דייט ראשון, מביך, אף אחד לא מבין מה הוא עושה שם, הבחור מביט לתקרה, הבחורה מביטה לתוך המילקשייק,

הבחור מחייך, והמבט של הבחורה סורק את המקום, מחפש עוד פרצוף מבועת מאימה, מהמבט האימתני של המבוכה.

ברגע, הצליל החורק של הקש המנסה לשאוב דרכו את שארית החלב שנשאר בכוס...חחרררררררר

זו בערך התחושה של הפגישות האלה, זה חורק כזה באוזן, צורם, מחפשים בריחה מהסיטואציה (הבחורה לא באמת הולכת "לפדר" את אפה)... ואותו צליל מלווה את כל אותה תחושת הדייט הזו, זה אחד הצלילים היחידים שנשמעים בהם...

שואלים למה אני מעלה באוב את הסיטואציה החורקת הזו..?, כי זה הפסקול של הרגע... ואני חיה בתחושה שהחיים שלי הם מין קליפ ארוך לכל השירים בעולם, רדיוהד למשל, יש לרב הרגעים המשמעותיים שלי בחיים שיר שלהם שליווה אותם. יש עוד הרבה פסקול החיים של יעל נחום, גם שיריו של עמיר לב הצליחו לחדור לעומק חיי וללות אותי ברגעים קשים, בעיקר בגלל התיאוריות והפירוט בליריקה שלו. אותם צלילים ותחושות התחילו להתערבב לסוג של מציאות,מציאות שללא הצלילים האלה לא הייתה נחווית באותו אופן.

אדם חכם שאל אותי הערב,אם תמיד צריך להיות פס קול רגע לכל רגע בחיים שלי, למה אני לא יכולה להיות בשקט? הוא זרק את השאלה לאויר ככה סתם אך האמת היא שאני שונאת שקט,  אני מקפידה להיות תמיד עם משהו ברקע.. אם אני לבד אני תמיד עם אוזניות, טלוויזיה, טלפון,  תמיד יהיה משהו ברקע אחרת המחשבות.. זזות. 

ולכן, אני חושבת שאחד המשפטים הכי יפים אמיתיים ונכונים ששמעתי זה "good friends are persons you can stand to be quiet with, without going crazy"

אולי זו רק אני , אבל אני מתחרפנת רב הזמן כשיש שקט , זה מביך אותי, לא רק בסיטואציות מביכו כמו בדייטים אותם אני שונאת גם בלי קשר, חושבת ישר על מליון דרכים לשנות את זה, לשבור את השתיקה, אומרת דברים שאולי לא הייתי אומרת אם לא הייתי מרגישה מוכרחה, אפילו הצליל החורק של הקשית במילקשייק (בן אנד ג'ריס כן?) עדיף על פני השקט הזה.... רק כדי להרגיש חיה... תחושה.... שהנימול יהיה נוח (כפי ששרו הטובים ביותר לפני...).

עכשיו, בלי הקדמת נוספת מיותרת פס קול...... לחיים. מאז שאני זוכרת את עצמי נהנית מסרטים אני חולת פסקולים של סרטים, בין אם אינסטרומנטליים, ואפילו קלאסיים כמו באך או ווגנר (נאצי נאצי אבל שמישהו ינסה להגיד משהו על כל הסיקוונסט עם הוולקירים באפוקליפסיה עכשיו...)ועד למוזיקת פופ עכשווית ובועטת.

אני מניחה שזה בגלל שהסרטים הראשונים שאהבתי היו מוזיקליים- הקוסם מארץ עוץ, או שירי נסיכות של דיסני (היפיפיה הנרדמת), אבל פסקול זה אחד הדברים שמבחינתי הכי עושים את הרגע, שירי אהבה, שירי פרידה, שירי בהייה, שירי זיונים  שיר לכל רגע

 ולכן 10 הפסקולים האהובים עליי... לא בהכרח בסדר כרונולוגי.. הם:

1. ג'ונו (אינדי כייפי שהכיר לי את KIMYA DAWSON המהממת).

2. ארמגדון- ולא, לא בגלל שיר הנושא (שכמה שהוא טחון הוא דווקא כן מרגש) אלא בעיקר בגלל אחד השירים האהובים עליי LEAVING ON A JET PLANE והקטע עם הCOOKIE MONSTERS שהוא מרגש באינסופיותו :)

3. השעות- שהולחן על ידי פיליפ גלאס.....פסקול אינסטרומנטלי ומרגש להדהים.

4. כמו שכבר כתבתי בפוסט קודם ONCE סרט מעולה עם פסקול מעולה (שוב זכה במלא פרסים).

5. איך לא... 500 ימים עם סאמר- דגש גדול על הסמית'ס עם דיבור עליהם במהלך הסרט.... וגם רג'ינה ספקטור (אהובתי),

בל וסבסטיאן, הפיקסיז.... נו באמת אני לא יכולה לבקש עוד...

 *אדברא רג'ינה ספקטור.. הפופלריות הגואה שלה הכניסה אותה להמון פסקולים.. בעיקר בשל שומרת אחותי (עם השיר BETTER) ובחלק השני של נרניה (THE CALL). 

6. 5 דקות מפריז- כן כן חברים יקרים, סרט ישראלי... שהפסקול הוא חלק בלתי נפרד ממנו ללא ספק..... מוזיקה בצרפתית, רומנטית להחריד שלגמרי מוסיפה לסרט הכה רומנטי הזה.... 

7. צלילי המוזיקה, אנני, הקוסם מארץ עוץ-.... אין לי מילים.. זה חלק מכל הקסם.... שירים שאני יכולה לשמוע בכל מצב והם עדיין רלוונטיים ותמימים כפי שהיו כשהייתי בת 5..

8. הפסקול של סרט שאינו סרט מוזיקלי שאהבתי.... ואחת הסיבות שאני בכלל עושה סרטים.. לא פחות ולא יותר מאשר..קלולס... סרט בנות,קליל ונשי,הרבה נעליים ובחורים.... הסרט שהפסקול שלו הציג לי לראשונה, אז בגיל ,11 את רדיוהד. אהבה שלא נגמרה עד יום כתיבת פוסט זה.....

9.SCREAM 3 אכן מדובר בסרט אימה די דלוח, ועוד בסיקוול לא פחות.. אבל שם מצויים שירים טובים וחזקים מעידן הניו סקול של המטאל... מSTATIC X ל COAL CHAMEBER, CREEDועוד רבים טובים ורועשים :)

10. nick and nora's infinate playlist  כפי שניתן להבין משם הסרט.. הוא מתעסק במוזיקה בסצינת האינדי של ניו-יורק....

הוא כייפי חדשני ומעניין והכיר לי הרבה להקות צעירות ומחתרתיות שאולי לא הייתי מכירה אחרת..

11. טריינספוטינג- אין לי מילים...... אחד הפסקולים המעולים שקיימים. CHOOSE LIFE CHOOSE A SONG FOR YOUR LIFE

חייבת לצייין שיש כלכך הרבה פסקולים שעשו לי את זה במלא צורות, לא בהכרח מוזקליים אגב.....  אלא כאלה שהצליחו להוסיף נופך נוסף לתחושות.. ממש כמו החריקה של המילקשייק אבל אלא הראשונים שעלו לי לראש... או שפשוט נשארו שם מאז שראיתי את הסרט....מן הסתם לא מדובר רק במוזיקות.. אלא מכלול הצלילים.... כמו תקתוק האצבעות על המקלדת שזה פס קול קבוע ללילות שלי...(לגור עם אימא זה דרעק במובן המוזיקלי....),  וטיףטוף הגשם הזועם שגורם לי לכמוה לשיר MY FAVOURITE THINGS מתוך צלילי המוזיקה...

 מקווה להקיף את עצמי באנשים שאוכל להיות איתם בשקט ....

ובנתיים, מה הפסקול של החיים שלכם? ...

  :)