טיפות ראשונות של גשם זולגות על החלון. מזג האוויר משתנה במהירות ואני יושבת בפינה החמה שלי, מחכה למבול שיבוא וישטוף את כל מה שעובר עליי.

רעמים חזקים נשמעים מרחוק, מאיימים ומחבקים בו זמנית, ואני רוצה חיבוק אחר הלילה.

רעשי הרחוב נחלשים עם בוא המבול, כמו בורחים ממגיפה כל אלה שנמצאים שם למטה, מתחבאים כעכברים קטנים במחילות קטנות, חמימות ומענגות. מתכרבלים ומחפשים מחסה חמים.

אני מתכסה בשמיכה ישנה, עוטפת עצמי בריחות מוכרים, משכרים, מענגים. מחבקת את עצמי בחצי חיבוק שמכסה רק מעט מכולי, מהחלקים הזקוקים למגע אנושי.

והראש מסתובב וכואב ועייף וצריך מנוחה מכל המחשבות המתרוצצות, מחכה לגשם שישטוף את הרחוב ואת הכאבים, הכעסים, האכזבות, הפחדים. טיפות חזקות יורות על החלון, משמיעות קולות נפץ קטנים, נשברות לרסיסים, ליהלומים קטנים מנצנצים באור פנסי הרחוב.

והבוקר יהיה מעונן ורטוב, מעלה חיוך של אושר על פניי.