כאשר התחלתי בדיווחי המצולם על חיי המין הסוערים של הפרה מגי, הלא היא 168 השרלילה (אולי מוטב לומר שורלילה? או פרלילה?) חשבתי שלכולכם כמו לי, יהיה העניין חדש , זר ומוזר לחלוטין, ולא היא. מסתבר שלפי תגובותיכם, חלק גדול מכם הינם רפתניות בדימוס, חולבים במיל, או לפחות גרו ליד הרפת או התעסקו עם איזו חולבת.
ובכן, אני מצדיע לכם, אכן חציר העם!!
ובכן, מה היה לנו כאן?
מגי הדורשת מיוחמת ונרגשת ומי מוכן אליה לגשת?
לפני שנתאר בפרוטרוט את מעשה האהבה, נספר לכם כיצד יודע חברנו גולדי בכלל שהפרה דורשת?
ובכן, מסתבר שלפרה מנגולי, שכבר הפילה אי אילו פעמים ולא תצלח במיוחד לענייני חליבה, נטיה מוזרה: היא חושבת שהיא הוא, או אולי מגלה פשוט נטיות לסביות. אם פרה כלשהי מגיעה לפרקה ומתייחמת, היא מייד קופצת עליה , ולמחרת מגיע - ראובן המזריע!!!
רגע רגע רגע, זה מזכיר לי משהו, מעשה שהיה כשגולדי היה צעיר
ובכן, מעשה שהיה כך היה.
גולדי , מושבניק צעיר וחסון, כבר משופם אך עדיין לא קירח, יצא עם שרה, נערה עירונית מהעיר הסמוכה.
שרה , שהיתה בעלת תיאבון מיני גדול, חשקה בגולדי ידינו החסון עד מאד, אך זה, בן כפר תמים וביישן, וגם יקה לא עלינו, לא ידע מה לעשות ואיך להתחיל את העניינים.
ערב אחד לקח גולדי את שרה לסיור רומנטי ברפת של אבא שלו היינץ. שרה פתחה כפתור, עיכסה בעכוזה, נצמדה אל גולדי ונשפה באוזנו, אך הוא? מתבייש.
לבסוף לא התאפקה שרה ושאלה את גולדי שלנו :"איך יודע הפר שהפרה דורשת?"
כאן כבר הרגיש הרפתן הצעיר על קרקע בטוחה : "מזת'ומרת? לפי הריח!!" , ענה
"אז כשתעבור לך הנזלת, תתקשר אלי" אמה לו שרה.
אחרי שספרנו לכם את ההלצה העבשה הזו (גולדי יהרוג אותי, אבל לא נורא...) נחזור אל רובן המזריע
בטנדר של רובן מיכל של חנקן נוזלי.
שם בטמפרטורה של -195 מעלות צלסיוס, שמורות דגימות הזרע שהוא מביא איתו. מכל זרמת פרים, מכינים האדונים בחברת שיאון כמה עשרות מנות מדודות, חלק בצינוריות וחלקן בכופתיות מעוררות תיאבון
הפעם בחר גולדי פר צעיר שאין עדיין מידע מספיק לגבי יכולותיו וסגולותיו. כל זה עומד להשתנות שכן מעתה יוכלו המוחים לנחש בדיוק רב את תכונותיו של העגל הנולד כפר רביעה לעתיד על פי הגנים של הDNA שלו. מיי דאם היוולדו , ייבחן העגל הרך האם ייועד להשביע תאוותה של הפרה? או לתבשיל קדירה?
אבל נחזור לעניינו. ראובן המנוסה לובש על זרועו כפפה ארוכה ומשומנת היטב , ניגש אל הגברת מאחור , ובתנועה מיומנת מחדיר את זרועו עד הקצה, ומבצע בה את זממו
בלשון מקראית אחת ידו עושה במלאכה והשניה מחזקת ב... זנב כמובן
רובן מפשפש כמה שניות ושולף את זרועו החוצה.
זרוע עבה וחסונה יש לו למזריע, ומה קורה עכשיו?
האם זועקת מגי "אומייגאד, תמשיך עוד עוד?"
האם היא גועה בהתרגשות וגומרת?
האם היא רצה לספר לחבריה ב"דה מרקאו" על החווייה שהיתה לה?
האם היא דואגת שראובן לא יתקשר למחרת???
שום דבר חברים. מגי שלנו אמנם נראית עייפה אך מרוצה, וחדי העיין יוכלו להבחין בחיוך קל על שפתיה
ומה עכשיו?
האם יהיה לנו סוף טוב הכל טוב?
חוששתני כי לא כך קרה. גולדי טען כי היטלתי בה במגי איזה כישוף ובגלל הצילומים שלי היא לא נקלטה, אי לכך, הוא העביד אותי בפרך
וזה הסוף?
לפני שנלך לעניינינו, הבטחתי לכם מידע מרתק בענייני יהדות, תורה ומצוות, משהו שבטח לא ידעתם, מידע מרתק ומסעיר שכמותו לא קראתם, והרי זה לפניכם.
ובכן מדובר בענייני בכורות
אם וכאשר נולד עגל בכור, אוסרת תורתנו הקדושה לסחור בו, או לאכול אותו, או להשתמש בו לכל מטרה שהיא וחייבים לתת אותו לכהן בבית המקדש.
ומה??? ככה אפשר לעשות פרנסה? כל יהודי דל ואביון בעיירה בגליציה יתן את העגל שסוף סוף נולד לו למוישה כהן השכן?
הבה נתחכמה לו אמרו חז"לינו ז"ל.
אם בעגל הנולד שותף גוי, שאינו חיי במצוות בכורות, לא צריך למסור לכהן.
והגוי הרשע לא חייב להיות שותף בכל העגל!!! מספיק שיהיה שותף רק באבר מסויים לפני ההמלטה!!!
ובכן, כל רפתן בארצנו הקדושה מחויב, לפני ההמלטה, ולפני שהוא בכלל מתחיל בעסק למכור את הקנה והוושט של כל העלים הפוטנציאליים לגוי
כל רפתן ורפנית, החפצים לעשות עסקים במדינת ישראל, חייבים לשלוח לרבנים הראשיים מכתב בזה הלשון
ויתר דברי הענין ההזוי הזה הרי הם לפניכם
עד כאן דברינו להיום. מקווה שהכלתם ומאחל לכם לילה סוער וגשום. |
