כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    המופאס
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    לבי במזרח ואני בסוף מערב

    פוליטיקה, תרבות, חברה וממשל בישראל, ומדי פעם גם איזו הבלחה אישית.

    שקרנים רודפי כבוד

    5 תגובות   יום ראשון, 17/1/10, 22:58
    לכל תרבות יש מספר ערכים בסיסיים, ולכל תרבות מודבקים מבחוץ סטריאוטיפים במהלך הדורות. לעיתים קרובות, הסטריאוטיפים חופפים חלקית או מושפעים מהערכים הללו. להמחשה, אפשר לומר שהדעה הקדומה הנפוצה בקרב הגויים הטוענת כי "היהודים חכמים יותר" קשורה בחלקה לעובדה שהתרבות והדת היהודית טיפחה לאורך ההסטוריה לימוד קרוא וכתוב ורכישת ידע כערך תרבותי בסיסי. היתרון היחסי של היהודים בתחומי ידע מסויימים קשור בבסיסו למסורת תרבותית הרואה בידע כדבר החשוב ביותר. היתרון וודאי שלא נובע ממאפיין ביולוגי או גנטי, בניגוד למה שאנטישמים, פילושמים או סתם יהודים טובים נוהגים לטעון. אפשר לומר שבמקרים מסויימים, הדעה הקדומה היא ראי מעוות של ערך תרבותי בסיסי.


     כמה אירועים מכוננים בהסטוריה של המדינה הביאו לשינוי בערכים הבסיסיים של התרבות היהודית כפי שהיא באה לידי ביטוי בישראל. החיכוך של התרבות היהודית בישראל עם תרבויות אחרות הביא לכניסתם של ערכים חדשים, חלקם מנוגד לאלה הישנים. הנצחונות במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים הביאו למצב קבוע של שליטה ויחסי גומלין תרבותיים עם אוכלוסיה שתרבותה היא ערבית-מוסלמית ברובה המוחלט. תחילתו של הבידוד הבינלאומי שלאחר מכן ומלחמת יום הכיפורים הביאו לתלות פוליטית וכלכלית מאסיבית של ישראל בארה"ב, ולהשפעה תרבותית אנגלו-סאכסית פרוטסטנטית.

     את השפעתה של התרבות האנגלו-סאכסית פרוטסטנטית אפשר לזהות בשני ערכים בסיסיים שחדרו עמוק לחברה הישראלית , והם קידוש האינדיבידואליזם וחשיבותה של העבודה וצבירת רווח כספי כדרך לגאולה. שני ערכים אלו מעולם לא היו חלק מהתרבות היהודית הפרה-ישראלית: לא האינדיבידואליזם כי אם הערבות ההדדית היא ערך בסיסי ביהדות. עבודה וצבירת עושר באו בעדיפות שניה ושלישית לרכישת הידע. הסופר היהודי-גרמני אריך פרום היטיב לתאר את אביו הרוכל, שהעדיף לעבוד ולהרוויח פחות ובלבד שלא ייאלץ להפסיד זמן יקר של קריאה בתלמוד. עם זאת, חדירת הערכים הללו איננה מקרה פרטי של התרבות שלנו: ישראל בסה"כ עוברת תהליך דומה (אם כי מהיר יותר) לזה שקרה ברוב העולם המערבי שלאחר מלחמת העולם השניה, עם התבססותה של ארה"ב  כמעצמת על יחידה.

     

    השפעתה של התרבות הערבית-מוסלמית היא עניין מיוחד לישראל. אין הרבה מדינות דמוקרטיות ובעלות תרבות דומיננטית אחת (במקרה שלנו, היהודית) עם מיעוט כה גדול של אזרחים בני תרבות ערבית-מוסלמית (אחד מכל חמישה אזרחים). אם נוסיף לכך את האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, נגלה שהמגע בין התרבויות הוא אינטנסיבי אפילו יותר. למרות ולמעשה בגלל הסכסוך המתמשך, בין התרבות היהודית-ישראלית לערבית-מוסלמית יש יחסי גומלין הדוקים. רכישת הידע והלימוד היא ערך בסיסי יהודי שחדר לחברה הפלסטינית יותר מלכל חברה ערבית אחרת. אחת התוצאות היא שבמונחים יחסיים, אוכלוסיית ערבי ישראל היא בעלת השכלה גבוהה ביותר ביחס לאוכלוסיות אחרות בעולם הערבי-מוסלמי. זאת ועוד: במונחים יחסיים לגישתם למע' ההשכלה הגבוהה, גם הפלסטינים בשטחים מקדימים מדינות רבות אחרות בעולם הערבי.


     
     כצפוי, המגע עם התרבות הערבית-מוסלמית הביא גם לכניסתם של ערכים חדשים לתרבות היהודית בישראל. הכבוד הוא ערך בסיסי בתרבות הערבית-מוסלמית (בעיקר במובנו האישי והמשפחתי) שלמרבה הפלא אומץ בישראל דווקא ע"י נציג של תרבות שונה בתכלית, הרוסית-אורתודכסית. "דיפלומטיית הכבוד" של כבוד שר החוץ אביגדור ליברמן נשענת על יסודות תרבותיים שונים לגמרי מאלה של התרבות הערבית-מוסלמית, וניתן לזהות אותם כערך תרבותי/פוליטי של "כבוד לסמכות" המאפיין את התרבות הפוליטית הרוסית לאורך ההסטוריה- פוטין, ילצין והרבה לפניהם סטאלין, לנין והצאר. על  אף השוני המוחלט בין שתי התרבויות, במקרה של הערך "כבוד" נוצרה הצלבה מקרית בין השפעות תרבותיות, והתוצאה היא האופנתיות של המונח "כבוד" בדיון הציבורי-תקשורתי שלנו, וכנראה שגם הפאשלה האחרונה של משרד החוץ בפרשת השגריר הטורקי.

