היום היה המבחן הראשוןשלי. אני כבר עמוק בתוך תקופת המבחנים. יש לי עוד אחד כבר ביום חמישי הזה. ואחריועוד אחד ביום ראשון, ואחריו עוד אחד ביום חמישי, ואחריו שוב אחד ביום ראשון ואזלשם הגיוון אחד אחרון ביום שישי. ולא, אני לא סתם ממציאה ימים כדי להישמע מסכנה, זה באמת הלוח מבחניםשלי אחד לאחד.

הדבר הראשון שקופץ לראש אחרי קריאת הפתיח הזה הוא- סיוט. 

האמנם?

גם אני חשבתי ככה. רקראיתי את הלוח מבחנים ורציתי להקיא. כל כך לא היה לי כוח להתחיל. כל כך לא היה בא לילעשות עכשיו פאוז על החיים במשך 3 שבועות ולהתרכז רק בלימודים האלה. בלי יציאות,בלי חברים, בלי בחורים, בלי אפילו לחזור הבייתה למרכז, בלי כלום. כי זה הרי החלק הכי גרוע בזה. לא הלימודים, החוסר חיים שמגיע עם זה.

ונכון, זה אמנם לא גן עדן,אבל פתאום גיליתי את הפלוס. היתרון בלהרדים את החיים במשך תקופה קצרה ולהתעסק רקבמשהו אחד באינטנסיביות הוא- שאין ציפיות לכלום. 

בדרך כלל, אני בן אדם די חסר שקט נפשי. כל הזמןמחפשת. לא משנה מה, אבל מחפשת. מחפשת אהבה, מחפשת ריגושים, מחפשת אקשן, מחפשת בלאגן, מחפשת שקט,מחפשת כסף, מחפשת סקס, כל הזמן בחיפושים. כמו כולם. טוב, אולי טיפה יותר מהממוצע.

 לא הייתי מוותרת עלהחיפושים האלה בעד שום הון שבעולם, כי זאת אני וזה הטבע שלי, וזה מה שמביא אותילמקומות טובים ומרגשים. אבל- הם שואבים המון אנרגיות ומלווים בהרבה אכזבות. להיותכל הזמן בחיפושים זה מתיש. ועכשיו, כשאני יודעת שאין לי זמן להתעסק בכל הדברים האלה, אני לאבחיפושים לכלום. יש בזה משהו מרגיע.

למשל, זאת הפעם הראשונה ב-אני-לא-יודעת-כמה-זמן שאני לא מחפשת בחור.כי אני יודעת, שאין לי זמן או אנרגיה לזה כרגע. אני יודעת, כי ככה הגדרתי, שב-3שבועות הבאים אין לי כלום חוץ מלימודים. ופתאום משהו בי נרגע. אני לא מתבאסת שאין לי אףאחד, כי אין לי זמן לזה. אני לא מתבאסת שיש לי מישהו וזה ולא הולך- כי אין לימישהו (כי אין לי זמן לזה). ולשם שינוי אני פשוט לא מאוכזבת מכלום. יש בזה הקלה די גדולה. אני לא מתבאסת שאין ליכסף- כי אני לא צריכה כסף. אני כל היום בבית לומדת. לפני כיומיים דיברתי עם חבר והוא זרק לי משהו עלסקס. פתאום שמתי לב, שלא חשבתי על סקס כבר די הרבה זמן. לא עשיתי, לאחיפשתי, ולא התעסקתי בזה. ואפילו לא בא לי על זה. אני כל היום בטרנינג עם הספרים,התרגילים והנוסחאות, למה שיבוא לי לעשות סקס? ואולי זה נשמע הזוי, אבל גם זאתהקלה. פשוט לא להתעסק. פשוט לא לחשוב על זה. כאילו זה לא קיים. וכנ"ל לגבי כלדבר אחר.

אז אני לא אומרת שמעכשיו והלאה אני רוצה לחיות ככה ולעשותטרנספורמציה לחננת על בלי חיים. זה מנוגד לטבע שלי. וגם ברור לי, שברגע שתקופתהמבחנים תגמר, ייפתחו הצ'אקרות מחדש ואז יגיע הפורקן שאחרי כל הכלום הזה. אני רק אומרת, שיש בשקטהזה משהו חיובי (כל עוד זה זמני כן?)

שבוע טוב לכולם