לארג' הוא המוכר ירקות מספר אחד בשוק (הכרמל). תמיד אני עובר אצלו, לראות מה יש חדש. יש את כל השוק, ויש את החנות של לארג'. הוא צמוד לחנות הלחם, בכניסה לשוק מהצד של דיוויד אינטרקונטיננטל (הפוך מהכניסה מאלנבי).  

לארג' מחזיק את העגבניות הכי יפות בשוק ומוכר תמיד 30% מעל המתחרים. "בזול תלך לאחרים" הוא אומר והשרשר של שני דגי הזהב שתלוי לו על החזה מתנדנד מצד לצד, כאילו מחזק את דבריו. "אבל תגיד לי, לארג', למה אתה כזה קמצן למה, מה, יותר מ-  15 ₪ לא תשאיר לנו?" 

לארג' הוא לא חנות ירקות, הוא בוטיק, הוא קונדיטוריה של ירקות, הוא מוזיאון. ארבעה בני משפחה מסתובבים אצלו בחנות כל היום ושומרים שכל תפוח עץ, מנדרינה, עגבנייה, פלפל ומלפפון יעמדו פיקס על המדף, כמו חיילים במסדר. יש לו תותים ליגה לאומית, אננס בגודל של בית, פלפלים חריפים ירוקים שבא לבכות מהיופי שלהם, ופלפלים מתוקים בארבעה צבעים ומחיר של שרשרת זהב. יש לו שומר נקי, מדהים, זקוף וירוק בהיר, חדש, כזה שלא שכב במחסן קירור שבוע, יש פראסה שנראית כמו עמוד שיש, ארבעה סוגים תפוח עץ, ליצ'י, קיווי, חצילונים קטנים וחצילים באלדי, כשיש יפים, רק כאלה שהוא מסכים לשים על המדף שלו.

"עכשיו אין חציל באלדי, רוצה, תלך לאחרים תקנה, הבנת, לארג', הבנת, יא קמצן, שחרר, שחרר את היד קצת, למה, מה, כל החיים תשמור בכיס?" הוא יורה בצרורות כשאני שואל למה בכל השוק יש חצילים באלדי ואצלו אין.  

"תגיד לארג'", הוא תמיד אומר, "מה קורה כשאתה הולך לקנות בשר לשבת, בטח רועדת לך היד כשאתה רואה את המחיר של הבשר טרי היום, עם כמה שאתה לארג' בכסף, אה?" 

"אצלנו בבית כולם צמחונים", אני עונה, "וחוץ מזה, תגיד לארג', איפה העגבניות אשכולות של ה- 6.90 ₪, מה לא הבאת היום סחורה?" 

אין כמו העגבניות של לארג'. אשכולות אדומים, חדשים, טריים, מלאי טעם, ריח וצבע. אדום שמתפוצץ לך בפה, לא דומה לכלום. יש לו בפנים, בעומק של החנות מצד שמאל, עגבניות שרי מתוקות וסוג נוסף, "שרי שוקולד", ככה הוא קורא לעגבניות התמר הקטנות, המוארכות, האדומות חומות, עתירות המתיקות שעולות 20 ₪ לקילו, ואז הוא מחייך ואומר "תראה לארג', יפה אה, זה אין לאף אחד, זה העין אוכלת, קודם כל העין אוכלת, תלמד. אנשים קונים מה שבא להם טוב בעין. טוב תביא 25 ₪".  

עגבניות בתנור, עם טימין, שום, שמן ירוק, פלפל שחור ומלח גס.  

מחממים תנור (200 מעלות, נגיד). חוצים את העגבניות לחצי, מניחים בתבנית בצפיפות, החלק השטוח (החצוי) כלפי מעלה. מפזרים שיני שום שלמות כמה שרוצים. מכסים בטימין. פלפל שחור, מלח גס. מציפים בשמן ירוק, כמה שרוצים. 30 דקות בתנור החם. לא יותר. אפשר גם על גריל פחמים, אבל אז פחות זמן ולשמור שלא יישרף.  

מכינים טחינה , משתמשים בזאת של "אבו קארוואן" (הציפור הכחולה). מוסיפים מים, מערבבים עד הסמיכות שרוצים. מוסיפים לימון ומלח דק. זהו. לפי הטעם.  

קולים חצאי פיתות בתנור. מוציאים.  

חצי פיתה קלויה, עליה כף יפה של טחינה, על זה עגבנייה צלויה. על זה בצל ירוק קצוץ דק. עושים פיניש עם עוד שמן ירוק, טיפה מלח גס, עוד נגיעה של פלפל שחור, שיחרוק מתחת לשיניים. אפשר להוסיף למעלה טבעות דקות של פלפל חריף (כדאי לשטוף מתחת למים זורמים לפני שמפזרים, להוריד טיפה חריפות).

פותחים שעה קודם בקבוק יין.

מתקשרים לחברים שיבואו, או שאוכלים לבד, או עם בת זוג, או איך שרוצים. 

 יאללה. מדברים.