כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני - סיפור בהמשכים

    המסע מהלא ידוע אל הלא ידוע עוד יותר.
    מפחיד, משנה, מוזר, מדהים והכל יחד.

    זו אני - מההתחלה ועד הסוף.

    פרופיל

    Underground
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    דרך הייסורים

    102 תגובות   יום שלישי, 19/1/10, 03:52

    בחרתי ללכת בדרך הייסורים,
    בדרך לא דרך, דרך לא סולחת,
    דרך אוכלת יושביה.

     

    בחרתי ללכת במסלול למיטיבי לכת
    וזרקתי את כל המפות.

     

    בחרתי בדרך הקשה,
    בחרתי את דרכי שלי,
    בחרתי להתעלם מכל התמרורים שסומנו לפניי,
    בחרתי לחרוש את הנתיב שלי.

     

    את מורי הדרך יודעי כל עזבתי.
    מורי דרך המשננים מפות על פה ולא נחים לרגע,
    אותם אלה המזהירים מן המהמורות המדומות שנפלו בהן או שרק שמעו עליהן -
    שכן מי ייתן אחריות לאדם כזה?
    מי ישים את גורלו באדם שמעולם לא צעד בשביל?
    על מנת לדעת את הדרך לאשורה יש לעבור בה קודם
    ואין זו דרך השווה לכל נפש.

     

    הארץ המובטחת נקנית בייסורים.
    במכות בדרך, במכשולים ובמהמורות הגורל,
    תוך רצון לעצור ולהיעלם ולמות,
    לא לצעוד ולא להיות.
    הארץ המובטחת נראית כגיהינום בלתי אפשרי –
    ולעיתים ייראה שעדיף אם לא הייתי יודעת עליה כלל.

     

    ארץ ההבטחה עוד תייסר אותי רבות, ממש כמו עכשיו -
    תעקוץ, תכאיב, תשבור, תפרק ותרסק.
    עוד אפול שבעתיים ואשבור כל עצם בגופי עד אז...
    ובזמנים שכאלה אאלץ להתאמץ ולזכור את אשר בחרתי,
    תוך שאני רואה את אורו העדין של מגדלור האמת מרצד באופק.

     

    מתוך רסיסי נשמתי שיתפזרו לכל עבר, אגיע אל אותה ארץ צוף -
    ואז תימלא נפשי לשלמות שמעולם לא הייתה בה.


    * מוקדש לכל עוברי האורח ומיוסרי הדרך *

    דרג את התוכן:

      תגובות (102)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/10 13:46:


      ריגשת....

       

      לפעמים הערפל גובר, ואור המגדלור גם הוא נעלם

      האפלה משתררת

      והדרך אובדת

       

      ואז אין ברירה אלא לשכב על האדמה

      רצוץ ואובד דרך

      ולחכות לקול הנחייה

       

      שאולי יבוא ואולי לא

       

        24/1/10 13:57:

      שיר מקסים ואופטימי.

      בבורות רבים נפלת, בחלקם הצלחת

      לעלות ללא מאמץ, בחלקם נלחמת עד לקצה.

      לא מתייאשת, צועדת קדימה בשבילים,

      צעדי, מצאי את דרכך, ללא כאב ומכשולים.

        24/1/10 09:17:

      יקירתי

      כתיבה כנה ישירה וחושפנית ללא הנחות

      ולענ"ד

      החשוב מכל. שאת שלמה עם עצמך

      בהצלחה

      סוקראטס

        24/1/10 04:28:


      "ובזמנים שכאלה אאלץ להתאמץ ולזכור את אשר בחרתי,
       תוך שאני רואה את אורו העדין של מגדלור האמת מרצד באופק.
      "

       

      חזק.

        23/1/10 17:50:
      נהנתי לקרוא.
      שיהיה לכם שבוע נפלא.


      היי אנדר,

      אני לא עוקב, במקרה עברתי...

      נראה שקורה כאן משהו גדול וחזק

      אז לא אלך לפני שאאחל דרך צלחה,

      אין סכנות מי יודע מה, אבל בכ"ז שמרי על עצמך

      ושיהיה לך רק טוב ((:: 

        22/1/10 07:16:

      משהו, גם לי, אומר לא להגיב.

      למרות (או: בגלל) שהקטע הוא מאד אישי וברור וצורב.

      אז אומר משהו לא אישי:

      האנושות התקדמה להתגבר על קשייה ברגע שלמדה.

      לימוד מניסיונם של האחרים הקודמים.

      לא הלימוד שלא עלפי הנסיון הוא המפתח לאושר,

      אלא מי הוא מורה הדרך שלך שבו יש סכנה או אותו מפתח.

        21/1/10 19:55:

      צטט: עצמי עצמי 2010-01-21 19:34:59


      פשוט נהדר!!

      כי העָנוּיִים, המה ירשו את אותה הארץ המובטחת!

      תארת מרתק וכה אוטנטי והירואי וחודר פנימה לתוך העצמות ושברן

      את אותם העָנוּיִים, המחפשים עד טירוף, שלא ירפו לעולם עד יגיעו.

      תודה לך

      ע

      תודה לך

      על הנגיעה המדוייקת בנקודה.

       

        21/1/10 19:55:

      צטט: thetiger2008 2010-01-21 18:35:40

      וואו, חתיכת מסע חיים את מתארת, מעדיפה לעבור אותו ללא GPS גם אני כזה, חוטף וקם וממשיך קדימה

       

      בסופו של דבר

      ה GPS עלול להכזיב אותך דווקא כשתצטרך.

       

      מי שלומד להסתדר בלעדיו מרוויח.

      ואני מודה שבלי ה GPS שלי אני כמעט ולא נוסעת לשום מקום.

      גרוע...

       

        21/1/10 19:54:

      צטט: שלהבת שלהבת 2010-01-21 17:25:06

      בחרתי בדרך הקשה,
      בחרתי את דרכי שלי

       

      הדרך המיוסרת בסבל ובדמים..

      אין לה יותר לאן לרדת..בתחתית..

      ומתוך המקום הזה היא רק צומחת

      זוהי הדרך הקלה להגיע אל הנחלה

      אהבתי שלהבת(-:

       

      אין דרכי קיצור.

       

      תודה :-)

       

        21/1/10 19:53:

      צטט: רוקם 2010-01-21 15:21:33

      מתוך דרך הייסורים שתיארת

      ניכרת האהבה לחבלי הארץ

      ולאותם דרכים שבהם נתקלים

      בין כרמים ובין גמעות

      בין שדות ובין ההרים

      ובכל דרך ומשעול

      לארץ המובטחת

      אהבתי נתונה בכל רגע.

