0

3 תגובות   יום שני, 18/1/10, 02:16


כשהייתי קטנה, רציתי שיקראו לי יעל.

מה זה רציתי?! התחננתי, ביקשתי, כעסתי. אני זוכרת שהתעקשתי לא לענות אם יקראו לי בשמי. אני לא זוכרת אם הצלחתי.

אני אפילו לא זוכרת מי זו יעל, אם היתה כזו ולמה בכלל נדבקתי לשם הזה, אבל אני זוכרת כמה רציתי.

השבוע, איה, בת כמעט 6, התלוננה על השם. לא לראשונה, יותר פעמים מאז שאחותה נולדה, אבל הפעם ביתר שאת.

השבוע, היא גם ביקשה לשנות את שמה. הופתעתי, והתבלבלתי ולא ידעתי אם להסכים או לא. אז "זרמתי"...

אז מעכשיו יש לי בת עם שם חדש. קוראים לה איזבל- ניקול (בהתחלה ניקול היה מיועד לשמנמונת, אבל בסוף הוא סופח אליה בנוסף).

ראשית, שני שמות, כי ככה זה פה (+ שני שמות משפחה), ובנוסף... אמנם הבנות להן קוראים כך בבי"ס הן מתוקות, אבל אני פינטזתי על יעל, או משהו ישראלי כזה...

אז זהו שלא.

יוקי, מצידו (בן 7) הלך על מייקול (זה כמו מייקל, אבל בספרדית). הכל היה רגוע ושליו, במשך שעה, ואפילו קראתי לה כך פעם אחת.

אחר-כך סיפרתי להם שיש בעיה כי נוסעים לחו"ל, והדרכונים לא תואמים את השם, ואולי הם ייאלצו להישאר בבית...

הוא, מיד התקפל וחזר להיות יוקי.

היא, החליטה שבנתיים היא איה, אבל כשנחזור מברזיל, היא תחשוב על זה שוב.

אולי בכל זאת עוד יש סיכוי ליעל? 

ככה זה כשגרים רחוק צוחק

דרג את התוכן: