כל שנה, אני מנסה למצוא פתרונות יצירתיים שיעזרו לי להתמיד בספורט וכושר. בשנים קודמות זה היה שכנוע עצמי שצריך להוריד כמה קילוגרמים או אימונים משותפים עם חברות שידרבנו אותי (מה שלא כל כך עזר). השנה החלטתי ללכת על משהו קצת שונה.
אחת מהבעיות הגדולות שאני סובלת מהן היא חוסר התמדה בכל מה שקשור לבריאות הגוף שלי וספורט זה אחד מהביטויים לכך. אני יכולה לקום יום בהיר אחד בבוקר ולהחליט שמה שעכשיו אני צריכה זה ללכת פעמיים בשבוע למכון כושר (ההחלטה אף פעם לא הייתה הבעיה) אך כנראה שזה יגמר בביקור אחד, גג שניים, במכון הכושר השכונתי. יש כמה סיבות לחוסר ההתמדה שלי והגדולה מבניהן היא שאני חסרת סבלנות. אני קולטת שאני לא בכושר, לא מצליחה להגיע להישגים שהייתי רוצה ואני מתייאשת.
החלטתי להתייעץ עם 2 חברותיי הטובות ביותר שאף פעם לא מאכזבות אותי, רוית ועינת, וניסינו להעלות פתרונות יצירתיים. כולנו החלטנו פה אחד שהפתרון היעיל ביותר עבורי יהיה לקבוע לי יעד ספורטיבי – להירשם לתחרות כלשהי שתכריח אותי להתאמן בכדי להיות מוכנה. כך היעד שאני רוצה להגיע אליו קבוע מראש, והיות וכבר נרשמתי אין שום מצב שאני אתן לעצמי להגיע למרוץ לא מוכנה. רוית, קפצה מיד, וזרקה "מרוץ עין גדי", ואני, כמי שרק חיפשה פיתרון לעוט עליו נדלקתי על הרעיון.
כמו מישהי שהרגע הבינה מה הפתרון לכל בעיות חייה, קפצתי מהספה ורצתי לחדר העבודה כדי לחפש פרטים באינטרנט על המרוץ. מצאתי מידע רב על המקצים השונים והגישוש שלי הסתיים בהרשמה למרוץ שמתקיים ב 20 לפברואר.
אני חייבת לציין שזאת הייתה החלטה נבונה כי כבר בסופ"ש האחרון הספקתי לרוץ פעמיים ואני כבר ממש מרגישה את השיפור – לא רק הפיזי, אלה גם הנפשי.
מה שמספק בכל הסיפור, זה שעכשיו אני כבר לא מתייאשת, אני משלימה אם זה שאני אגיע הכי מוכנה שאני יכולה למרוץ ויהיה מה שיהיה.
תאמינו או לא, אני אפילו נהנית מזה... |