       

       

        21/1/10 19:51:

      צטט: גיורא 2010-01-21 15:19:28


      בחרת ללכת בדרך הייסורים

       

      מקווה המשפט לא מדוייק, מדוע שתבחרי בדרך יסורים?

      אם בחרת את דרכך או אם בחרת מטרה ראויה, רצויה,

      והדרך לשם מלאת מכשולים - אך זה אינו עוצר אותך

      את ראויה להערצה.

       

      אך אם בחרת בדרך ייסורים כלומר בחרת לסבול

      אני שואל למה?

       

       

      דרך הייסורים היא דרך מזככת.

      אנחנו כאן כדי להזדכך.

      והאתגר (וזה אתגר ולא בעיה או מכשול) הוא להתגבר.

       

        21/1/10 19:50:

      צטט: sharir9 2010-01-21 12:20:06


      דרך צלחה :-)

      תודה :-)

       

        21/1/10 19:50:

      צטט: מור אופיר 2010-01-21 10:50:28

      זו גם דרך, הדרך שבחרת

       

      "זרום מסביב למכשולים

      ללא עימות עימם

      אל תיאבק כדי להצליח

      המתן לרגע הנכון

       

      אין צורך בסכסוך

      אין צורך בהאשמה"

       

      גם זו דרך,דרך הטאו

       

      יום נפלא

      בדרכך

      אופיר 

      מקסים :-)

      אהבתי.

       

      לחכות לרגע הנכון.

      הוא יידע להראות את עצמו...

       

        21/1/10 19:49:

      צטט: גרייס ל 2010-01-21 03:37:23

       הדבש שם לא כאן,אבל הכמיהה,,,

      כמיהה תמיד תוביל למשהו טוב, לא? :-)

        21/1/10 19:34:


      פשוט נהדר!!

      כי העָנוּיִים, המה ירשו את אותה הארץ המובטחת!

      תארת מרתק וכה אוטנטי והירואי וחודר פנימה לתוך העצמות ושברן

      את אותם העָנוּיִים, המחפשים עד טירוף, שלא ירפו לעולם עד יגיעו.

      תודה לך

      ע

        21/1/10 18:35:
      וואו, חתיכת מסע חיים את מתארת, מעדיפה לעבור אותו ללא GPS גם אני כזה, חוטף וקם וממשיך קדימה
        21/1/10 17:25:

      בחרתי בדרך הקשה,
      בחרתי את דרכי שלי

       

      הדרך המיוסרת בסבל ובדמים..

      אין לה יותר לאן לרדת..בתחתית..

      ומתוך המקום הזה היא רק צומחת

      זוהי הדרך הקלה להגיע אל הנחלה

      אהבתי שלהבת(-:

       

        21/1/10 15:21:

      מתוך דרך הייסורים שתיארת

      ניכרת האהבה לחבלי הארץ

      ולאותם דרכים שבהם נתקלים

      בין כרמים ובין גמעות

      בין שדות ובין ההרים

      ובכל דרך ומשעול

        21/1/10 15:19:


      בחרת ללכת בדרך הייסורים

       

      מקווה המשפט לא מדוייק, מדוע שתבחרי בדרך יסורים?

      אם בחרת את דרכך או אם בחרת מטרה ראויה, רצויה,

      והדרך לשם מלאת מכשולים - אך זה אינו עוצר אותך

      את ראויה להערצה.

       

      אך אם בחרת בדרך ייסורים כלומר בחרת לסבול

      אני שואל למה?

       

       

        21/1/10 12:20:

      דרך צלחה :-)
        21/1/10 10:50:

      זו גם דרך, הדרך שבחרת

       

      "זרום מסביב למכשולים

      ללא עימות עימם

      אל תיאבק כדי להצליח

      המתן לרגע הנכון

       

      אין צורך בסכסוך

      אין צורך בהאשמה"

       

      גם זו דרך,דרך הטאו

       

      יום נפלא

      בדרכך

      אופיר 

        21/1/10 03:37:
       הדבש שם לא כאן,אבל הכמיהה,,,
        21/1/10 00:38:

      צטט: רוח האדם 2010-01-20 21:10:39

      מורה הדרך הטוב והטהור ביותר לך (ולכל אדם)

      ללכת בדרך הנכונה לך  (נכונה - לא קלה) -

      ולהגיע למחוזות חפצך - הינו קולך הפנימי.

      ובאם באמת,  אבל באמת,

      תהיי יודעת ונבונה דייך להיות  קשובה לו במדוייק -

      תוכלי גם לעצום את עינייך - גם לאטום את אזנייך -

      ועדיין - תגיעי אליה בסופו -

      אל הארץ המובטחת הזו שלך,  זו שאליה שואפת את.

      וכתיבתך והתלבטויות וחיבוטי נפשך -

      חושפי מודעות עצמית  ונוגעים הם.


       

      תודה לך

       

      על התובנות והמילים.

      אעשה זאת.

        21/1/10 00:37:

      צטט: stochner 2010-01-20 17:32:28


      את מדהימה!

       

      אני לא מקורי, אבל - תמשיכי בדרכך, כי זה כל מה שאני יכול להגיד לך.

       

      שי

       

       

      תודה :-)

      בוא שוב ושוב.

        20/1/10 21:10:

      מורה הדרך הטוב והטהור ביותר לך (ולכל אדם)

      ללכת בדרך הנכונה לך  (נכונה - לא קלה) -

      ולהגיע למחוזות חפצך - הינו קולך הפנימי.

      ובאם באמת,  אבל באמת,

      תהיי יודעת ונבונה דייך להיות  קשובה לו במדוייק -

      תוכלי גם לעצום את עינייך - גם לאטום את אזנייך -

      ועדיין - תגיעי אליה בסופו -

      אל הארץ המובטחת הזו שלך,  זו שאליה שואפת את.

      וכתיבתך והתלבטויות וחיבוטי נפשך -

      חושפי מודעות עצמית  ונוגעים הם.


       

        20/1/10 17:32:


      את מדהימה!

       

      אני לא מקורי, אבל - תמשיכי בדרכך, כי זה כל מה שאני יכול להגיד לך.

       

      שי

       

      צטט: Underground 2010-01-20 13:57:19

      צטט: שחר מSeoZ 2010-01-20 12:48:28

      מאוד, מאוד, מאוד, אהבתי!

       

      אין לי מושג עד כמה את אמיתית באמת...אם כן, אז את מדהימה!

       

      הייתי ממליץ לך בחום על "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" של צ'ארלס בוקובסקי...יש לו חומר דומה לשלך, והוא, אני יודע שבאמת סבל והתייסר על החיים האלו...

       

      בסוף זכה להכרה ואז, מת.

       

      יום נעים בכל מקרה...