      הערך השני שאימצה התרבות היהודית בישראל מהתרבות הערבית-מוסלמית הוא ההכרה שבין אמת לשקר יש תחום אפור. היהודים בגולה היו תמיד אובייקט לסטיריאוטיפים מכאן ועד להודעה חדשה- רודפי בצע, חכמים מדי, מוצצי דם וכו'. תווית השקרן, ככל הידוע, לא דבקה בהם, וזה לא שהגויים בגולה חסכו בדעות קדומות. רק כישראלים במדינת ישראל הפכנו בתודעה הציבורית העולמית לידועים בתור כאלה ש"אין להם מלה", או במלים אחרות- לשקרנים. כדי להבין עד איזו רמה הגיעה ההכרה שלנו כחברה בכך ששקר זה דבר לגיטימי,  זה לא מקרה שכל ראשי הממשלה שבחרנו בחמש עשרה השנים האחרונות היו ידועים כשקרנים מועדים עוד לפני כן.  בן גוריון אמר בשעתו על שרון, שחולשתו העיקרית היתה באי-אמירת אמת. ברק, עם גרסתו הלא ברורה בצאלים ב', שרימה את יועציו הקרובים ביותר ערב כניסתו למשרד רוה"מ, משה גאון ואלדד יניב. ומה יש כבר לומר על בנימין נתניהו, שחווה כיבוש זר על בשרו "בראותו חיילים בריטיים מסתובבים בירושלים"- ובכלל נולד אחרי סיום המנדט. אולי בכל זאת צודק ליברמן- אם כבר שקרנים, אז שיהיה עם כבוד.
    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/10 18:44:

      צטט: רונן מאיר 2010-02-11 19:30:18


      איך לא ראיתי את הפוסט הזה עד עכשיו?

      אהוד ברק אמר שאנחנו "וילה בג'ונגל".
      קצת חוסר תשומת לב ויש לך ג'ונגל בוילה.

      :)

      ולמרבה הצער, רק ממשיכים להשקות אותו

        11/2/10 19:30:

      איך לא ראיתי את הפוסט הזה עד עכשיו?

      אהוד ברק אמר שאנחנו "וילה בג'ונגל".
      קצת חוסר תשומת לב ויש לך ג'ונגל בוילה.
        17/1/10 23:34:

      צטט: אמישמונה 2010-01-17 23:21:12

      דבר ראשון, כוכב לי על התגובה המהירה.

      דבר שני, יפה כתבת. אני חושב ששורש הדברים בכך שהישראליות מאפשרת (או יוצרת) נזילה של היהודיות בזהות שלנו. כלומר, מוטיבים 'יהודים' בזהות האישית והקולקטיבית של העם, כאלו שהיו פעם הכרחיים לצורך קיום בעל משמעות, כבר אינם כאלו משום הדרכון הישראלי.

      ועוד דבר, בקשר לכבוד שאתה קורא לו 'מוסלמי-ערבי' אני לא בטוח שזה לא עניין ים תיכוני בכלל. בספרו 'אדם הראשון' כותב אלבר קאמי על קדושת האמהות והמתים בקרב יושבי אגן הים התיכון (יענו, אל תקלל אמהות ואל תקלל קרובי משפחה מתים- כלל מוכר לירושלמים) . או שאולי זה קצת משניהם...בכל אופן, אחלה שחזרת לכתוב

       

      דבר ראשון, צודק- מגיע לך:)

      יכול להיות שערך בסיסי אחר ביהדות- הויכוח המתמיד, הנובע מהפרקטיקה התלמודית (מעין גרסה מוקדמת של פלורליזם) מאפשר את הנזילה הזו, ואגב כך את הכניסה של ערכים מתרבויות אחרות.

      מעניין המושג של כבוד ים-תיכוני. הביטוי "כבוד של ערבי" יכול להיות תת-זן שלו :)

        17/1/10 23:21:

      דבר ראשון, כוכב לי על התגובה המהירה.

      דבר שני, יפה כתבת. אני חושב ששורש הדברים בכך שהישראליות מאפשרת (או יוצרת) נזילה של היהודיות בזהות שלנו. כלומר, מוטיבים 'יהודים' בזהות האישית והקולקטיבית של העם, כאלו שהיו פעם הכרחיים לצורך קיום בעל משמעות, כבר אינם כאלו משום הדרכון הישראלי.

      ועוד דבר, בקשר לכבוד שאתה קורא לו 'מוסלמי-ערבי' אני לא בטוח שזה לא עניין ים תיכוני בכלל. בספרו 'אדם הראשון' כותב אלבר קאמי על קדושת האמהות והמתים בקרב יושבי אגן הים התיכון (יענו, אל תקלל אמהות ואל תקלל קרובי משפחה מתים- כלל מוכר לירושלמים) . או שאולי זה קצת משניהם...בכל אופן, אחלה שחזרת לכתוב