כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    הגולגולת

    35 תגובות   יום ראשון, 17/1/10, 22:46

     

    הגולגולת - מאת אחאב בקר

    "לא לרוץ קדימה, חכו לכולם"

    ניסתה סמדר לרסן הזאטוטים השועטים במורד הנחל. שבת אביבית ונעימה זימנה טיול קליל ויציאה נוחה לטבע, קרוב לביתה.

    השביל בנחל שיח מתחיל בחצר האחורית של בית הספר היסודי "הרצל",  ברחוב לוטוס שעל רכס הכרמל. משם גולש ומתפתל, למטה במורד הואדי. מצפון , מתנשאת שלוחת כבאביר. ממנה אפשר לרדת אל הנחל בשביל המערות או במדרגות שיורדות מהכפר הצופה אל הים. כת האחמדיה, קבעה מושבה בכפר כבאביר בתחילת המאה שעברה. תושביו המאמינים, מוסלמים הדוגלים בשכנוע והסברה ולא במלחמת מצווה "ג'יהאד". עם השנים מצא עצמו הכפר המבודד בקצה השלוחה, מתמזג בעיר חיפה ולתוך מרקם האוכלוסייה המגוון שלה.

    עוקפים מימין את ביה"ס הרצל, וצועדים בין עצי החורש הגבוהים.  אורן ,אלון, ליבנה ואלה. שרכים וקיסוסים משתלשלים מענפיהם ויוצרים "מנהרה" אפלולית וקסומה. לאחר כמה דקות הליכה יוצאים מה"מנהרה" לנוף הפתוח. השביל מתפתל במורד הערוץ, בין המדרונות התלולים והסבוכים, עד לכפר סמיר ולים.

    "בואו, רוצים ללמוד איך אוכלים סירפד?"

    שלפה טכסיס השהייה, כדי לאפשר למבוגרים שנותרו לפטפט מאחור, להדביק החבורה.

    בכרמל הרגישה בבית. כאן נולדה וגדלה, קרוב ל"גן האם", התעוררה עם אור ראשון לקולות בעלי החיים, הצוהלים לכבוד הבוקר, בגן החיות הצמוד.

    נזכרה בלילה ההוא. בת שבע עשרה,  בילתה פה, בזרועותיו של ארז במערה, לילה שלם. זוכרת איך נמשכה אליו, לשנינות שלו, לפניו הנעריות העטורות שיער שחור חלק. רצתה בו, עיניו הכחולות הקסימו אותה.

    "את מענה אותי" צחק התחנן הנער, כשהרחיקה את ידיו המנסות ללטף את שדיה הנעריות. סירבה להיעתר לו.

    "רק נשיקות וחיבוקים, ותוציא לך מהראש רעיונות אחרים."

    הבהירה לו את הגבולות. צחקה והרגישה נשית ומפתה, כשניסה לחצות אותם.

    "תסכימי , ואתפוצץ מרוב התרגשות ואמות, לא תסכימי , יישבר ליבי מאכזבה וגם אז אמות" התבדח ארז על גורלו המר.

    "אם אתה מתכוון למות אז חכה קצת, אני לא רוצה שיידעו שאני קשורה לזה"

    "המוות לא יוכל לעצור את מה שאני מרגיש אלייך. תצטרכי למצוא רעיון חזק ומוחלט יותר כדי להיפטר ממני, גם המוות לא יוכל לאהבתנו " צחק הנער.

    מדרום לנחל שיח,שכונת "כרמלייה" הבנויה על הרכס. כמה בתים בנויים ממש על המדרון, תלויים באויר ונתמכים בעמודים גבוהים. מרפסותיהם מאפשרות תצפית מדהימה אל המדרונות הסבוכים. החלונות הפונים צפונה גדולים, השמש לא מגיעה אליהם. מצד צפון, בלילות קל לראות את הנעשה בתוך הבתים ב"כרמלייה".

    "מה אתה מחפש פה? אפשר לעזור לך ?" שאל קולה של המלצרית.

    הפתיעה אותו, שתי שקיות זבל בידיה, עומדת מול פחי האשפה החבויים אחרי חומה קטנה בגב הקונדיטוריה- "גודיס".

    חסר הבית, התרומם לאט מנבירתו בפחים, שקית ניילון בידו האחת, והרים מבטו, בלי להישיר עיניים. כובעו ירוק ודהוי, לבוש מעיל פליז צבאי, מכנסיו קצרים וקרועים וכפכפי אצבע לרגליו.

    "סתם חשבתי שראיתי משהו".

    הסתובב, ופנה למורד הרחוב.

    "חכה רגע, אביא לך גם עוגות"

    המלצרית נכנסה למטבח של "גודיס" וחזרה כעבור דקה עם מגש קרטון עמוס מכל טוב.

    כבר שלוש שנים חי כך, מחוץ ל"מערכת". בלי משפחה או קשר עם איש בעולם.  הפסנתרן המבריק, ילד הפלא שהופיע ברחבי העולם, הפך לחסר בית הניזון משיירים בשולי החברה. חי במערה שבואדי, סידר לו שם מזרון ושמיכות. מידי פעם עלה למרכז הכרמל כדי להביא אוכל ומים. לפעמים חיטט בפחים אחר מציאות. צרכיו היו מועטים. רוב זמנו עבר בהתבוננות.  בעננים, בים, בשיחים, ובבעלי החיים המאכלסים את המקום. שועלים,  חזירים, כלבים , חתולים ונברנים שונים. מעדיף להיות לבדו, לפעמים מארחים לו לחברה נערים תימהוניים מתבגרים, שהוקסמו מחיי הבדידות והחופש. ממטיילים התחבא, ואת הלילות הקרים, בילה במערה הנוחה שלו.

    "אני כבר לא אוהבת אותך יותר, צריך להיפרד ולהמשיך הלאה"

    הפתיעה אותו תמר, בבוקר שבת על גג ביתם השכור בעין הוד, כפר האמנים שבו התגוררו בשכירות. ההידרדרות החלה לאחר הפרידה מבת זוגו, ילדת פלא מוזיקלית כמוהו, שפגש בתזמורת צה"ל. עשר שנים של חיים משותפים, אינספור רגעי נגינה , טיולים , חוויות וחלומות על משפחה וילדים, הסתיימו להן. הפסיק לנגן, לעבוד לענות לטלפון ולהיפגש עם מכרים. בעלת הבית שהגיעה מירושלים, כדי להבין מה קורה, ראתה אותו יוצא ונעלם ביער.  שרד שני חורפים ושריפת יער אחת ולבסוף התמקם במערה בנחל שיח. פחי הזבל של, המסעדות והמרכולים בשדרות מוריה סיפקו לו די מזון. מלצרית צעירה ויפה, סטודנטית, ריחמה עליו ואספה עבורו מידי פעם שאריות ומצרכים.

    "אנחנו אוהבים את הגודיס שלך" 

    חייך אליה באחת הפעמים.

    "אנחנו?" שאלה.

    "אני והכלב"

    החווה לעבר כלבו השחור והגדול שהתלווה אליו. כלב ללא רצועה או קולר.

    "בעיקר עוגות גבינה, של ימי שלישי"

    המלצרית חששה ממנו, נראה צעיר וחזק  ומלוכלך. בכל זאת דאגה לפנק אותו בשאריות העוגות,  בכל פעם שהגיע. מידי פעם הכינה עבורו שקית  עם מצרכים בסיסיים, קמח , תה, קפה, נרות וגפרורים, סוכריות וקצת אורז, סוכר ומלח.

    "בשם שותפיי לדרך, בשם מעמד הפועלים כולו, אנו מודים לעלמת החן ומוקירים את פועלה למען העם המולדת והזולת".

    מפתיע אותה במילים גבוהות שלא התאימו לרושם המוזנח והעצוב שהשרה.  לפעמים ראתה ניצוץ שובב בעיניו הכחולות.

