עוד לילה משעמם עובר על העיר.

ג'ינג'י נדרס אתמול ושלייקעס שוב נעלמה לי. בטח הלכה לחפש שאריות מארוחת החג. נשנשנית חסרת מעצורים שכמותה. לא רואה ממטר. כל חג אותו הדבר. רק אתמול קבענו לעשות סיבוב פחים וכבר שכחה ממני. לך תסמוך על חתולות רחוב. הסיאמיות לא דופקות ברז ככה. יש להן כבוד.  

היו זמנים פעם שהיינו מתאספים כולם יחד מתחת לפח הירוק, מייללים עד שבני האדם היו מתעוררים ואז דופקים ת'ראש מחתיכת דג מסריח שהסו-שף היה זורק החוצה מהחלון. היום אין סו ואין שף. רק הסירחון נשאר. טיב טעם סגרו ת'בסטה וחצי מהחברה הפכו לכתמים על האספלט הרקוב. 

עם הדרדרות שכזו במפקד האוכלוסין, פלא שאני עוד הולך על ארבע. האמת היא שאסור לי לקטר יותר מידי. בתור חתול רחוב ממוצע עם טור קבוע בקפה וארבע ארוחות חצי-גורמה ביום אני צריך להרגיש אסיר תודה.  

כל לילה מחדש אני מיילל לאללה שייתן לי לישון כמו בני האדם. עד שאני מוצא את התנוחה שלי עוברת חצי שעה ואז האדיוט בא ומזיז לי את האוטו. איך הוא היה מרגיש אם הייתי מנער לו ת'מיטה באמצע החלום?...