       

      :-)

      :-)

       

      ולמה שלא אהיה אמיתית.

      הכל כאן אמיתי ולפניכם אז.. תודה (אני משערת)

       

       

       

       וואו גדול.

       

      אז אני שלך!

       

      :-)

       

        20/1/10 13:57:

      צטט: שחר מSeoZ 2010-01-20 12:48:28

      מאוד, מאוד, מאוד, אהבתי!

       

      אין לי מושג עד כמה את אמיתית באמת...אם כן, אז את מדהימה!

       

      הייתי ממליץ לך בחום על "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" של צ'ארלס בוקובסקי...יש לו חומר דומה לשלך, והוא, אני יודע שבאמת סבל והתייסר על החיים האלו...

       

      בסוף זכה להכרה ואז, מת.

       

      יום נעים בכל מקרה...

       

      :-)

      :-)

       

      ולמה שלא אהיה אמיתית.

      הכל כאן אמיתי ולפניכם אז.. תודה (אני משערת)

       

       

       

        20/1/10 13:56:

      צטט: אהוד עמיר 2010-01-20 08:15:31


      לכי בדרכך והצליחי

      הולכת.. וממשיכה

       

      מאוד, מאוד, מאוד, אהבתי!

       

      אין לי מושג עד כמה את אמיתית באמת...אם כן, אז את מדהימה!

       

      הייתי ממליץ לך בחום על "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" של צ'ארלס בוקובסקי...יש לו חומר דומה לשלך, והוא, אני יודע שבאמת סבל והתייסר על החיים האלו...

       

      בסוף זכה להכרה ואז, מת.

       

      יום נעים בכל מקרה...

       

      :-)

        20/1/10 08:15:

      לכי בדרכך והצליחי
        20/1/10 03:10:

      צטט: בנש"ק 2010-01-20 00:40:26


      יקירתי,

      ניכר מכתיבתך (גם לפני הפוסט הזה) שאת יודעת ומבינה מהן האופציות ומה הן טומנות בתוכן לטוב ולרע.

      אם אכן בחרת לצאת אל הדרך, אז קחי צדה לדרך... איחולים להצלחתך בכל מכל כל!!!

      ואפרופו מורי דרך, יש להבדיל בין מדריכים לאן לפנות לבין המזהירים מן המהמורות ושמכירים מפות המוקשים, אם בכל זאת תמצאי לנכון להסתייע גם בניסיון שלי - הנני כאן. בחפץ לב ובאדיבות, לרשותך תמיד.

      דרך צלחה!

      תלוי לאיזו דרך.

      וגם שם באלו אופציות בוחרים.

       

      תודה לך איש יקר.

      ניסיונך שווה זהב.

       

        20/1/10 00:40:


      יקירתי,

      ניכר מכתיבתך (גם לפני הפוסט הזה) שאת יודעת ומבינה מהן האופציות ומה הן טומנות בתוכן לטוב ולרע.

      אם אכן בחרת לצאת אל הדרך, אז קחי צדה לדרך... איחולים להצלחתך בכל מכל כל!!!

      ואפרופו מורי דרך, יש להבדיל בין מדריכים לאן לפנות לבין המזהירים מן המהמורות ושמכירים מפות המוקשים, אם בכל זאת תמצאי לנכון להסתייע גם בניסיון שלי - הנני כאן. בחפץ לב ובאדיבות, לרשותך תמיד.

      דרך צלחה!

        20/1/10 00:35:

      צטט: נועז גולן 2010-01-19 23:11:52

      ואני תוהה אם זה יותר אמיץ או יותר כואב

      ובעצם מה חשובה תהייתי

      בחרת לך דרך

      בהצלחה!

      שניהם כנראה.

      תודה :-)

       

        20/1/10 00:34:

      צטט: אתי ל 2010-01-19 23:06:31


      מקסים כתבת.

      איזה אומץ,

      עתה החל המסע האמיתי...

      הזכרת לי שיר שכתבתי בנערותי,

      וכל כך ריגשה אותי כתיבתך, כל כך אני.

      בהצלחה יקירה.

      לכי בדרכך ושאי ברכת דרך צלחה...תמים

       

      http://www.youtube.com/watch?v=FVhrIfaPKxwנשיקה

      תודה :-)

       

        20/1/10 00:33:

      צטט: בד בבד ביחד ולבד 2010-01-19 22:58:34

      מקום עמוק בתוכי, מקום שהוא הרבה הרבה מעבר לי

      אומר לי לא להגיב לקטע היפה הזה שנכתב על-ידך

      אלא לשתוק

      ולהיות (לא אני אלא אותו המקום) מרחב

      המרחב שבתוכו(!), מתוכו ושוב אל תוכו

      פוסעת דרכך

      הוא המרחב שאליו משאת נפשך

      ואת בו תמיד ילדתי

      אז המשיכי נא בדרכך הפתלתלה

      ובסופה תגיעי לנקודת ראשיתך

      זו את

      תמיד את ורק את

      אין באמת מקום אחר

      אין עוד מלבדו, מלבדך

      אחת ויחידה.  

      תודה :-)

      והמרחב הזה יהפוך לגן העדן עלי אדמות

      יום אחד...

       

        20/1/10 00:28:

      צטט: גיא קרום 2010-01-19 21:34:54

      הכתיבה שלך קסומה

      התחברתי במיוחד לשורה:

       

      על מנת לדעת את הדרך לאשורה יש לעבור בה קודם

       

      אין חכם כבעל ניסיון

      ואין טיפש כמי שבטוח שהוא בעל ניסיון.

       

      כי אלה הבטוחים מדי - הם אלה המורידים את "מאמיניהם" ביגון שאולה.

      אסור לאדם לעולם להתהלל בניסיונו או ביכולותיו.

      שיעידו אחרים ויעיד ניסיונו בעצמו.

       

        20/1/10 00:26:

      צטט: shilgia101 2010-01-19 20:43:16

      כתיבה יפה , מאוד, ואם היה נשאר לי כוכב היום , 

      הייתי מעניקה לך אותו, בעז"ה, מחר...

       

      * מוקדש לכל עוברי האורח ומיוסרי הדרך *

       

      קשה להיות חלוץ בדרכך, וזה ראוי להערכה והערצה.

      תהיי חזקה, ונחושה, ותראי הרבה הצלחה.

       

       אז... "נרים כוס יין לחיי חיים טובים יותר?"

      וערב נפלא שיהייה.

      :))

      אכן כך

      לחיי חיים טובים בריאים מסודרים יותר

       

        20/1/10 00:25:

      צטט: פיני1 2010-01-19 20:09:14

      הדרך ארוכה היא וקשה

       הדרך ארוכה היא וקשה מאד

      אבל אני אבל אני

      לבד לבד צועד

      הללו הללויה הללו

       

      נזכר בהבזק בשיר ישן  שמאד אקטואלי ןלא ידוע לי מי כתב אותוץ

       

      בעיקרון אני חסידת הלבד.