    "קוטפים עלה סירפד גדול וטרי ויפה. איך ? מלמטה, הקוצים שלו נמצאים על גב העלה, ועשויים כמו שלפוחיות קטנות. כשנוגעים בהם הם דוקרים ומחדירים את העסיס הצורב לעור. החלק התחתון נקי מקוצים. מקפלים את העלה בעדינות מועכים היטב וכך אפשר לאכול".

    סמדר קטפה לכל ילד עלה אחד, מעכה היטב ונתנה לסקרנים הקטנים לתיאבון. בינתיים הדביקו אותם המבוגרים . ליד המעיין עצרו להפסקה. סביב המעיין, בוסתן יפה עם תאנים, רימונים שקדים וזיתים. צמוד לו ,שוקת מים חצובה באבן לצאן ומבנה המסתיר את הנביעה שבסלע. ממול נשקפו מספר מערות חצובות במדרון ההר. בעבר שימשו כמגורי נזירים מתבודדים.

    "מקום נהדר להתבודד", חשבה לה ונזכרה מחויכת בלילה ההוא במערה, לפני עשרים שנה.

    "מה היה אילו הייתי נעתרת לך ארז? מה אתה בכלל עושה היום? ולאן התגלגלת?" חשבה וחייכה.

    עבדה כמהנדסת תוכנה בחברת מחשבים בינלאומית עם סניף ישראלי. בגיל שלושים ושבע, מצאה עצמה , עמוק במרוץ של עבודה מסביב לשעון. ילדיה הקטנים נזקקו לפחות להורה אחד בבית. בעלה עובד כמנהל פרויקטים בבית תוכנה בהרצלייה. יוצא לפני שהילדים מתעוררים וחוזר מאוחר בערב. שקלה להתפטר מהעבודה  ולהתמסר  לבית, לילדים ולעצמה. כבר מזמן שכחה מאהבות נעוריה, קריאת ספרים וטיפוח הגינה שמאחורי הבית. קצה הגינה שלה, נפתח לחורשת אורנים קטנה. בסופה, חורש טבעי וצפוף היורד לנחל לוטם, שמצפון לנחל שיח.  

    חבורת נערים ונערות מהצופים עקפה אותם בשביל, מתווכחים בקולניות ובלהט הנעורים. מזכירים לה את עצמה בנעוריה באותו ה"קן" של הצופים.

    "אימא יש לי קקי" החזיר אותה הבן להווה.

    "בוא נלך לשם מאחורי הסלעים בערוץ"

    סייעה לבנה הבכור להתארגן  והגישה לו מגבון לח.

    ניקה עצמו והזדקף , סוקר את הנעשה סביבו.

    "אימא תראי, ראש אדם מסתכל עלי"

    בין שתי אבנים גדולות, באפיק הייתה מונחת גולגולת מוזרה, כמו מסתכלת עליהם.  התקרבה וראתה גולגולת אדם שעליה עדיין שאריות עור ושיער שחור, עצם הלסת חסרה. ארובות העיניים הריקות עוקבות אחריה לכל מקום אליו זזה .

    סערת רגשות מבולבלים טלטלה אותה לרגע. הפתעה, פחד, געגועים, אימה, גועל, רחמים, חרטה, חום וחיבה. זה קצת יותר מידי בשבילה.

    הרחיקה את בנה וקראה לגברים. למעט הגולגולת, לא גילו עוד שרידים מהאיש האומלל. אולי בעל חיים נשא לכאן את הגולגולת ממקום אחר. בית הקברות של כפר סמיר נמצא בסמוך. כבר קרו מקרים שבהם חיות, נברו בלילות בקברים טריים. המשטרה הגיעה כעבור שעה, שני שוטרים שמנים התגלגלו במורד הואדי. הרוויחו טיול של שבת. שאלו שאלות , חיפשו קצת, וצילמו את המקום.  את הגולגולת לקחו לבדיקה, עטופה בשקית ניילון.

