת ומפתיעה מעצם הנכונות של האנשים הנלהבים אשר באים עם מידה של תמימות המיוחדת לרוסים ובו זמנית מפגינים רצינות עצומה בזמן השיעור במטרה ללמוד ולהשתנות. בדבר אחד כן הבחנתי, הקהל הרוסי השתנה בחמש השנים האחרונות, יש תחושה שהוא התבגר, וישנם יותר ויותר אנשים המנוסים באימפרוביזציה. הביקורים התכופים של סטיב באטס, שהיה ועודנו המורה שלי, במוסקווה, מורגשים מאוד בתוך הג'אמים השונים בהם ביקרנו ובמהלך הסדנאות שהעברנו. המפגש עם תרבות שונה בטריטוריה שלהם, שלכאורה ניראה שיש בה הרבה דמיון אלינו, הביא אותי לראות כי בפועל הזרמים התת קרקעיים מאוד שונים, אנחנו דומים לרוסים רק על פני השטח שתי המדינות בעיני הן מדינות עם קורטוב של טירוף וכאוס, בניגוד לאירופה ואמריקה המסודרות כאן הכול מבולבל ויש ללמוד ולהמציא את החוקים לבד. רק שברוסיה בניגוד אלינו הכל מוסתר, מוחבא מתחת לשולחן בעוד שכאן הכול חשוף וגלוי. ולפי דעתי הגורמים לכך הם מזג האוויר,ההיסטוריה של העם והגודל העצום של המקום, אלו מביאים את האנשים להיראות ברחוב קרים, רחוקים ומסוגרים בעצמם, אך כשמגיעים אליהם הביתה ולומדים להכיר אותם בהיכרות אישית, מגלים עד כמה הם לבביים, רגישים רוחניים מאוד, מלאי שירה ומוסיקה ואהבה לאומנות, מלאי רגש ורומנטיים. בנוסף גם גיליתי שהזמן ברוסיה הוא מאוד אחר, הקור העז המחייב להתלבש בכמה שכבות לוקח זמן מה ומעכב את היציאה מהבית ( לקח לי ולאביב להתלבש בין 20 דקות לחצי שעה ...) המרחקים הענקיים בתוך העיר, נסיעה קצרה ומהירה היא כשעה וחצי ממקום למקום, אלו מחייבים אותך לקחת מקדם זמן הרבה יותר גדול מאשר בארץ, ומכיוון שכך הם הדברים, כל פגישה נקבעת לזמן ארוך יותר, לא ממהרים ללכת אחרי שעה, פשוט נהנים מהזמן ביחד. זה בא לידי ביטוי גם בסטודיו, כל תרגיל נעשה בסבלנות ובהנאה. מוסקבה ענקית חיים בה כלמעלה מעשרה מיליון אנשים ונכנסים אליה עוד כשמונה מילון אנשים בכול יום. החוויה של ללכת בתוך מקום ענק ובמרחבים עצומים וקור עז, כשהבוקר עדיין חשוך כלילה והבדלי המעמדות מורגשים ברחובות והאלימות מרחפת באוויר למרות שלא רואים אותה, החזקים שורדים.. כול אלה יוצרים מרחק רב בין האנשים ברחוב, אנשים קרים אחד כלפי השני, זרים מתייחסים בחשדנות כלפי העוברים ושבים. ושוב מגלים כי כל זה נמצא רק ברחוב , המפגש האישי בבית, בסטודיו ואצל חברים מוציא החוצה את החום, התמיכה וקבלת הפנים לאורחים עצומה וגדולה. מעבר לכך שהנסיעה היתה בכדי ללמד, נסענו איליה, אני ואביב כדי לראות את השלג, להנות מחגיגות השנה האזרחית החדשה ולפגוש את הצד הנוסף של המשפחה שלנו: את הסבא וסבתא, הדוד והאחיינים של אביב ,, המפגש היה מרגש מאוד אך נראה היה כי אביב מכיר אותם מאז ומתמיד... מדהים לראות שיחות שלמות של אביב עם המשפחה כשהוא מדבר בעברית והם עונים ברוסית. כשיש אהבה אמיתית שקיימת בך תמיד מבינים אחד את השני. |