אמנם, עברו מאותו יום 12 שנים על פי חוק ה "365 ימים בשנה" המהווים 4380 ימים תמימים, שזה לא ממש הרבה, אבל ככה החליטו אי שם למעלה ואני- בחורה סימפטיסטית, קונפורמיסטית, אנטי חרטטיסטית- מקבלת את אותו חוק יבש ומחושב ועדיין, עם כל זאת, לעולם, אבל לעולם- אשאר בת 25. ועכשיו לעניין עצמו. בפעם הראשונה שפגשתי את הררי ומעמקי האינטרנט, הייתי נרשמת לכל מיני אתרים חביבים ומותירה את פניי אפורים ונטולי זהות. התפדחתי נו. בתולת-רשת הייתי. ככה זה. אט אט, התחלתי להבין את שם המשחק. המשימה: צבע. שם הקוד: אנטי-אפור בעליל. היעד: תשומי ותשומי ותשומי. הבנתי שאם אשלח פנים אפורות- אקבל איזה גבר אפור ומיובש כצנון בן יומו, ואני, בחורה סימפטיסטית, קונפורמיסטית, אנטי חרטטיסטית- מבקשת לי חיים צבעוניים, פורחים, מאתגרים ונטולי אפרוריות זועקת ובלתי נשמעת. אז שמתי תמונה צבעונית אחת ועוד אחת ועוד אחת. קולות חדווה החלו להישמע מבחוץ,אך עם זאת- משהו בי לא הרגיש שלם. התמונות היו פשוטות לי מידיי, יומיומיות לי מידיי ואני- חגיגית בכל רגע בחיי, דרמטית עד כדי אימה, בלתי שגרתית בענייני ריסים וליפ גלוס- לא יכולתי לקבל את המציאות הוירטואליות שפיתחתי לעצמי. |