    ישבה על סלע ליד המעיין, הרגישה כי לא במקרה התגלתה לה הגולגולת כאן ועכשיו.

    "ארז ? לא תיארתי, שתציק לי אחרי מותך, זו הגולגולת שלך? אולי זה צירוף מקרים? יש פה משהו  קצת מוזר"

    חשבה לעצמה.

    שאר המשתתפים בטיול צוחקים ומתבדחים על כל הפרשה. לא משערים את שמתחולל בנפשה. המכוניות מחכות בכפר סמיר, שבקצה המסלול. עולים לביתה לאכול חמין עסיסי, שהוכן בקדירת חרס מיוחדת.

    בלילה חלמה על ארז ועליה, מטיילים בארץ רחוקה, לבדם. מבקרים בשוק בגדים ענקי ומודדים תלבושות צבעוניות ססגוניות. חולצות רחבות ושמלות הדוקות המבליטות את גופה הנאה, שנעלמו ממנו סימני הלידות. מהשוק עברו לסירת מנוע רעשנית ששטה לאורך החוף. כשהתרחקה הסירה מהנמל ראתה שהכרמל מתנשא מעל החוף. הסירה הובילה אותם לשפך נחל הזורם לים. ההפלגה הקצרה במעלה הנחל השוצף, טלטלה אותם כהוגן. הסירה עגנה במזח קטן, השאירה אותם לבדם וחזרה לים. הנוף היה מוכר, כבאביר והמסגדים, המעיין והבוסתן ומערות הסלע החצובות.  גרם המדרגות עולה מהמזח לכפר האחמדיני.

    "נעלה?"

    שאל ארז ללא מילים. נראה כבן גילה, ולא כמו הנער שזכרה. מצב רוחו הטוב הדביק אותה וביחד התחילו לשיר-

    "זה אנחנו הצופים שבאנו, לכבודכם אנו שרים היום
    לחיי הרוח הנושבת, באנו  ונאמר שלום"

    במחצית העלייה, התיישבו לנוח.

    "הנה המערה שלנו". השביל התפצל לימין והוביל אותם לרוחב המדרון  למערה החצובה.

    פתח המערה, מלבני וכהה בסלע הלבן. נכנסו דרכו למערה לחדר הגדול. בפינה הרחוקה סמוך לתקרה, נפתחה ניקבה עגולה גדולה, שהוביל ככל הנראה, לחדר נוסף.

    "ארז מתי נפתח החור הזה? הוא לא היה פה מעולם"

    ארז נעלם. פחדה להציץ לניקבה ורצתה לצאת החוצה מהמערה. אבל הפתח נסגר ונעלם כמו ארז. אור חלש בקע מהחור המוביל לחדר העליון. בכח משכה עצמה למעלה, אל החדר העילי. במרכזו ניצבה במה קטנה ועליה מונחת הגולגולת, ממש כמו שנמצאה בואדי. שרידי השיער והעור, ארובות העיניים החלולות והלסת החסרה. תחושת מחנק עטפה אותה כשהתעוררה במיטתה.

    ידיעה קצרה בעיתון המקומי אזכרה את מציאת שרידי האדם בנחל בשבת,  בטעות כתבו שם של נחל אחר.

    יום ראשון עבר על סמדר בסידורים ובציפייה לטכנאי שיואיל לבוא ולתקן את המקרר.

    החלום, הגולגולת וארז, לא הניחו למחשבותיה.

    ביום שני הודיעה שתאחר לעבודה והלכה להוריו של ארז. דירת הקרקע שברחוב "קדימה" הרחוב שמוליך לכבאביר, הייתה מוכרת לה.

    "סמדר, איזו הפתעה, תיכנסי פנימה, שנים כבר לא היית פה, אני שמה מים לתה ויש גם עוגה של "גודיס" משבת"

    "בעלי יעקב איננו, נסע לטיול עם החברה להגנת הטבע, לי כבר אין כח אבל הוא אוהב לדלג בארץ כמו עז הרים"

    שרק'ה אימו של ארז, שמחה לראותה, ולא נרגעה עד שכוס תה ופרוסת עוגת גבינה מ"גודיס" הונחו על השולחן במרפסת.

    "עברתי בסביבה וחשבתי לשאול ולהתעניין מה איתו, המון זמן לא שמעתי ממנו"

    פניה של שרק'ה נעצבו.

    "הילד איננו, זוכרת שבתיכון היה נעלם מידי פעם לכמה ימים?"

    "חשבנו שצריך לקבל את זה כמו את הכישרון הענקי שלו לנגינה, ואת השיגעונות האחרים שלו. זה הילד ומעולם לא הצלחנו, לשנות אצלו כלום. את תמר היכרת נכון ? גרו ביחד בעין הוד. כשעזבה אותו , ואני יכולה להבין למה, נעלם. מידי פעם שמענו על אנשים שפגשו אותו במקומות שונים בארץ. פעם אחת דיווחנו עליו כנעדר. המשטרה מצאה אותו בחוף עין גדי יושב ליד המים באוהל. לא הסכים לבוא אלינו הבייתה. אמר לשוטרים , שטוב לו כך ושנעזוב אותו בשקט. מאז לא  שמענו ממנו. מה קרה ?

    במה זכיתי לראותך? "

    "סתם , עברתי, היה לי זמן ובלי לתכנן, חשבתי לברר מה איתו".

    "טיילתי בשבת בנחל שיח ונזכרתי בו, בצופים, איך היה שולף מפוחית פה ומנגן בחושך מול המדורה. אפילו זיהיתי את המערה בסלע, אליה היינו בורחים מבית הספר" .

    "כמה כישרון היה אצור בילד הזה, אני חושבת שיותר מידי. אם היה פחות מוכשר, אולי היה נורמלי ואיתנו. את יודעת שאייזיק שטרן רצה שינגן איתו ביחד עם יצחק פרלמן בהופעה מיוחדת ?"

    סמדר סיימה חצי מהעוגה שעל צלחתה והמשיכה למקום עבודה.  מחשבותיה טרודות ומשחזרות את אירועי השבת האחרונה.

    לקראת השעה ארבע, נכנסה אל חדרה של מנהלת כח האדם.

    "יש לי הודעה חשובה, אני עוזבת את העבודה. עד סוף השבוע אהיה בחופש, גם ככה נצברו לי יותר מידי ימי חופשה".

    ביום שלישי החליטה לנסות ולבדוק את המערה, קצת פחדה ללכת לבדה. בכל זאת הרגישה בטוחה בחיפה, בשטח המוכר לה היטב.

    החנתה את הרכב בתחתית הואדי, וטיפסה במדרגות כמו בחלום. לקראת המערה החלו ספקות לקנן בליבה. התיישבה בסמוך לפתח והשקיפה על הנוף. ריח קפה שחור חזק עלה באפה.

    אריזת קרטון עם לוגו של הקונדיטוריה "גודיס", ממרכז הכרמל המונחת ליד הפתח, צדה את מבטה.

    "מישהו נמצא בפנים" צעקה לתוך פתח המערה.

    כלב שחור וגדול פרץ החוצה בנביחות שמחה מכשכש בזנבו.

    מהפתח החצוב, יצא איש, שערו שחור וזקנו פרוע, לבוש במכנסיים קצרים מרופטים ובמעיל "פליז" צבאי עם סמל של כנפיים. לרגליו כפכפי אצבע, חבוש כובע מצחייה ירוק דהוי.

    "ארז ? "

    "בואי תיכנסי, המערה נוחה ומרווחת, חשבתי שכבר לא תבואי"

    "פעם לא הייתה ניקבה בתקרה, ולא חדר עליון"

    "נכון , גיליתי במקרה, הנקבה הייתה חסומה ומטויחת. נסתרת תחת דורות של שכבות פיח, ממדורות רועים.

