תהליך חיפוש בית הוא תהליך מתיש, לא שיש לי דרישות גבוהות מידי ס"ה אני מחפש פינה שארגיש בה מבודד מהעולם, פינת שקט ושלווה. קשה לי אנשים בערב, אחרי יום עבודה יש בי צורך תמידי בשעת שתיקה כאילו עודף מילים ומחשבות לוחצות על נימי הנפש הצועקת שתיקה. במהלך חיפוש הדירות מצאתי את הבית שלי במשק מוזנח למדי, מתגורר לו זקן נרגן, עייף בנפשו, גופו רצוץ וסבלנותו פקעה. אבל כמנהג מושבניקים של פעם הגרים על קרקעות יקרות מפז העוני סורר אצלהם. מעין פרדוקס הזוי של עושר מדומה ועוני יומי. הקצב של הזקן מטריף את מנוחתי, הוא מורח את הזמן בטענות שונות ומשונות אולי כי בליבו פנימה הוא מקווה שבנו הטייס ישוב ויגור במושב ימשיך את גידולי האשכוליות במטע. אבל כמנהג הילדים, לבן יש תוכניות אחרות, הוא עבר לעיר הגדולה, הוא רוצה לחיות את חיי תל אביב הסוערים ואין לו רצון לגור במושב זנוח אל. אני מנסה להבין למה הזקן הזה מוצא חן בעיני כלכך הרי אין הוא נעים לבריות כלל ועיקר, הוא נרגן, מותש ובודד. את ביתו הגדול השכיר למשפחה אחרת, עבר לגור בבית קטן בהמשך המשק. בית צנוע כלכך ושולחן פלסטיק כתר משמש לו כשולחן מטבח. בכל רגע שמתאפשר לו, הוא מתיישב לנוח, חסר סבלנות לאנשים ולחוסר הקשב שלהם. הוא מתקשה עם קצב דיבורי המהיר שהרי אני עדיין רודף את חיי. אתמול כשחזרתי הביתה, נכנסתי לשתיקה המיוחלת, לרגע פחד קמאי צץ לו. האם אמות בודד ונרגן כמו הזקן, האם גופתי תרקיב במשך ימים עד שימצאו אותי. נטוש ולבד, האם ההפוך חסר סבלנות לאנשים ולדרכיהם הנלוזות עד שאחכה למוות המיוחל בגוף שבור. אולי בעצם אחזיק נואשות ברסיסי זמן ותקווה לעוד כמה ימים של חיים ניסיון נואש לעשות וליצור שום דבר בעל חשיבות אמיתית. נזכרתי בסבא שלי, זכרונו לברכה, שאמר לי בעיניים כבויות "אין דבר טוב בזיקנה" שהרי אנחנו לפעמים מייחלים לעצמנו מנוחה קלה, הפסקה והזקנה נראת כמו מפלט חם ונוח. מחשבה סוריאליסטית חלפה לה בראש, שהרי יבואו לקחת את גופתי עם פותחן קופסאות, בזריזות מקצועית יפתחו את הגולגולת ויציצו פנימה בתוך המחשבות. ידלו משם חוטי מחשבה סוטים לראוות הקברנים. אין לי מושג למה הזקן הזה כלכך מושך אותי אליו אולי כי יש בו חדות של סוף, חסר סבלנות לדברים שאינם חשובים בעיניו. וכאשר דיבר על בנו הטייס בגאווה גדולה, הגבתי במינוריות קלה והוא בנרגנות של זקנים זעף על תגובתי. אולי בסוף מעבר לתקוות עשיה של דברים חסרי חשיבות, הגאווה נשארת בילדים.. |