      לבד תמיד, סומכת על עצמי בלבד.

      זה עוד אחד מהשיעורים :-)

        20/1/10 00:20:

      צטט: לומפומפיר 2010-01-19 19:28:56

      אנדרגראונד חביבתי,

      אומרים שברגע שבחר לו אדם דרך,

      שומה עליו להתמיד בה, לדבוק בה - לטוב ולרע.

      אני לא מסכים עם טענה זו.

      בחירה - מעצם טבעה - היא סובייקטיבית לחלוטין,

      ומכיוון שכל אדם, מטבעו, נתון לשינויים,

      גם בחירותיו יכולות להשתנות בהתאם.

      הדרך היא כאן ועכשיו.

      ארץ הצוף היא אוטופיה - חלום רחוק ולא בטוח שמציאותי.

      האם - כאן ועכשיו - את באמת בוחרת לצעוד בדרך הייסורים?

      בדרך העוקצת, המכאיבה, השוברת, המפרקת, המרסקת?

      באמת?

      ואם בסופה של הדרך את מייחלת לשלמות המובטחת בארץ הצוף,

      הרי שבשורה התחתונה אני מבין שזו משאת נפשך האמיתית.

      ואם כך הדבר, נשגב מבינתי

      למה הדרך אליה אמורה להיות אכזרית כל כך.

      בכל אופן - בחירה היא בחירה.

      לבי איתך בכל צעד ושעל שאת עושה בדרכך.

      מקווה רק שיעמדו לך כוחותיך לשרוד את מהמורות הדרך.

      מקווה שתקצר בפניך דרך הייסורים ושתגיעי במהרה אל המגדלור הנכסף,

      שכן אם את כמו הסרטן שאת (כפי שאת מעידה על עצמך),

      עלולה רכותך הפנימית להיות בעוכרייך.

      חזקי ואמצי, ציפור נדירה, וצלחי את הדרך בשלום.

       

      אותה ארץ אוכלת יושביה בחרה אותי.

      האם אבחר לנוח ולא להגיע? יש אפשרות כזו.

      ואז כמו יונה בבטן הדגה זה יבוא לרדוף אותי שוב ושוב.

      אמשיך להסתובב במדבר לא 40 שנה אלא כל חיי...

       

      גם אני מקווה שיעמדו הכוחות לשרוד.

      בהן צדק מקווה.

      השיעורים הולכים ונהיים קשים יותר.

       

      צידה לדרך יש ואוספים עדיין

      מקור תקוותי היחידה

      הלבבות שלצידי הדרך

        20/1/10 00:17:

      צטט: שים לי הרבה חריף 2010-01-19 17:07:29

      אמר מי שאמר- הדרך ארוכה ומפותלת. אני נופל וקם, נופל וקם...

       

      ... בראש מורם

        19/1/10 23:11:

      ואני תוהה אם זה יותר אמיץ או יותר כואב

      ובעצם מה חשובה תהייתי

      בחרת לך דרך

      בהצלחה!

        19/1/10 23:06:


      מקסים כתבת.

      איזה אומץ,

      עתה החל המסע האמיתי...

      הזכרת לי שיר שכתבתי בנערותי,

      וכל כך ריגשה אותי כתיבתך, כל כך אני.

      בהצלחה יקירה.

      לכי בדרכך ושאי ברכת דרך צלחה...תמים

       

      http://www.youtube.com/watch?v=FVhrIfaPKxwנשיקה

      מקום עמוק בתוכי, מקום שהוא הרבה הרבה מעבר לי

      אומר לי לא להגיב לקטע היפה הזה שנכתב על-ידך

      אלא לשתוק

      ולהיות (לא אני אלא אותו המקום) מרחב

      המרחב שבתוכו(!), מתוכו ושוב אל תוכו

      פוסעת דרכך

      הוא המרחב שאליו משאת נפשך

      ואת בו תמיד ילדתי

      אז המשיכי נא בדרכך הפתלתלה

      ובסופה תגיעי לנקודת ראשיתך

      זו את

      תמיד את ורק את

      אין באמת מקום אחר

      אין עוד מלבדו, מלבדך

      אחת ויחידה.  

        19/1/10 21:34:

      הכתיבה שלך קסומה

      התחברתי במיוחד לשורה:

       

      על מנת לדעת את הדרך לאשורה יש לעבור בה קודם

       

        19/1/10 20:43:

      כתיבה יפה , מאוד, ואם היה נשאר לי כוכב היום , 

      הייתי מעניקה לך אותו, בעז"ה, מחר...

       

      * מוקדש לכל עוברי האורח ומיוסרי הדרך *

       

      קשה להיות חלוץ בדרכך, וזה ראוי להערכה והערצה.

      תהיי חזקה, ונחושה, ותראי הרבה הצלחה.

       

       אז... "נרים כוס יין לחיי חיים טובים יותר?"

      וערב נפלא שיהייה.

      :))

        19/1/10 20:09:

      הדרך ארוכה היא וקשה

       הדרך ארוכה היא וקשה מאד

      אבל אני אבל אני

      לבד לבד צועד

      הללו הללויה הללו

       

      נזכר בהבזק בשיר ישן  שמאד אקטואלי ןלא ידוע לי מי כתב אותוץ

        19/1/10 19:28:

      אנדרגראונד חביבתי,

      אומרים שברגע שבחר לו אדם דרך,

      שומה עליו להתמיד בה, לדבוק בה - לטוב ולרע.

      אני לא מסכים עם טענה זו.

      בחירה - מעצם טבעה - היא סובייקטיבית לחלוטין,

      ומכיוון שכל אדם, מטבעו, נתון לשינויים,

      גם בחירותיו יכולות להשתנות בהתאם.

      הדרך היא כאן ועכשיו.

      ארץ הצוף היא אוטופיה - חלום רחוק ולא בטוח שמציאותי.

      האם - כאן ועכשיו - את באמת בוחרת לצעוד בדרך הייסורים?

      בדרך העוקצת, המכאיבה, השוברת, המפרקת, המרסקת?

      באמת?

      ואם בסופה של הדרך את מייחלת לשלמות המובטחת בארץ הצוף,

      הרי שבשורה התחתונה אני מבין שזו משאת נפשך האמיתית.

      ואם כך הדבר, נשגב מבינתי

      למה הדרך אליה אמורה להיות אכזרית כל כך.

      בכל אופן - בחירה היא בחירה.

      לבי איתך בכל צעד ושעל שאת עושה בדרכך.

      מקווה רק שיעמדו לך כוחותיך לשרוד את מהמורות הדרך.

      מקווה שתקצר בפניך דרך הייסורים ושתגיעי במהרה אל המגדלור הנכסף,

      שכן אם את כמו הסרטן שאת (כפי שאת מעידה על עצמך),

      עלולה רכותך הפנימית להיות בעוכרייך.

      חזקי ואמצי, ציפור נדירה, וצלחי את הדרך בשלום.

      אמר מי שאמר- הדרך ארוכה ומפותלת. אני נופל וקם, נופל וקם...
        19/1/10 16:08:

      צטט: yairos1 2010-01-19 15:47:05

      החיפוש אחר האור כמגדלור באופק,

      יחזיר אותך בסופו של דבר, אחרי

      תלאות אין ספור, לעצמך.

      כשהכול מסביב כבר יהיה מרוסק

      ושבור. תביני שהכול מתחיל בנקודה 

      שהוא נגמר. והאור הוא את...

      את כותבת מדהים. קשה הדרך,

      אין ספק. יש בי נחת מסויימת מהסבל שלך,

      לדעת שיש עוד אנשים בעולם הזה

      שבוחרים להאמין שיש שם מגדלור

      בסוף הדרך. ולא מסתפקים בביקתה חמימה

      באמצע הדרך.

      תהיי חזקה:-) 

      תודה יקירי :-)

       

      אכן כך

      והנחת היא מהרעיון שיש עוד אנשים שמודעים לזה.

      שהביקתה היא שביל הבריחה.

      ולא לשם כך אנחנו כאן.

       

        19/1/10 16:06:

      צטט: pina 2010-01-19 12:28:53

      קצרה בארוכה וארוכה בקצרה ולכן נראה כי בחרת נכון.

       

      ייסורים מגיעים לנשמה שמסוגלת לשאת אותן - היי שמחה.

       

      נכון אמרת.

      כנראה שיש שיניים שם

      הרי כל כך הרבה אגוזים כבר נזרקו

       

       

        19/1/10 16:06:

      צטט: טלי מחלב 2010-01-19 12:19:38

      הלואי ותצעדי צעד צעד ולבסוף תגיעי אל הנפלא, הכיף והמאושר. אמןןן..

       

      אמן!

      צעד צעד זו הדרך

        19/1/10 16:05:

      צטט: pinkason1 2010-01-19 12:07:20

      * יפה שבוע טוב

      תודה

       

        19/1/10 15:47:

      החיפוש אחר האור כמגדלור באופק,

      יחזיר אותך בסופו של דבר, אחרי

      תלאות אין ספור, לעצמך.

      כשהכול מסביב כבר יהיה מרוסק

      ושבור. תביני שהכול מתחיל בנקודה 

      שהוא נגמר. והאור הוא את...

      את כותבת מדהים. קשה הדרך,

      אין ספק. יש בי נחת מסויימת מהסבל שלך,

      לדעת שיש עוד אנשים בעולם הזה

      שבוחרים להאמין שיש שם מגדלור

      בסוף הדרך. ולא מסתפקים בביקתה חמימה

      באמצע הדרך.

      תהיי חזקה:-) 

        19/1/10 15:43:

      צטט: David Solomon 2010-01-19 11:45:02


      אהבתי תודה *

      דיויד

      תודה

       

        19/1/10 15:43:

      צטט: ymorag 2010-01-19 11:51:09

      והנר בקצה המינהרה..מה איתו האם ימשיך לכל טועי הדרך את דרכם

      אומרים בצנחנים : "תתחברי" אשמח להסביר לך את המושג

      יוסי

       

      באמת אשמח אם תסביר

        19/1/10 15:42:

      צטט: יורם גרוסר 2010-01-19 11:16:46

      לזה אני קורא נאמנות לעצמי.

      להבטחה פנימית

      שכמו שאני, יש רק אחד - אני!!

      ובסבך הדרכים,

      למה לצעוד בפיתולי האחרים?

      הבה אצטרף אל הנבונים,

      ובדרך לחיפוש דרכי,

      אנפנף לשלום ואחייך

      לצועדים מולי, איתי, ובמקביל

      חבורות ובודדים...

      איזה מסע - קשה...

      נפלא.

      תודה

       

      אכן קשה המסע

      ומציאת היעד תהיה מתוקה שבעתיים

       

        19/1/10 15:41:

      צטט: מחייכת לעולם 2010-01-19 10:58:08

      גמאני הייתי שם ...בחיטוט ובנפילה...באיבוד הדרך...בצורך לדפוק את הראש בקיר לפני שאתעורר..


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1119897

       

      ביום שתחליפי את הניק ניים שלך ל- on the ground אדע שמצאת את המפה והדרך פחות עצובה וכואבת ואת יוצאת מהמחתרת לאור שלמעלה...

      אפילו שהכתיבה שלך עושה לי עצוב אני חוזרת שוב ושוב לקרוא אותך

      אוהבת אותך גם בלי להכיר

      לילי

      יקירתי

       

      תודה.

      הניק מלמד על חוסר החשיפה שלי לעולם פשוט כי כך אוכל להיחשף כאן.

      במאת האחוזים וללא שפיטה חיצונית.

       

      שמחה שאת אוהבת לקרוא (ולא שמחה שזה מעציב אבל ככה זה)

       

        19/1/10 15:40:

      צטט: prince_d 2010-01-19 10:42:07

      בסופו של דבר רק את יודעת מה טוב בשבילך

      לא אף יועץ או ממליץ

      ואת היא זו שמקבלת את המכות בדרך,

      וכשתגיע ההצלחה [והא תגיע]

      תוכלי לשיר לכולם:

      I did it my way

       

      http://www.youtube.com/watch?v=8L1sg7RImyM&feature=related

      אכן כך :-)

       

      תודה!

       

        19/1/10 15:39:

      צטט: tcherni 2010-01-19 10:05:42

      הכתיבה יפה אבל....
      צריך לחוות דברים על בשרנו
      אך גם ללמוד מנסיונם של אחרים
      זוהי מהות ההיסטוריה, המנהגים, ההווי ועוד.
      האדם הוא יצור חברתי הלומד ומלמד
      למרות הכל אסור לתת לאחרים לייאש אותך !
      בהצלחה בדרכך !!! 

       

      אתה צודק

       

      השאלה היא איזה ניסיון.

      האם מפות כתובות משוננות בעל פה נחשבות כניסיון?

      לא בעיניי.

      כן שמחה ללמוד מאנשים שעברו דרך חתחתים ועמלים עליה.

      יכול להיות שבשלב מסויים הם יסיטו אותי קצת מהדרך

      אבל גם 3 צעדים קדימה ואחד לצד זו התקדמות...

       

      אז אכוונן את עצמי שוב ואחזור.

        19/1/10 15:38:

      צטט: פאבריציו 2010-01-19 09:15:26


      לאט לך עם "דרך לא סולחת."

      עם "דרך היסורים".

      תשקיעי כן. אל תתאמצי ללכת בה.

       

      המאמץ שווה.

      לא ככה?

       

        19/1/10 15:37:

      צטט: צלם בחסד עליון 2010-01-19 09:07:43

      *כמו שאמרו לפני, כיף לקרוא את איך שאת כותבת. אני גם מסכים עם זה שאמר לפני שעדיף ללמוד מהנסיון, אחרת תחזרי על ההיסטוריה, וגם את מוזמנת לנווט לפי המיגדלור שלי.. מצד שני, אני גם עברתי בדרך הזאת ולא רציתי מורי דרך, ואני  מבין אותך. את נערה יפת נפש. האנשים העגולים יושבים בכלוב עשוי זכוכית, חושבים עצמם מאושרים ומחליפים צבעי זיקית, הכלוב אמנם עגול אטום וטוב להם וחם, אך שם בחוץ בקור נחבא יופיו של העולם. הם לא יודעים, הם לא ידעו זאת לעולם, והם מעוררים קינאה באי ידיעתם. אנחנו שיודעים מרחפים רצים בחוץ, וכל יום שעובר נדמה שלא כדאי לרוץ. אך יום אחד נבין, ויום אחד נמצא, ויום אחד וודאי נדע לשם מה הריצה. האנשים העגולים ישארו עומדים בכלוב, מאושרים בטיפשותם, ולא יודעים לעוף. אם תיתני לי יד, נרוץ על הסלעים, הרגל לא תחליק עד שנמריא, וגוזלים של נשרים לפעמים נופלים מהקן, לפני שהם לומדים לעוף. את מצליחה כבר לעשות מעופי נסיון קצרים.. וזה בסדר. [ יש לי גם דרכון אירופי.. ואני מחכה לישועה מפה דווקא.. ענייה וסוררת...]
      בינתיים, דווקא פה.. *

      תודה חסד עליון

       

      על הליווי מרחוק וממעוף הציפור :-)

      האמת נתונה והיא כאן, על השולחן.

       

      מה שהיה ומה שיהיה נתון לנו.

      לאט לאט

      איש איש בשביל המיוחד לו

       

        19/1/10 15:36:

      צטט: nissantzur 2010-01-19 08:33:56


      כרגיל... חוויה אמיתית לקרא את כתבייך....

       

      אותן עוצמות....

       

      הדרך שלך היא הדרך האמיתית - עכשיו את סובלת אבל אח"כ - תהי הכי מאושרת.

      בעיני הדבר דומה מאוד לאימרה - "כסף שבא בקלות הולך בקלות" - כלומר - אושר שמושג בדרך כלה - הופך להיות אושר מובן מאליו ולמעשה הוא מאבד את המשמעות שלו כאושר שכולנו מייחלים לו.

       

      עוד דבר שמראה שאת בכיוון הנכון - התמונה ששמת....

      שימי לב שאותה דרך לא דרך עוברת בתוך טבע פראי ומדהים.... ובנקודה מסויימת כבר לא רואים את הדרך אלא רק ירוק וכתמים אדומים של פריחה מקסימה.

       

      הירוק והפריחה ממתינים רק לך יקירתי....

       

      ניסן

       

      תודה ניסן

       

      על המילים החמות והנכונות.

       

      אכן מה שנקנה בייסורים מומתק אחר כך פי כמה.

      ולמרות הקרע הזה ולמרות המחנק הרגעי - האמת מראה לי רגעים של חסד.

       

      תודה

        19/1/10 15:35:

      צטט: kobi345 2010-01-19 08:02:07

      לכי בדרכך, ושתי מים בדרך

       

      תודה :-)

      וקפה גם

        19/1/10 15:35:

      צטט: Tamara. 2010-01-19 07:56:06


      אם את שלמה עם הדרך שבחרת בה

       

      מן הסתם יש שם שיעור שאת צריכה לעבור

       

       

      ברכתי נתונה לך .

      הדרך בחרה בי.

      כמו גם האמת.

       

      מודה לך.

      אכן השיעור קשה מנשוא אבל כזה שחייבים לעבור.

      השיעורים בוחרים בנשמות שיכולות לשאת אותם.

       

      אז עליי להבין שככה זה.

      ולקבל באהבה

       

        19/1/10 15:34:

      צטט: avat 2010-01-19 07:44:43

      אם אכן בחרת כבר,

      אז אומר לך: ישר כוח

      וגם:

      חזקי ואימצי.

       המון הצלחה

      אני בדרך...

       

        19/1/10 15:33:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2010-01-19 07:24:21


      יישר כח!

      את בחירתך עשית,

      עכשיו,

      לכי בה ולאורה...

      בני

      בחרתי ללכת בדרך כן.

      עדיין לא עזבתי את הגדר

      ביטחון סוטה בכאב מוכר :-)

       

        19/1/10 15:33:

      צטט: שפת המגע 2010-01-19 07:02:42

      יקירתי, כפי שאמרתי לך פעם:

      האדם לא בוחר את דרכו אלא הדרך

      היא זו שבוחרת בו... צריך לזהות אותה

      וללכת בה באמונה ובאומץ!!

      לגבי הארץ המובטחת... היא נמצאת

      בפנים!! בלב ובנשמה!! ולפעמים צריך

      רק צעד קטן בכדי למצוא אותה... היא

      הכי קרובה בעולם... היא אנחנו, עצמינו..!

      מאחל לך למצוא אותה בקרוב... ובכלל

      מציע לנטוש את דרך היסורים ולהתחבר

      קצת יותר לדרך ההנאה, האושר והתענוגות...

      חיבק, שון.

      *

      שון יקר

       

      נכון אמרת. ונכון גם כתבתי לך שמה שאמרת מתגשם ועוד יתגשם.

      הדרך כבר בחרה בי.

      האמת מראה לי.. מה שאני רוצה ולא רוצה לראות.

      (גם הפוסט הזה הוא חלק מהאמת שהכתיבה לי)

       

      ארץ ישראל נקנית בייסורים.

      תענוגות משאירים אותנו שם.. בתענוג.

      הייסורים מנפצים את הלב ומושכים את הקפיץ לזוז קדימה.

       

        19/1/10 15:31:

      צטט: משפטן ושליח ציבור 2010-01-19 06:54:36

      ונקווה כי מעז ייצא מתוק.

      שי

      אמן!

       

        19/1/10 15:30:

      צטט: שחף ים 2010-01-19 06:36:09

      אותי לימדו ש:

      מי שלומד רק מנסיונו
      יש לו מורה גרוע.

      ו:

      מי שלא לומד את ההיסטוריה
      יאלץ לחזור עליה.

      בכל אופן, שתהיה דרך צליחה,

      ומוזמנת לנווט גם על-פי המיגדלור שלי.

      כל אחד בדרך הוא מגדלור בפני עצמו.

      ויש כאלה שיכוונו, יש כאלה שירחקו מהמטרה.

       

      ברור שלומדים מטעויות. אבל בפעם הראשונה שניגשים לכל אחד - זה הימור

       

        19/1/10 15:29:

      צטט: שמואל ארז 2010-01-19 05:41:00

      אני חלש ,אני אומלל ,קשה לי .

       

      מה אעשה ?

       

      לאן אפנה ?

       

      כל התשובות אצלי בפנים ,אבקש ישועה מאלוקים .

       

      חזק אני ויכול ,אצליח להביס את הכל .

       

      אני רוצה לצאת מכאן .

       

      ישועת הד' כהרף עיין .

       

      אבקש סיוע ועזרה ,אוכל ואצליח בשמחה .

       

      אתחיל להיות חופשי ומשוחרר .

       

      אצליח ,עוד אגיע ...

      היה שיר כזה

      עוד נגיע

       

      בהחלט. ועד אז - אתייסר (באהבה או שלא)

       

        19/1/10 15:28:

      צטט: arnonoshri 2010-01-19 05:36:57


      חיים קוראים לדרך הזו , והשלמות מגיע כנראה בסופם, עד אז צוברים זכרונות בצורת מכות , נשיקות ושלל האפשרויות האחרות.

      אולי חיים או אולי חלומות

      זאת אומרת על פיך כל החיים הם ויה דולורוזה...

       

        19/1/10 15:28:

      צטט: אוריאל חרש 2010-01-19 04:45:11

      לכי בכל דרך חתחתים

      לעיתים תפסעי על יד המלך לעתים ליד האדם הרגיל

      תשתדלי שהאמת שלך תשא אותך ושמסעך יהיה מהנה

      מה שחשוב מין היעד זו התחושה הפנימית שמלווה אותנו בדרך

      אני מאחל לך אושר

      והכי חשוב כשלעיתים נדמה שיש מחסום מהמורה או סתם תחושה של מועקה

      התרופה הכי טובה זה כפית של דבש ככה על הלשון...

      לומדת כל יום להסתכל באמת.

      היא שולחת לי אותות וסימנים גם על מי שחשבתי אחרת.

      לפעמים מראה שאפשר, לפעמים מראה את החורים בסיפור.

       

      המטה שאף מסע אינו שלם בלעדיו.

      ובסופו אנעץ אותו באדמה ויהיה לדגלי.

       

        19/1/10 12:28:

      קצרה בארוכה וארוכה בקצרה ולכן נראה כי בחרת נכון.

       

      ייסורים מגיעים לנשמה שמסוגלת לשאת אותן - היי שמחה.

        19/1/10 12:19:
      הלואי ותצעדי צעד צעד ולבסוף תגיעי אל הנפלא, הכיף והמאושר. אמןןן..
        19/1/10 12:07:
      * יפה שבוע טוב
        19/1/10 11:51:

      והנר בקצה המינהרה..מה איתו האם ימשיך לכל טועי הדרך את דרכם

      אומרים בצנחנים : "תתחברי" אשמח להסביר לך את המושג

      יוסי

        19/1/10 11:45:


      אהבתי תודה *

      דיויד

        19/1/10 11:16:

      לזה אני קורא נאמנות לעצמי.

      להבטחה פנימית

      שכמו שאני, יש רק אחד - אני!!

      ובסבך הדרכים,

      למה לצעוד בפיתולי האחרים?

      הבה אצטרף אל הנבונים,

      ובדרך לחיפוש דרכי,

      אנפנף לשלום ואחייך

      לצועדים מולי, איתי, ובמקביל

      חבורות ובודדים...

      איזה מסע - קשה...

      נפלא.

        19/1/10 10:58:

      גמאני הייתי שם ...בחיטוט ובנפילה...באיבוד הדרך...בצורך לדפוק את הראש בקיר לפני שאתעורר..


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1119897

       

      ביום שתחליפי את הניק ניים שלך ל- on the ground אדע שמצאת את המפה והדרך פחות עצובה וכואבת ואת יוצאת מהמחתרת לאור שלמעלה...

      אפילו שהכתיבה שלך עושה לי עצוב אני חוזרת שוב ושוב לקרוא אותך

      אוהבת אותך גם בלי להכיר

      לילי

        19/1/10 10:42:

      בסופו של דבר רק את יודעת מה טוב בשבילך

      לא אף יועץ או ממליץ

      ואת היא זו שמקבלת את המכות בדרך,

      וכשתגיע ההצלחה [והא תגיע]

      תוכלי לשיר לכולם:

      I did it my way

       

      http://www.youtube.com/watch?v=8L1sg7RImyM&feature=related

        19/1/10 10:05:
      הכתיבה יפה אבל....
      צריך לחוות דברים על בשרנו
      אך גם ללמוד מנסיונם של אחרים
      זוהי מהות ההיסטוריה, המנהגים, ההווי ועוד.
      האדם הוא יצור חברתי הלומד ומלמד
      למרות הכל אסור לתת לאחרים לייאש אותך !
      בהצלחה בדרכך !!! 
        19/1/10 09:15:


      לאט לך עם "דרך לא סולחת."

      עם "דרך היסורים".

      תשקיעי כן. אל תתאמצי ללכת בה.

       

        19/1/10 09:07:

      *כמו שאמרו לפני, כיף לקרוא את איך שאת כותבת. אני גם מסכים עם זה שאמר לפני שעדיף ללמוד מהנסיון, אחרת תחזרי על ההיסטוריה, וגם את מוזמנת לנווט לפי המיגדלור שלי.. מצד שני, אני גם עברתי בדרך הזאת ולא רציתי מורי דרך, ואני  מבין אותך. את נערה יפת נפש. האנשים העגולים יושבים בכלוב עשוי זכוכית, חושבים עצמם מאושרים ומחליפים צבעי זיקית, הכלוב אמנם עגול אטום וטוב להם וחם, אך שם בחוץ בקור נחבא יופיו של העולם. הם לא יודעים, הם לא ידעו זאת לעולם, והם מעוררים קינאה באי ידיעתם. אנחנו שיודעים מרחפים רצים בחוץ, וכל יום שעובר נדמה שלא כדאי לרוץ. אך יום אחד נבין, ויום אחד נמצא, ויום אחד וודאי נדע לשם מה הריצה. האנשים העגולים ישארו עומדים בכלוב, מאושרים בטיפשותם, ולא יודעים לעוף. אם תיתני לי יד, נרוץ על הסלעים, הרגל לא תחליק עד שנמריא, וגוזלים של נשרים לפעמים נופלים מהקן, לפני שהם לומדים לעוף. את מצליחה כבר לעשות מעופי נסיון קצרים.. וזה בסדר. [ יש לי גם דרכון אירופי.. ואני מחכה לישועה מפה דווקא.. ענייה וסוררת...]
      בינתיים, דווקא פה.. *

        19/1/10 08:33:


      כרגיל... חוויה אמיתית לקרא את כתבייך....

       

      אותן עוצמות....

       

      הדרך שלך היא הדרך האמיתית - עכשיו את סובלת אבל אח"כ - תהי הכי מאושרת.

      בעיני הדבר דומה מאוד לאימרה - "כסף שבא בקלות הולך בקלות" - כלומר - אושר שמושג בדרך כלה - הופך להיות אושר מובן מאליו ולמעשה הוא מאבד את המשמעות שלו כאושר שכולנו מייחלים לו.

       

      עוד דבר שמראה שאת בכיוון הנכון - התמונה ששמת....

      שימי לב שאותה דרך לא דרך עוברת בתוך טבע פראי ומדהים.... ובנקודה מסויימת כבר לא רואים את הדרך אלא רק ירוק וכתמים אדומים של פריחה מקסימה.

       

      הירוק והפריחה ממתינים רק לך יקירתי....

       

      ניסן

        19/1/10 08:10:
       יום טוב נעים ורגוע
        19/1/10 08:02:
      לכי בדרכך, ושתי מים בדרך
        19/1/10 07:56:


      אם את שלמה עם הדרך שבחרת בה

       

      מן הסתם יש שם שיעור שאת צריכה לעבור

       

       

      ברכתי נתונה לך .

        19/1/10 07:44:

      אם אכן בחרת כבר,

      אז אומר לך: ישר כוח

      וגם:

      חזקי ואימצי.

       המון הצלחה


      יישר כח!

      את בחירתך עשית,

      עכשיו,

      לכי בה ולאורה...

      בני

        19/1/10 07:02:

      יקירתי, כפי שאמרתי לך פעם:

      האדם לא בוחר את דרכו אלא הדרך

      היא זו שבוחרת בו... צריך לזהות אותה

      וללכת בה באמונה ובאומץ!!

      לגבי הארץ המובטחת... היא נמצאת

      בפנים!! בלב ובנשמה!! ולפעמים צריך

      רק צעד קטן בכדי למצוא אותה... היא

      הכי קרובה בעולם... היא אנחנו, עצמינו..!

      מאחל לך למצוא אותה בקרוב... ובכלל

      מציע לנטוש את דרך היסורים ולהתחבר

      קצת יותר לדרך ההנאה, האושר והתענוגות...

      חיבק, שון.

      *

      ונקווה כי מעז ייצא מתוק.

      שי

        19/1/10 06:36:

      אותי לימדו ש:

      מי שלומד רק מנסיונו
      יש לו מורה גרוע.

      ו:

      מי שלא לומד את ההיסטוריה
      יאלץ לחזור עליה.

       

      בכל אופן, שתהיה דרך צליחה,

      ומוזמנת לנווט גם על-פי המיגדלור שלי.

        19/1/10 05:41:

      אני חלש ,אני אומלל ,קשה לי .

       

      מה אעשה ?

       

      לאן אפנה ?

       

      כל התשובות אצלי בפנים ,אבקש ישועה מאלוקים .

       

      חזק אני ויכול ,אצליח להביס את הכל .

       

      אני רוצה לצאת מכאן .

       

      ישועת הד' כהרף עיין .

       

      אבקש סיוע ועזרה ,אוכל ואצליח בשמחה .

       

      אתחיל להיות חופשי ומשוחרר .

       

      אצליח ,עוד אגיע ...

        19/1/10 05:36:

      חיים קוראים לדרך הזו , והשלמות מגיע כנראה בסופם, עד אז צוברים זכרונות בצורת מכות , נשיקות ושלל האפשרויות האחרות.
        19/1/10 04:45:

      לכי בכל דרך חתחתים

      לעיתים תפסעי על יד המלך לעתים ליד האדם הרגיל

      תשתדלי שהאמת שלך תשא אותך ושמסעך יהיה מהנה

      מה שחשוב מין היעד זו התחושה הפנימית שמלווה אותנו בדרך

      אני מאחל לך אושר

      והכי חשוב כשלעיתים נדמה שיש מחסום מהמורה או סתם תחושה של מועקה

      התרופה הכי טובה זה כפית של דבש ככה על הלשון...

        19/1/10 04:35:

      צטט: דונל 2010-01-19 04:31:17

      כתיבה נהדרת ומענינת יש בה עומק עם מחשבה

      לכן כיכבתי,הדרך הדרך לא ברורה,זו ההיסטוריה

      שלנו,תמיד על חרבנו נחיה,עם נירדף וגם מי שברח

      לא היה יכול להתנקות,דורש הרבה מחשבה,המון מבני עמנו

      רצים לשגרירויות לאזרחות חדשה,איזה חוסר אימון,פחדנות

      אין ערכים,מה אעשה גם ילדי מחפשים את המיגדלור רוצים

      אזרחות אירופית,עד לאן,,,,,

      תודה לך

      ויתחבר לכל אחד.

       

      לגבי אזרחויות, גם לי יש, אחרת (אירופאית)

      לכל אחד המגדלור שלו :-)

       

      ושוב אני שמחה שכל אחד לוקח את זה למקום הרגש שלו.

       

      תודה!

       

        19/1/10 04:34:

      צטט: ofer ben z 2010-01-19 04:23:33


      *לכי בדרך שלך היי שלמה איתהה והתחזקי

      לפעמים צריך תזכורות שזה הדבר הנכון לעשות...

       

        19/1/10 04:31:

      כתיבה נהדרת ומענינת יש בה עומק עם מחשבה

      לכן כיכבתי,הדרך הדרך לא ברורה,זו ההיסטוריה

      שלנו,תמיד על חרבנו נחיה,עם נירדף וגם מי שברח

      לא היה יכול להתנקות,דורש הרבה מחשבה,המון מבני עמנו

      רצים לשגרירויות לאזרחות חדשה,איזה חוסר אימון,פחדנות

      אין ערכים,מה אעשה גם ילדי מחפשים את המיגדלור רוצים

      אזרחות אירופית,עד לאן,,,,,

        19/1/10 04:23:

      *לכי בדרך שלך היי שלמה איתהה והתחזקי

      אני - סיפור בהמשכים