    לילה אחד כמעט ונקברתי תחת המפולת שחשפה אותה"

    "כאן אתה חי ? "

    "בינתיים, עד שיימאס לי, ואז אמצא מקום אחר, מה דעתך? כדאי לפתוח מרפסת מלמעלה?"

    "לא חסר פה כלום, אפילו מקלחת יש לי בכבאביר, אצל משפחה שמחזיקה ממני ספק משוגע, ספק קדוש".

    "והגולגולת" ?

    "השוטרים לקחו אותה, אני צריך למצוא אחת אחרת במקומה"

    "מה ? ראית הכל?"

    "היה לא קל להניח אותה בתזמון ובמקום המדויקים. הבן שלך כמעט וחירבן עלי"

    סמדר השתתקה, מנסה לשחזר את כל הסיבות וצירופי המקרים, שגרמו לה להיות כאן ועכשיו.

    "היית אצל אימא שלי ואכלת חצי עוגת גבינה של "גודיס"?"

    "מממה.....אייך אתה יודע?" נדהמה.

    "ומי את חושבת אכל את החצי השני ? החתולים שהיא מאכילה מאחורי הבית?"

    "אנחנו מאד אוהבים עוגות גבינה של "גודיס"" ניצוץ הבזיק בעיניו הכחולות.

    "נשתה את הקפה, אני גם צריך להראות לך כמה דברים פה בואדי. יש המון מה לראות, זו המומחיות שלי. אחר כך נלך לשוק למדוד לך בגדים צבעוניים".

    "קפה וזהו, תוציא לך את המחשבות האחרות מהראש" צחקה.

    למחרת התלבשה בשרוואל הלבן מסיני ובחולצה דקה וצבעונית. בדרך קנתה עוגת גבינה ב"גודיס". יעקב ושרק'ה חיכו לה בדירת הקרקע שברחוב קדימה, במרפסת האחורית.

    "הזמנתי לפה מישהו שאוהב עוגות גבינה של "גודיס"", חייכה והביטה לסבך האלות והאלונים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (35)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/8/15 17:22:

      איך לאמר ...מרגש ונוגע. קראתי בנשימה אחת ואחזור וודאי לקרוא שוב.
      כל מי שהשאיר איזו מערה לא פתורה מאחוריו, באיזה נוף רחוק של נערוּת, חש וודאי בהתרגשות רגעית מטלטלת עם רצון עז ללבוש איזה בגד לבן ולסגור מעגל.
      כתיבה נהדרת הבאת כאן.

        5/8/15 17:44:

      הזמרת אהבה !!

      את הסיפור ואת הכתיבה ..

        14/2/14 20:02:
      היי חבר אוהבת לקרוא על העולם שלך מעבר לגבולות הדמיון והרוח והימים של פעם כשכולנו היינו מלאים בהם ..בהורמונים. ,מערות והרבה טבע ..אתה כותב נפלא
      איך חמק ממני הסיפור הזה, בטעם של פעם?! שבת שלום:))
        5/7/12 07:46:

      צטט: s*hef 2012-07-05 01:03:54

      אמאל'ההההההה איזה אורך! אני הולכת לישון על זה....;-)

      התעוררת ? 

       

        5/7/12 01:03:
      אמאל'ההההההה איזה אורך! אני הולכת לישון על זה....;-)
        5/7/12 00:07:

      צטט: נאנוק 2012-07-04 23:51:14

      אידיליה בטעם של פעם. רק עניין הגולגולת מטריד ולא מובן משקלו הנכבד, האם היה מעין איתות לסמדר ואם רק זה הוא בבחינת אקדח מעשן שאינו יורה. הכתיבה שלך פשוטה וישרה ונקייה מכל קישוטים, הכל גלוי ופתור.

      תודה....:) 
      סממן סימבולי המלווה ..רגע של שינוי. 

       

        4/7/12 23:51:
      אידיליה בטעם של פעם. רק עניין הגולגולת מטריד ולא מובן משקלו הנכבד, האם היה מעין איתות לסמדר ואם רק זה הוא בבחינת אקדח מעשן שאינו יורה. הכתיבה שלך פשוטה וישרה ונקייה מכל קישוטים, הכל גלוי ופתור.
        4/7/12 22:37:

      צטט: Ronit A 2012-07-04 19:31:43

      אתה צריך להוציא לאור את סיפוריך היפים.

      במהרה בימינו..:) 

        4/7/12 22:30:
      הגיבורים שלך כמו המסעות שאתה עורך בארץ ישראל מיוחדים במינם עם ספור מופלא וכובש.יופי
        4/7/12 19:31:
      אתה צריך להוציא לאור את סיפוריך היפים.
        18/2/10 23:27:

      צטט: א ח א ב 2010-02-18 22:48:01

      צטט: סטאר* 2010-02-18 20:55:04


      אח.... אחאב

      עוד סיפור מופלא ....

      היום לא מחכים עד גיל 17:)

      ושאלת השאלות ....

      באמת מה היה קורה ,לו היתה נהנית לו ?!

      אני נהנתי מאוד

      תודה :)  

       

      אם הייתה נענית, מין הסתם הייתה נהנית

      והסיפור היה אחר :)

       

      כמובן ... נעינת ... הן הן

      נענית, להנהן = נהינת....  :)

      משחק מילים ...

        18/2/10 22:48:

      צטט: סטאר* 2010-02-18 20:55:04


      אח.... אחאב

      עוד סיפור מופלא ....

      היום לא מחכים עד גיל 17:)

      ושאלת השאלות ....

      באמת מה היה קורה ,לו היתה נהנית לו ?!

      אני נהנתי מאוד

      תודה :)  

       

      אם הייתה נענית, מין הסתם הייתה נהנית

      והסיפור היה אחר :)

       

        18/2/10 22:46:

      סמדר כרמל ....מאיפה צצת ?

      ישר מתוך הסיפור ?

      נהדרת...

        18/2/10 20:55:


      אח.... אחאב

      עוד סיפור מופלא ....

      היום לא מחכים עד גיל 17:)

      ושאלת השאלות ....

      באמת מה היה קורה ,לו היתה נהנית לו ?!

      אני נהנתי מאוד

      תודה :)  

        18/2/10 14:16:


      נשמה רומנטית אתה, ללא ספק.

      אוהבת את בחירת השמות לגיבורות שלך...

        4/2/10 00:53:
      אוהבת איך שאתה מצייר עם מילים *
        25/1/10 18:49:


      א ח א ב - חבר חדש שלי

      תודה

      אהבתי את שקראתי

      מענין

      ומוזמן גם:)

        24/1/10 16:00:


      תודה .....פשוט ....תודה

        24/1/10 15:51:

      נפלא חבר חדש

      שמחתי לקרוא נופים

      קסומים*

        24/1/10 15:43:

      הנה תלמד עוד משהו נוסף מנפלאות הוירטואליה.

       

      כשאין לי כוכבים שם אז יש לי במחסן.

       

      וגם שיש לי חוש הומור.

       

      ((:

        24/1/10 15:24:

      סיימתי.

       

      חיי כתובים ארוכים באינטרנט קצרים הם. אבל שמור על איך שאתה רוצה ואיך שמתאים לך ונכון לך.

       

      אהבתי את תחושת הנוף הזה שציירת ואת מערכות היחסים שמשתלבות בו.

       

      תודה על חברות חדשה.

       

      רונית

        23/1/10 23:18:


      תודה לך חביבתי :)

      כן , יש תמורה בעד האגרה..

      שז - מנחת הסדנא

      http://www.realismart.com/gay/shez.htm

        23/1/10 22:53:

      הי יקירי, אחלה סיפור! אתה ממש מתפתח. נראה ששווה ללמוד אצל המורה שלך. זה היה כמו סרט מבחינת הקפיצות לעבר להווה ולחלום.
        21/1/10 20:55:

      כן ...מקום יפה עם המון ירוק :)
        21/1/10 20:29:


      *יש לי מושג על המקומות שתיארת כך שהסיפור השלים לי את התמונות.

      גרתי בכרמל עד לא מזמן , מתגעגעת לשם....תודה

       

        21/1/10 17:10:
      תודה לך :)
        21/1/10 10:31:

      ואווווו

      שאפו על הסיפור הסוחף והמרגש.

      אומנם, אין לי שמץ איך נראה המקום שתיארת,

      אף על פי שהוא מתואר יפה ומסקרן.

      לי בכל אופן, אישית, הצלחת לגרום לי להזכר באהבות נעוריי...
      ממש יפה!

        20/1/10 21:22:


      הי אילן

      אחאב זה שמי כבר 44 שנה. אמנם לא בחרתי אותו - קרדיט להורי

      כן בחרתי להנות מיתרונותיו :)

      מודע למגבלות המקום ושלא לכל אחד יש סבלנות לקטעים ארוכים יותר ממסך ורבע.

      קלטתי כבר , שבשביל כוכבים צריך לכתוב קטעים קצרים סקסיים עסיסיים ורצוי להוסיף איזה תמונה סוטה.

      ואף על פי כן הבמה קיימת,  ויש מי שיהנה להעמיק טיפה ויוכל להנות גם ממה שיש לי להציע.

      ככל יוצר , מרגיש סיפוק לדעת שמישהו קורא ומסתכל ואפילו מגיב ומפרגן.

      תודה:)

        20/1/10 19:23:

      שם קצת קשה לך "אחאב"... :-) בחרת לבד ?! 

       

      אבל אתה כותב... באמת שממש יפה, מקצועי שכזה.

       

      טיפ..

      אל תצפה לתגובות מעמיקות כאן בקפה,

      כי רובנו כאן על מנת לקרוא קטעים קצרים,

      לפגוש אנשים ולפזר חיוכים מהולים בכוכבים ...

      ממש כמו בבית קפה

       

       

      סיפור מקסים על ארז הזה..

      נוגע פוגע

      נהנתי מאוד לקרוא תודה

      אילן

        20/1/10 18:12:

      :) תודה ....

      נדמה לי שכיום הבניינים סוגרים יותר ויותר על הנחל, אבל טיול של שבת בבוקר

      עדיין עושה את זה שם 

        20/1/10 18:05:

      בסיפור שלך.....

      זה לחזור לתקופת העשרה שלי.....

      שהסתובבנו בין כל המערות שהיו..... אלה שסגורות וחתומות שאסור להכנס אליהן והכניסה אליהן היא על אחריות הנכנס.......

      כמובן שנכנסנו.

      .

      זו היתה תקופה שלא פחדנו מאבק, לכלוך, אבנים

      ובכלל זו היתה תקופה שגילינו בכל פעם משהו חדש ומעניין יותר.

      ושבגרנו - והחלטנו שאנחנו מספיק "ידענים"

      ירדנו מהכרמל דרך הואדי לחוף הים

      אז עוד לא היו מחלפים, והדרך היתה יפה ומקסימה

      .

      בקיץ השבילים בה היו יבשים

      ובחורף בימים יפים, מים זרמו להם לאיטם, זרם קטן ועדין

      ואנחנו הלכנו לצידו.

      .

      תודה על פוסט מקסים


       

        18/1/10 04:44:

      בדרך כלל נותנים תגובה וחוזרים לתת כוכב

      אני נותנת כוכב - אשוב לתגובה :))

      ***

      (סורי, עוד לא הספקתי לקרא הכל )

        18/1/10 01:05:
      גם אני אהבתי. בפעם הבאה פונט יותר גדול ורווחים זה מעולה.
        17/1/10 22:55:
      עוד לא קראתי הכל...אחזור להשלים אבל מה שקראתי אהבתי*

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל