כותרות TheMarker >
    ';

    דסי רבינוביץ עיגולים של שמחה -bsdyg8

    6 תגובות   יום שלישי, 19/1/10, 14:17

     
    בס"ד
                   חיבוק עיגולי שמחה - הצוואה של דסי רבינוביץ ז"ל חיבוק
    לכל אדם יש עיגול בלב,  קוסם love
    עיגול שמחה.  קוסם@#
    לפעמים העיגול קטן, אך הוא יכול לגדול ולגדול, love
    כאשר העיגול גדול הוא שולח עיגולים קטנים למקומות  love קוסם
    נסתרים בגוף, שלפעמים כואבים! love sad dont hello חיבוק תודה חיבוק love flower
    יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד - חיבוק תודה
    לעזור לו לגדול! שמח clap
    ודאי שואלים אתם "איך קוסם?" שמח
    כל אחד מאיתנו חושב על דרך: קוסם
    אפשר להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר,  שמח
    לצייר לו ציור, או אפילו לומר לו: "בוקר טוב, מה שלומך  קוסם
    הבוקר?" קוסם חיבוק תודה love flower
    והכי חשוב - לעשות את זה בכיף, בשמחה, מכל הלב! קוסם חיבוק תודה love flower
    שתזכו לעשות תמיד הרבה עיגולי שמחה לאחרים,  קוסם חיבוק תודה love flower
    ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה לאחרים, גם שלכם יגדל. קוסם תודה clap hello



    sad hello dont חיבוק תודה חיבוק love flower

        מחובר

     

     

        

      

      

      

    דסי רבינוביץ'

    דסי (הדסה אסתר) רבינוביץ' (י"ט בסיוון תשל"ז - א' בתשרי תשנ"ז) (5 ביוני 1977 - 14 בספטמבר 1996), נערה שהתמודדותה עם מחלת הסרטן זכתה לפרסום נרחב בתקשורת בישראל, בעקבות מאבקה על זכותו של החולה לקבלת טיפול רפואי הוגן.

    תוכן עניינים

    [הסתרה]

    [עריכה] ביוגרפיה

    רבינוביץ' נולדה בחיפה ובהיותה בת שמונה, עברה משפחתה ליישוב אפרת שבגוש עציון שם הייתה פעילה בקהילה ובתנועת "בני עקיבא".

    בגיל שבע עשרה חלתה בלוקמיה, ובמשך מחלתה עברה טיפולים, ובהם טיפולים כימותרפיים קשים והשתלת מח עצם. תוך כדי מחלתה סיימה את לימודי התיכון, שבמהלכם זכתה בפרס על עבודתה בנושא כוויות זרחן בהדרכתו של פרופ' אריה אלדד. שימשה כקומונרית בסניף "בני עקיבא" באפרת במסגרת השירות הלאומי.

    רבינוביץ' נפטרה ממחלתה בליל ראש השנה ה'תשנ"ז, והיא בת 19 שנים.

    [עריכה] עיגולי השמחה

    רבינוביץ' התמודדה עם מחלת הסרטן בעזרת שמחה והפחתה באחרים בסביבתה. דרך התמודדותה המיוחדת הגיעו לידיעת הציבור בעזרת מספר כתבות וראיונות בתקשורת הישראלית במשך תקופת מחלתה. בראיונות אלו הציגה רבינוביץ' את משנתה הייחודית בשאלת ההתמודדות עם מחלת הסרטן.

    ביטוי לדרכה המיוחדת הוא השיר "עיגולי השמחה", שחיברה בצורה ספונטנית תוך כדי השארת הודעה במענה קולי. הקלטה זו נמצאה רק לאחר מותה. תוכן השיר והמסרים העולים ממנו הפך לימים לנחלת הכלל והגיע למערכי לימוד בבסיסי צה"ל, במערך לימודי של משרד החינוך ובתוכניות לימוד בקהילות יהודיות בתפוצות. השיר עובד והולחן במספר לחנים. מילות השיר שימשו גם כהשראה למיכה שטרית שכתב את השיר "שמחות קטנות" וביצע אותו יחד עם הזמר עמיר בניון.

    מורשתה ודרך התמודדותה המיוחדת עם מחלת הסרטן מופצות במאות הרצאות שהושמעו על ידי אמהּ במוסדות חינוך בארץ ובעולם.

    [עריכה] מאבקה הציבורי

    פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

    מאבקה של דסי רבינוביץ' במערכת הבריאות הציבורית נבע מהחלטת הרופא שטיפל בה, פרופ' אליעזר רחמילביץ, שלא לתת לה טיפול תומך במחלקה אותה ניהל בבית החולים הדסה, בלא אישורו, בשל העובדה שעברה להיות מטופלת אצל רופא אחר, בבית החולים רמב"ם. התחקיר הראשוני שהביא לידיעת הציבור את מאבקה של רבינוביץ' במערכת הבריאות פורסם ב-25 ביוני 1996 על ידי רונאל פישר בעיתון מעריב. בעקבות הפרסום, הוקמה על ידי משרד הבריאות ועדה שבדקה את התלונה והחליטה להגיש נגד פרופ' רחמילביץ קובלנה באשמה של "רשלנות והתנהגות שאינה הולמת רופא" באוגוסט 1998 קבעו רוב חברי ועדת הקובלנות כי "התנהגותו של פרופ' רחמילביץ אינה הולמת רופא וכי אין ספק שההנחיה של פרופ' רחמילביץ הייתה בעלת פוטנציאל לפגיעה גופנית קשה ואף מסכנת חיים" הוועדה החליטה להסתפק בנזיפה ושר הבריאות יהושע מצא אימץ את ההחלטה‏‏[1]. דסי הפכה לסמל לזכותו של החולה לטיפול הגון, ולקבלת "דעה שנייה" במסגרת ההליך הרפואי.

    לימים הגיב רחמילביץ והביא את גרסתו לסיפור בספורו האוטוביוגרפי "הדם הוא הנפש".

    [עריכה] ספרים שיצאו לזכרה

    [עריכה] קישורים חיצוניים

    מיזמי קרן ויקימדיה

     

    [עריכה] הערות שוליים

    1. ^ ‏רן רזניק, עיתון "הארץ", 28 בדצמבר 1998‏

     

     

    לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה

    לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול,

    לגדול ולגדול...

     

    כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח

    עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף

    מקומות שלפעמים כואבים.

     

    ככל שיש יותר עיגולים קטנים,

    פחות מקומות כואבים.

    יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן

    ולנו יש תפקיד - ...לעזור לו לגדול.

     

    ודאי שואלים אתם "איך?"

    כל אחד מאתנו חושב על דרך

    אפשר להביא לו סוכרייה

    לתת לו פרח, לשיר לו שיר

    או אפילו לומר לו:  "בוקר טוב, מה שלומך היום"

    והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף,

    בשמחה, מכל הלב.

     

     

    ואין שמחה יותר גדולה מלשמח חתן וכלה,

    ולרקוד לפניהם ביום חתונתם,

    ועיגול גדול יותר הוא להיות להם שושבינים ולהביאם תחת החופה.

    שתזכו בע"ה לעשות הרבה שידוכים ועיגולי שמחה בעם ישראל,

    ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה בעם ישראל,

    גם  העיגול שלכם יגדל.

     

     http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Yesodi/Hevra/MafteachHalev/ChodeshAdar.htm

     

     

    בעוד 26 ימים ישירו

     

    מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- נכנס אדר! מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מרבים בשמחה. זהו זה, הוא נכנס. כבש את הארץ בעליצות מופגנת, מי שלא רוקד הוא אדום או צהוב או כחול, עכשיו כולנו רוקדים, כי מה נשאר לנו לעשות מלבד לצבוט את לחיי עצמנו ולהתעודד מן המראה החדש במראה, אנחנו נהדרים, הולכת להיות לנו ממשלה לתפארת שתפתור את כל הבעיות, אין כאן כלכלה, אין כאן מדינה, אולמרט יעמוד למשפט, גם קצב, והירשזון שמפקיד את הדרכון כי ברור שהוא הולך לברוח לאיזה תקופה, הכל אחלה, ולכן, כולם ביחד!   מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- ואחרי שנותרנו במבוי סתום לגמרי כבר בפיסקה הראשונה, מסתבר כי בשעה שישנתם, או כשראיתם את האח הגדול 2, ותהיתם עם בארץ הקטנה עם השפם שעליה שרה אחת המשתתפות "כל המקומות קדושים/ סיכויים קלושים לבנות חלום / אפילו הימים קשים / כל המקומות קדושים / יותר קשה מיום ליום" כמה מאות אנשים צעירים מתנועת 'בני עקיבא', עלו על האוטובוסים במושבי הדרום, או הצפון, בפתח תקווה או בפסגת זאב, ויצאו אחרי הלימודים לעשות שמֶיַיח בכל מיני מקומות שבהם צריך לעשות שמֶיַיח, כי זאת מצווה, וזאת שליחות, ולכן חשוב להיכנס לבתי הזקנים או לבתי החולים או לכל מקום שבו אנשים קצת מדוכדכים, בין אם שאלו את רשות המדוכדכים ובין אם לאו. מי שמנגן יביא את הגיטרה, וכל השאר יעמדו מסביב למיטות חבוקי זרועות וכוח, ויניחו לרגליהם לנוע כמו בריקוד הגלי, המדבק, ולשיר בדבקות את  מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- ותוך כדי הריקוד המדריך, או אולי התורן, יחלק לחוסים השוכבים במיטותיהם טופי מתוצרת 'מגדים', או פלח פרי, ויאמרו "תהיה בריא אדון, רואים שכואב לך אבל השמחה תרפא אותך" ושלוש ארבע מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- את הטופי שחילקו הצמידו עוד בישוב, או בקן התנועה, (או בכל שם אחר שכך נוהגים לקרוא לסניף התנועה), לאיגרת קטנה מעוטרת בפרח, ובה המשפטים שהגתה וכתבה דסי רבינוביץ'. ואני מוכן להישבע שאתם לא יודעים מי זאת דסי רבינוביץ'.  קורה. 

    בגוגל יש לשמה של דסי רבינוביץ' למעלה מ 1000 אזכורים ואתרים, כולל אתר בויקיפדיה, ודברי שבח והלל ראויים ויפים, על הנערה הצעירה דסי רבינוביץ' שנולדה ב 1977, גדלה בישוב אפרת שבגוש עציון, ונפטרה ממחלת הסרטן בשנת 1996. היא נודעה במאבק שלה כנגד פרופסור אליעזר רחמילביץ' המרבה להופיע כפרשן לענייני בריאות בטלביזיה, מאבק על זכותה להמשיך ולקבל טיפול בבית החולים "הדסה" למרות שביקשה דעה שנייה מרופא בבית חולים אחר.


    דסי רבינוביץ' (1977-1996)איך אדם הופך לתנועה?

    היא ניצחה בקרב, והובסה במערכה על חייה.   אבל, במעגלים הלא מוכרים של 'בני עקיבא' וכנראה גם ביחידות צה"ל ומקומות אחרים, דסי רבינוביץ' נודעה בשל המסר הפשוט שחיברה ימים אחדים לפני מותה, מסר שהפך לתנועה גדולה, שהשבוע ראיתי אותה במופע בלתי פוסק, בכל יום, מול מיטתי בבית החולים. דסי רבינוביץ' היא היא דמות החלוצה הצעירה, שעל ערש דווי חיברה את המסר שלה לקהילה שבה היא חיה, והיא זכתה, והמסר הזה אומץ בידי מדריכי התנועה ומשם המשיך להתגלגל. זה לא ה  מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- אלא "עיגולי השמחה". בקריאה ראשונה וגם שנייה דבריה נקראים כאילו יצאו מבית המדרש של הרבי המשיח לבית חב"ד, אבל כאן מדובר בבחורה בת 19 וזה הרבה יותר אמיץ וסביר מדבריו של הקשיש האלמותי.

    וכך היא אומרת (בקיצורים נדיבים שלי):

    " לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול השמחה / לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, / לגדול ולגדול... / כאשר עיגול השמחה גדול / הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף /  מקומות שלפעמים כואבים. / יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן / ולנו יש תפקיד - ...לעזור לו לגדול. / ודאי שואלים אתם "איך ?" / כל אחד מאתנו חושב על דרך / אפשר להביא לו סוכרייה / לתת לו פרח, לשיר לו שיר / ... ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים / גם העיגול שלכם יגדל." אפשר להתווכח עם הדרך, ואולי גם על התועלת הפרטית של המאמץ, אפשר גם לנוד בראש לנוכח הפשטנות, אבל הפשטות הזאת ריפדה את דרכה המיוסרת של דסי רבינוביץ' לעולם שכולו טוב. אין ויכוח על כך שדסי רבינוביץ' הייתה אישה אמיצת לב ומנהיגה, ושם למטה, ברווחים שבין המיטות בבתי החולים, במקומות הנסתרים מן העין, שבהם לא ראו השבוע את האח הגדול אלא התמודדו עם כמה בעיות גשמיות הרבה יותר, היא הפכה לתנועה ציבורית חזקה, מתוחזקת היטב ורבת אמצעים ומתנדבים, שמתחרה עם תנועת חב"ד על לב האנשים, ועובדה היא שאנשים צעירים שנראים נבונים ועצמאיים למדי, מוכנים בסתם יום של חול לעלות לירושלים כדי לפרוץ למחלקה ב "שערי צדק" ולצאת במחול הבלתי נמנע  מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- ואני כותב את הדברים בערב חג הפורים, שבדור האחרון מרחף עליו צל גדול של הטבח בחברון, היום שבו ברוך גולדשטיין סגר את החשבון הפרטי של נפשו המטורפת עם בני העם האחר שבתוכו הוא חי. הטבח הנורא ההוא שנעשה גם בשמי, שגם הוא התקבל אז, למרבה הזוועה, בצהלות מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- , הוא שהביא אותי לתת גט סופי לחג הזה: מילדותי לא הבנתי מדוע הנס שקרה לבני עמי, צריך להיות מלווה בתליית ילדים. אני תמיד הייתי בצד של וייזתא. אבל, דעתי הפרטית בוודאי שלא משנה דבר, והיא מייצגת כנראה קבוצה נבחרת של הורסי מסיבות, מיעוט עלוב של יפי נפש ומפירי שמחה מקצועיים. השבוע למדתי שמאותו אזור לא מוכר למרכז הישראלי, צומחת תנועה מתרחבת, של אנשים צעירים שמתייצבים כמו חיילים לפעילות תנועת הנוער כדי לשיר בבית החולים לכל מי ששוכב שם במעגל הכאב הפרטי שלו. פאיז, ששכב לידי עם מקרה קשה של אוזן, רצה לדעת מה זה בדיוק ה  מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ-מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- מִישֶ- 

    אבל הוא ממילא בקושי שמע, הערבית שלי עדיין לא הכי הכי, ואני ויתרתי על ההסבר. גם פאיז קיבל טופי, עם האיגרת של דסי רבינוביץ', מן האגף הזה בחברה הישראלית שחוגג בשתייה לשוכרה ועליצות מופגנת את תבוסתו של המן אבל גם את תלייתו של ויזתא האומלל.

    השבוע נפרדתי מפאיז ומשפחתו וגם מבית החולים (הכל בסדר, זאת היתה סתם "פרוצדורה") ונותרתי עם פיסת המידע הלא שימושי על דסי רבינוביץ', אישה לוחמת שהייתה לתנועה. היום יש מערכי שיעור במשרד החינוך על מורשתה של דסי רבינוביץ', יש ספרים, חוברות קומיקס, סרטים ב utube ומה שתרצו.

    מטלות כתיבה 
     

    • הסבר את הביטוי "עיגולי השמחה" על פי השיר.
    • חפש באתר ויקיפדיה  
        את המושג "שמחה".
    • מדוע לדעתך חשוב למשוררת שיפיצו שיר זה ככל שיותר?
    • מה אתה למד מהשיר?
    • כיצד ניתן לדעתך להתחיל את השנה בשמחה?
    • כיצד ניתן להגדיל את עיגולי השמחה שלך?
    • האם ידוע לך כיצד ניתן להגדיל את עיגולי השמחה של אדם הקרוב לך? (אבא, אמא, אח, אחות, חבר ועוד . . . ).
    • מה השכר שניתן לאדם אשר מגדיל לזולת את עיגולי השמחה.?
    • אילו משפטי שמחה אתה מכיר?
    • כיצד לדעתך ניתן לשמח את הזולת?
    • הסבר את הביטוי " הנתינה מעשירה את הנותן ואת המקבל".
    • הסבר את המסר שניתן לנו בשיר.


    שוחחתי עם אביה של דסי - פיני

     

    ניתן להשיג את הסרט ואת "עיגולי השמחה" בדיסק שהמשפחה הוציאה.
    לפרטים: elisav@012.net.il
    פיני 0546644181

     

     תמיד בשמחה" - דסי רבינוביץ דסי היתה בחורה רגילה - הדריכה בבני עקיבא, למדה בתיכון, והחלה ללמוד לבגרויות. לאחר תקופה ארוכה בה הרגישה חולשה, גילו הרופאים כי היא חולה במחלת הסרטן. "אנשים קצת מפחדים מחולי סרטן" אמרה דסי "חושבים שזה מדבק". על אף מחלתה, השתדלה דסי לא להיכנס למצב של רחמים עצמיים ועצבות אלא השתדלה להיות בשמחה, ולעזור לאנשים אחרים.
    דסי החליטה להדריך במחנה קיץ של חולי סרטן. היא הגיעה למחנה בערב הראשון, ובמהירות הפכה לכוכבת. פניה המחייכות ועיניה המאירות כבשו את לב כולם. החניכים נקשרו אליה והקיפו אותה. היא היתה פתוחה, ישרה ואמיתית ביחסיה עם החניכים ועם המדריכים. דסי עודדה את הילדים לבטא את מה שהם מרגישים וחושבים. היא הבינה היטב את המצוקות שלהם וסיפרה להם על עצמה ועל הטיפולים שעברה. דסי לימדה אותם איך אפשר לחייך למרות הסבל, והדגישה תמיד את סיסמת המחנה: "ביחד נתגבר". בישיבות המדריכים היא המליצה למדריכים הצעות של פרטים קטנים הנוגעים לטיפול היומיומי בחניכים. הטיפולים שעברה גרמו לשיער שלה לנשור, אך דסי החליטה לא להתבייש בקרחת ואף הרבתה להצטלם מתוך רצון להביא מודעות, שחולה סרטן הוא אדם ככל האנשים ואין סיבה להתרחק ממנו. (סיפורה של דסי מופיע בספר "תמיד בשמחה" כתבה עדנה אמיתי)

    לצערנו, מאבקה האמיץ של דסי במחלת הסרטן לא צלח והיא נפטרה, ובכל זאת ניתן לראות בו היבטים של נצחון. חוו דעתכם על אמירה זו.


    נלקח מאתר:דעת

     

     

     

    יום שלישי, 4 במרס 2008

    אתמול בחדר המורים-דסי רבינוביץ' ז"ל

    אתמול היתה לי הזכות לחשוף את חברותיי המורות לקלטת בה נשמעת דסי ז"ל מדברת עם הבנות שבאו לבקרה בבית החולים{מתוך הדיסק חודש אדר}לאחר השמעת ההקלטה ,השמעתי את השיר העצוב.ההקלטה היתה הרבה יותר משמעותית וחזקה עבור הבנות,דווקא השיר לדבריהן הזכיר בתחושות "יום זיכרון"להלחן לא היה מספיק קליט...ובכל זאת השיר עצמו היה קיבל תשומת לב מיוחדת,חלק מן המורות ביקשו להכיר בפרטים נוספים את סיפורה של דסי רבינוביץ, ז"ל.הרגשתי בעלתידע מאד חשוב ומשמעותי.,סיפרתי עליה...אחת המורות סיפרה שכבר ישבנו יחד בתכנון החודשי והיא בחרה להזמין את ההורים להכיר את השיר"עיגולי השמחה" ולהכין יחד עם ילדם את עיגול השמחה הפרטי שלהם...בסוף המפגש בו יכינו גם משלוחי מנות מקושטים אחד לשני ,יתלו כל עיגולי השמחה ובמרכז השיר בהגדלה.

    מורה אחרת שיתפה שנתינה שהיא עשתה בכתתה כשעברה בעשר דקות הראשונות של השיעור בכל אחת מכתותיה{היא מורה למוסיקה}ו"נתנה"ליטוף, חיבוק, מילה נעימה,מחמאה,ושיתפה בכך שהילדים דממו חיכו לתורם,היו מסוקרנים לדעת מה הם יקבלו מן המורה,ולאחר הפתיחה שוחחו על מה שזה עשה לכל ילד...פיזרתי על השולחן את כרטיסי הנתינה ומורות בחרו וסיפרו לנו למה בחרו את הכרטיס המסוים, מורה אחת שיתפה בסיפור אישי ומרגש...אחרת סיפרה על הנתינה שלה שהיא בהקשבה לתלמידיה בכל יום עשר דקות בפינת הכתה כששאר הילדים עובדים עבודה עצמית . הצעתי להן את"ליצן הנתינה"של שוש שירי, הצגתי את משחק הרביעיות המדהים מהתכנים של כתות ג'. הן התלהבו "מסיפוריה של נתינה"שכבר נעשים בחלק מן הכתות ומורות מדווחות על הצלחות במגוון הרעיונות , ברצון לתת באופן ייחודי וחדש בכל פעם .שוחחנו על מהותם של סיפורי הצלחה וכמה רבה החשיבות שלהם . סיימתי עם קריאת השיר וחלוקתו לכולן. מייד אחרי הציגה רכזת האתר הבית ספרי את חידושי האתר, לשמחתי נוכחתי לדעת שאחת ממורות ג' בחרה לפתוח את הפורום הכתתי שלה בשיח על הנתינה שחוו בכתה
    הילדים התבקשו להגיב לתוכן מסוים שעלה בכתה בהקשר לערך החודש
    מקווה שחברותיי המורות חוו אתמול חוויה נעימה וחדשה לא פחות מזו שאני וחברותיי המשתלמות בראשון חווינו במפגש החשיפה המשמעותי והחזק בו השמיעה לנו המדריכה את ההקלטה והשיר המולחן, בעקבותיה בחרתי אני לפתוח כך. דסי יקרה, תודה רבה לך על הנתינה בצוואתך החשובה והמרגשת ,יהי זכרך ברוך

     

     

    מטרה: לגרום לחניכים להבין ששמחה לא מגיע מדברים שאנו קונים, ומקבלים. זה מגיע מדברים שאנו עושים עבור עצמינו ואחרים.
    מהלך הפעילות:
    שלב 1:
    חלק לחניכים דף: איך אתה מרגיש היום? תן לחניכים לחשוב על כך.. תנו להם לשתף את השאר. שאל אותם גם מדוע הם מרגישים כך?
    שלב 2:
    עוד לפני הפעולה, תכין כרטיסים עם דברים שונים שמשמחים אנשים. <מצ"ב 1>.  בפעולה עצמה, פזר את הכרטיסים בתוך המעגל או תלה על הלוח כך שהחניכים יראו אותם.
    אתה הבעלים של אותם הדברים והחניכים צריכים לקנות אותם ממך.
    חלק את הקבוצה לשלוש ותן לכול קבוצה 'שטרות' שסכומם עולה עד 100 דולר.
    כל קבוצה צריכה להחליט איזה דברים משמחים אנשים, רק אז הם יכולים לבוא אליך ולקנות ממך את זה.
    מכירים מכירה פומבית? זה מה שהולך לקרות. כשכול קבוצה באה לקנות את אותו הפריט..בטח עוד קבוצה תרצה לקנות אותו גם. וכאן הם יצטרכו להאבק קצת על מנת לקבל את זה. מי שמציע את המחיר הכי גבוה- קונה את זה!
    ***שים לב***
    אחרי שכול הקבוצות קנו את פריטים שלהם בדוק אם אחת הקבוצות קנתה אתהכרטיסיות בהקשר לנדיבות. אם לא, שאל אותם, למה לא? האם זה לא מספיק חשוב על מנת לשמח אותנו? האם אנו יכלים לשמוח בלעדי זה?
    תן לכול החניכים סוכרייה. שאל אותם אם הסוכרייה אותה נתת להם משמחת אותם. אם כן, כמה זמן השמחה הזו נמשכת?
    ברגע זה של הפעולה, אתה יכול לעשות סיכום קצרצר: עד עכשיו דיברנו על דברים שמשמחים אותנו אך לא לאורך זמן.. רכב, בגדים סוכריות. אלו סוג דברים שמגיעים מבחוץ ולא נשארים להרבה זמן על מנת להשאיר אותנו שמחים לכול החיים.

     

    כעת שאלו את החניכים: אלו דברים באמת גורמים לאדם שמחה? מהיכן הם מגיעים?

    ספר להם על דסי רבינוביץ..מה היא הייתה ומה היא עשתה. זה מאוד חשוב להבין מהיכן היא הגיעה ומה היא בדיוק התכוונה בשיר שלה: עיגולי השמחה.

    כעת, חלק לכול חניך את השיר עיגולי השמחה.

    שאל את החניכים: מה גורם לאנשים להיות בשמחה? האם אי מי חש כך בעבר? האם מישהו מזדהה עם דסי?

     

    סיכום:

    הדברים אשר גורמים לאנשים להיות בשמחה, מגיעים מתי שאנו עושים דברים לנו ולאחרים, כשאנו מייצרים דברים חדשים עבורינו ועבור אחרים. בהחלט ניתן ליחיות כשאתהמפוקס רק בעצמך ובמטרות שלך אך כשאתה שם מישהו אחר בפניך, ודואג להם וחושב מה אתה יכול לעשות למענם, אז אתה לומד מה זה באמת לתת, ומה שאתה מקבל זוהי שמחה, וזהו משהו שלא נעלם או נחלש, אין שום מחיר לשמחה.

    יותר משאתה נותן-> אתה מקבל!

    מצוות גדולה להיות בשמחה. 

    רשימת דברים:

    איזה ציון טוב שקיבלתי

    תספורת.

    רכב חדש שבדיוק קניתי

    הקמת משפחה.

    שאני שר

    התנדבות עם ילדים.

    יציאה לחופשה חלומית

    טיול ברחבי העולם.

    חברים.

    להיות מצליחן.

    לעזור לאח שלי עם שיעורי הבית

     

    וכולי...תוסיף דברים לפי ראות עיניך.

     

    מצ"ב 2: עיגולי השמחה+ רקע לשיר

    הסיפור שמאחורי "עיגולי השמחה"
    שבועיים לפני שנפטרה היתה דסי מאושפזת בביה"ח רמב"ם ביקרה אותה משפחת אורן הירושלמית התאומות במשפחה שרו לדסי את השיר "אלו הדברים שאותי משמחים" (מתוך צלילי המוזיקה)
    דסי מאוד נהנתה וביקשה מהבנות לגשת ולשיר לפני החולים במחלקה, הבנות התביישו, לאחר הפצרות חוזרות ונישנות הסכיהמ אחת הבנות לשיר.
    כשחזרו לחדר דסי שאלה אותן האם נהנתן? תשובתן: לא!!!
    הבנות וההורים יצאו לדרכן הביתה ולדסי העניין הציק.
    דסי רצתה להבהיר לבנות המעירות את החשיבות בנתינה מתוך שמחה, ולכן התקשרה אליהן והשאירה להם הודעה במשיבון.
    משפחת אורן חזרה הביתה בני המשפחה שמעו את ההודעה במשיבון וחשבו שאפשר לעשות מההסבר שיר או סיפור לילדים והקליטו את ההודעה.

    בראש השנה תשנ"ז השיבה דסי רבינוביץ ע"ה את נפשה הטהורה לבורא עולם
    חרף היותה שרויה ביסורים קשים בעקבות מחלה ממארת לא פסקה דסי מלשמוח ולשמח את כל אלה שפקדו אותה במחלתה

    לאחר שבועיים "בשבעה" קיבלו הוריה של דסי את ההקלטה

    וזאת הצוואה של דסי ז"ל
    "עיגולי השמחה"

    לכל אדם יש עיגול בלב,
    עיגול שמחה.

    לפעמים העיגול קטן,
    אך הוא יכול לגדול ולגדול,

    כאשר העיגול גדול הוא שולח עיגולים קטנים
    למקומות נסתרים בגוף, שלפעמים כואבים!

    יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן
    ולנו יש תפקיד - לעזור לו לגדול!

    ודאי שואלים אתם "איך?"

    כל אחד מאיתנו חושב על דרך:

    אפשר להביא לו סוכריה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר,
    לצייר לו ציור,
    או אפילו לומר לו: "בוקר טוב, מה שלומך הבוקר?"

    והכי חשוב - לעשות את זה בכיף, בשמחה, מכל הלב!

    שתזכו לעשות תמיד הרבה עיגולי שמחה לאחרים,
    ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה לאחרים, גם שלכם יגדל.

     

     

    שמחות קטנות

    עמיר בניון ומיכה שטרית

    מילים: מיכה שטרית
    לחן: מיכה שטרית

    עמוק בליבך, עיגולים של שמחה
    ואור גנוז בנשמת אפך
    עמוק בלב, עיגולים של כאב
    אתה שונא, אתה אוהב.

    יהללו, יהללוך מלאכים
    ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
    יהללו, יהללוך מלאכים
    שמחות קטנות יאירו
    כנצנוץ הכוכבים.

    לחיי התמימים ודוברי האמת
    וכל החיים את חייהם באמת
    שזוכרים את השמש ונוגעים באור
    שיודעים אהבה, שאינה בת חלוף.

    יהללו, יהללוך מלאכים
    ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה
    יהללו, יהללוך מלאכים
    שמחות קטנות יאירו
    כנצנוץ הכוכבים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/1/10 10:10:

      יהללו וישמרו אותך המלאכים

       

        19/1/10 23:13:

      יהיה זכרה ברוך .

      בחורה מיוחדת אין הרבה כאלה.

        19/1/10 17:38:
      אתם שמחים? יופי. מחקר חדש מגלה שאתם לא עוזרים רק לעצמכם, אלא גם לחברים שלכם, לחברים שלהם ולחברים של החברים שלהם. או במילים אחרות: אושר הוא כמו חיידק שממש כדאי להידבק בו
      פורסם ביום הולדתי הלועזי

      זהירות, מחלה מדבקת ושמה שמחה החלה להסתובב ברחובות: מחקר חדש מצא שהשמחה שלנו מושפעת על ידי החברים הסובבים אותנו. המחקר מראה שבתוך רשת חברתית, שמחה מתפשטת בין אנשים למרחק של עד שלושה מעגלים של קרבה.

      המשמעות של זה היא שאם אתה אדם שמח, לחבר של החבר של החבר שלך יש סיכוי גבוה יותר לחוש גם הוא שמחה. הכלל הזה עובד גם ברשתות חברתיות בשר ודם וגם ברשתות חברתיות וירטואליות. אם לנסח את זה קופירייטרית - כשאתה שמח, החבר שלך שמח, והחבר של החבר שלך שמח והחבר של החבר של החבר שלך שמח.

      ניקולס צ'ריסטאקיס, סוציולוג מאוניברסיטת הארוורד ועמיתו ג'יימס פוולור, חוקר פוליטיקה מאוניברסיטת קליפורניה, טוענים שכל מה שאנחנו אומרים או עושים נוטה להכות גלים ברשת החברתית שלנו. במילים אחרות – לכל דבר שאנחנו עושים או אומרים יש השפעה ממשית על החברים שלנו (מעגל ראשון), על החברים של החברים שלנו (מעגל שני) ועל החברים של החברים של החברים שלנו (מעגל שלישי).


      מדריך: איך לסלק תחושת דכדוך
      המעבר לשעון החורף לא מוסיף למצב הרוח? קבלו שלוש שיטות טבעיות לסילוק תחושות של דכדוך ועצבות

      מדריך: איך לסלק תחושת דכדוךהחוקרים, שנתחו נתונים שנאספו במחקר ענק שנערך במשך עשרות שנים וכלל אלפי משתתפים, מצאו שאם אדם שמח, הסיכוי שחבר קרוב שלו יחוש גם הוא שמחה גדל ב-15 אחוז. עבור חבר מהמעגל השני, הסיכוי גדל ב- 10 אחוז ובמעגל השלישי - הסיכוי גדל בשישה אחוזים. לממצא הזה נתנו החוקרים את השם "תיאוריית שלושת המעגלים של ההשפעה".

      שלושה מעגלים של שמחה
      מה החידוש הגדול, אתם עשויים לתהות. הרי לא צריך מדע כדי להבין את מה שהמדע כבר הוכיח קודם לכן – אנשים שמחים נוטים להתקבץ יחד, ובאותו האופן, אנשים שמשדרים אומללות בדרך כלל יהיו בודדים או מוקפים באנשים מעוררי רחמים כמותם.



      אחלה דרך לבחור את החברים שלכם
      צילום׃ istockphoto
      מה שמפתיע בתיאוריה החדשה הזו הוא הממצא שלפיו ההשפעה החברתית לא נעצרת באנשים שאנחנו מכירים ובאים איתם במגע. היא מחלחלת מעבר למעגל החברים שאיתו אנחנו מקיימים קשר ישיר, ומגיע עד לאנשים שרחוקים איתנו מרחק של אפילו שלוש דרגות, אנשים שברוב המקרים אנחנו בכלל לא מכירים ולעיתים קרובות אפילו לא שמענו את שמם מעולם.

      באופן די מעורר השתאות, תיאורית שלושת המעגלים של ההשפעה נמצאה כנכונה לא רק לגבי המציאות, אלא גם לגבי רשתות חברתיות שפועלות בעולם הווירטואלי. החוקרים ערכו מחקר מקביל שבחן את התופעה בפייסבוק, שבו יש יותר מ-120 מיליון משתמשים פעילים. הם דפדפו בכל עמודי הפרופיל והתוכן של 1,700 סטודנטים מאוניברסיטה מסוימת בכדי לראות אם הם מחייכים בתמונות שהציגו בפייסבוק וכדי לראות האם גם האנשים שרשומים כחברים שלהם מחייכים בתמונה או לא.

      החוקרים מצאו שאנשים ששמים בתמונת הפרופיל שלהם צילום של עצמם כשהם מחייכים, נוטים להיות חברים וירטואליים אחד של השני, באופן דומה מאד לאופן בו מתפשטת השמחה בעולם החברתי. בקיצור – אם אתם רוצים חברים משמחים, לא מספיק לבחור בקפידה את תמונת הפרופיל שלכם, לרטש את עצמכם למוות בפוטושופ ולהיראות אטרקטיביים. כדאי לכם גם לחייך.


      - פרסומת -ואם תהיתם אם גם העצבות מתנהגת כמו מחלה מדבקת, ומתפשטת לאורך ולרוחב רשתות חברתיות, התשובה המדעית היא כן, אבל באופן פחות דומיננטי מן השמחה. על פי המחקר, כל חבר שמח מגביר את הסיכוי האישי שלכם להיות שמחים בתשעה אחוזים בממוצע, בעוד שכל חבר מבואס מוריד את הסיכויים שלכם להיות שמחים בשבעה אחוז. ואם לסכם את זה במשפט – שמחה היא לא עניין פרטי. המחקר מראה שנטילת אחריות על השמחה האישית שלנו יכולה להשפיע באופן חיובי על אחרים. גם על אחרים שלא מכירים אותנו בכלל.

      אז כשאתם בוחרים חברים, אולי כדאי לברר מה מצב רוחם של החברים שלהם ושל החברים של החברים שלהם. היסודות לתחושת השמחה של הפרט נשענים גם על הבחירות של הפרט, אבל גם על התרומה של הכלל. שמחה היא כמו מגפה, אז כנראה שכדאי להידבק מהאנשים הנכונים.

      >> הנה עוד משהו מדבק: יוגה צחוק. חחחח
        19/1/10 16:13:

      דסי, 5 יוני 1977 – 14 ספטמבר 1996

      נולדה בחיפה ובהיותה בת שמונה, עברה משפחתה ליישוב אפרת שבגוש עציון שם הייתה פעילה בקהילה ובתנועת "בני עקיבא".
      בגיל שבע עשרה חלתה בלוקמיה, ובמשך מחלתה עברה טיפולים, ובהם טיפולים כימותרפיים קשים והשתלת מח עצם. תוך כדי מחלתה סיימה את לימודי התיכון, שבמהלכם זכתה בפרס על עבודתה בנושא כוויות זרחן בהדרכתו של פרופ` אריה אלדד. שימשה כקומונרית בסניף "בני עקיבא" באפרת במסגרת השירות הלאומי. רבינוביץ` נפטרה ממחלתה בליל ראש השנה ה`תשנ"ז, והיא בת 19 שנים.

      בסיפור הטרגי האישי שלה טמון סיפור נוסף שלא מצאתי את המילים המתאימות להגדירו,-

      מאבקה של דסי רבינוביץ` במערכת הבריאות הציבורית נבע מהחלטת הרופא שטיפל בה,   פרופ` אליעזר רחמילביץ,   שלא לתת לה טיפול תומך במחלקה אותה ניהל בבית החולים הדסה  בלא אישורו,  בשל העובדה שעברה להיות מטופלת אצל רופא אחר,  בבית החולים רמב"ם.  התחקיר הראשוני שהביא לידיעת הציבור את מאבקה של רבינוביץ` במערכת הבריאות פורסם ב-25  ביוני 1996 על ידי רונאל פישר בעיתון מעריב.  בעקבות הפרסום, הוקמה על ידי משרד הבריאות ועדה שבדקה את התלונה והחליטה להגיש נגד פרופ` רחמילביץ קובלנה באשמה של  "רשלנות והתנהגות שאינה הולמת רופא" באוגוסט 1998 קבעו רוב חברי ועדת הקובלנות כי "התנהגותו של פרופ` רחמילביץ אינה הולמת רופא" וכי אין ספק שההנחיה של פרופ` רחמילביץ הייתה בעלת פוטנציאל לפגיעה גופנית קשה ואף מסכנת חיים" הוועדה החליטה להסתפק בנזיפה ושר הבריאות יהושע מצא אימץ את ההחלטה‏‏.


      רבינוביץ` התמודדה עם מחלת הסרטן בעזרת שמחה והפחתה באחרים בסביבתה. דרך התמודדותה המיוחדת הגיעו לידיעת הציבור בעזרת מספר כתבות וראיונות בתקשורת הישראלית במשך תקופת מחלתה. בראיונות אלו הציגה רבינוביץ` את משנתה הייחודית בשאלת ההתמודדות עם מחלת הסרטן.ביטוי לדרכה המיוחדת הוא השיר "עיגולי השמחה", שחיברה בצורה ספונטנית תוך כדי השארת הודעה במענה קולי. הקלטה זו נמצאה רק לאחר מותה. תוכן השיר והמסרים העולים ממנו הפך לימים לנחלת הכלל והגיע למערכי לימוד בבסיסי צה"ל, במערך לימודי של משרד החינוך ובתוכניות לימוד בקהילות יהודיות בתפוצות. השיר עובד והולחן במספר לחנים. מילות השיר שימשו גם כהשראה למיכה שטרית שכתב את השיר "שמחות קטנות" וביצע אותו יחד עם הזמר עמיר בניון. מורשתה ודרך התמודדותה המיוחדת עם מחלת הסרטן מופצות במאות הרצאות שהושמעו על ידי אמהּ במוסדות חינוך בארץ ובעולם 

      את השיר שכתבה  `עיגולים של שמחה`,  היא חיברה באופן ספונטני והשאירה אותו במענה קולי שנמצא רק לאחר מותה,

      תוכנו ומסריו מועברים הלאה במערכות החינוך השונות
      : 
      עיגולי השמחה

      לכל אדם יש עיגול בלב, עיגול שמחה לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול,

      לגדול ולגדול


      כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים

      למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים
      .


      ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים.

      יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד -

      … לעזור לו לגדול
      .


      ודאי אתם שואלים "איך ?"

      כל אחד מאתנו חושב על דרך, אפשר להביא לו סוכרייה לתת לו פרח,

      לשיר לו שיר או אפילו לומר לו "בוקר טוב, מה שלומך היום
      "


      והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב.

      שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים,

      ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל
      .


      היא המציאה את המילה "השתמחת"

      יהי זכרה ברוך
      בקומונת מפתח ליצירה הועלה אתגר לשלב כרטיס ברכה בד ונייר  רציתי להשתמש בעיגול המחייך ומיד עלה בי רעיון להשתמש ברעיון של דסי עיגולי שמחה...גזרתי עיגולים מלבד צהוב ותפרתי לבד שחור. מבפנים כתבתי את הקטע  הנזכר למטה, ותפרתי מעל הדף שקף שלא יהרס.
       דסי רבינוביץ 5 יוני 1977-  14ספטמבר 1996
      דסי נערה גדולה מהחיים שהתמודדה בגדלות נפש מול מחלת הסרטן . דסי התמודדה בעזרת שמחה ושימוח אחרים.בגיל 17 חלתה ועברה טיפולים כימותרפיים ואפילו השתלת מח עצם ובכל זאת שידרה סביבה אמונה ובטחון בהשם מתוך שמחה ואהבה ממש קשה לתפוס את זה בשכל אבל דסי היתה מין מלאך אנושי....
      ביטוי לדרכה המיוחדת היה השיר שחברה תוך כדי השארתה מסר במענה הקולי...
      לדסי היתה משפחה שהיתה באה לבקר אותה ולעזור לה וכנראה לעוד חולים, דסי ביקשה מילדי המשפחה לשמח את הזקנים  שבמחלקה וכשחזרו שאלה את הילדים איך הרגישו ? והם ענו לה שלא משהו מיוחד...  בזמן שחזרו לביתם היא רצתה להסביר להם את חשיבות הנתינה
       והשאירה להם מסר במענה הקולי
      אותו שיר התפרסם לאחר מותה כדברי חיזוק ועידוד.
      מיכה שטרית חיבר שיר שנקרא שמחות קטנות לזכרה של דסי תוך כדי ששאב השראה מהמילים שהיא כתבה....
      דסי נפטרה בגיל 19 בערב ראש השנה
      יהי זכרה ברוך.....
       עיגולי שמחה
      לכל אדם יש עיגול כזה בלב שקוראים לו עיגול השמחה
      העיגול הזה, לפעמים הוא קטן קטן קטן
      ולפעמים הוא גודל גודל גודל
      שהוא גודל וגודל הוא נהיה בגודל של כמעט בכל הגוף
      הוא שולח עיגולים קטנים לכל מיני מקומות בגוף,מקומות נסתרים שלפעמים גם כואבים.
      ככל שיש עיגולים קטנים בתוך  הגוף אז פחות מקומות כואבים, וככה זה עוזר
      איך העיגול הזה גודל?
      העיגול הזה גודל כשאנשים מבחוץ שולחים לו כל מיני דברים. מביאים לו פרח, מביאים לו סוכריה,שרים לו שיר,עושים לו הצגה . מתיחסים אליו
      ואז העיגול הזה גדל ושולח עיגולים קטנים לכולנו-עיגולי שמחה
      אנחנו צריכים לזכור את זה שלפעמים לנו הוא בגודל נורמלי אבל לזה שלידינו יש עיגול קטן שאנחנו צריכים לעזור לו לגדול אז אנחנו מוצאים דרך לשמח אותו...
      לשיר לו... לרקוד לו.... לשאול אותו מה שלומך?
      מאוד חשוב שנראה לו שעשינו את זה בכיף כדי שהוא לא ירגיש ויקבל בלי רצון
      שתזכו תמיד לעשות עיגולי שמחה שתזכו שגם העיגול שלכם יגדל בזכות עגול שמחה של אחרים ואז החיוך שלכם יגדל, ושל כולם והעולם יהיה טוב יותר!
      מתוך דבריה של דסי ז"ל
       מצורף  פה סרט על דסי.דברי חיזוק ואמונה
      מצורף כאן השיר של עמיר בניון ומיכה שטרית שמחות קטנות....
       
       שנזכה לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים ובזכות זה גם העיגול שלנו יגדל....

        19/1/10 14:57:

      הסיפור מאחורי הקטע:
      כשדסי הייתה בבי``ח, שלושה שבועות לפני שהיא נפטרה, באה לבקר אותה משפחה עם שלושה ילדים, ומתוכם שתי בנות תאומות, והן באו ושרו לדסי, ודסי ביקשה שהן ילכו וישירו לכל המחלקה, כדי שלכולם יהיה שמח, והיא שכנעה אותן בסוף, ואז הן הלכו, וכשהן חזרו הן אמרו לה שהם לא הרגישו משהו מיוחד, והיא לא הבינה את זה. ואז היא חשבה על זה הרבה ובערב היא התקשרה אליהם הביתה, והקטע שהבאתי כאן, הוא חלק מההודעה שהיא השאירה להם בתא הקולי.

      עיגולי שמחה / דסי רבינוביץ ז``ל

      לכל אדם יש עיגול כזה בלב שקוראים לו ``עיגול השמחה``
      העיגול הזה לפעמים הוא קטן, קטן, קטן, קטן.
      לפעמים הוא גודל, גודל, גודל, גודל, גודל, גודל.
      הוא נהיה בגודל כמעט של כל הגוף.
      כשהוא גודל וגודל והוא נהיה בגודל של כל הגוף - הוא שולח עיגולים קטנים לכל מיני מקומות בגוף, מקומות נסתרים שלפעמים קצת כואבים.
      ככל שיש יותר עיגולים קטנים בתוך הגוף - אז פחות מקומות כואבים וככה הזה עוזר.
      איך העיגול הזה גודל?
      העיגול הזה גדל כשאנשים מבחוץ שולחים לו כל מיני דברים:
      מביאים לו פרח.
      מביאים לו סוכרייה.
      שרים לו שיר.
      עושים לו הצגה.
      מתייחסים אליו.
      ואז העיגול הזה גדל ושולח עיגולים קטנים לכולם - עיגולי שמחה.

      אנחנו צריכים לזכור את זה שלפעמים יש לנו עיגול שמחה שהוא בגודל נורמלי אבל לאחד שלידינו יש עיגול שמחה קצת קטן ואנחנו צריכים לעזור לו לגדול, אז אנחנו מוצאים דרך איך לשמח אותו:
      לשיר לו.
      לרקוד לו.
      להביא לו פרח.
      להגיד לו: ``בוקר טוב, מה שלומך?``
      לצייר לו ציור.
      או אני לא יודעת מה.

      כל אחד חושב על דרך, ולפעמים זה אפילו מעצבן...
      אבל זה מאוד חשוב שנעשה.
      אבל הכי חשוב שאחרי שאנחנו עושים לא נישאר בכזה:
      ``הוו !!!``
      ``כךן !!!``
      ``עשינו את זה !!!``

      אלא - ממש נראה לו שעשינו את זה בכיף כדי שהוא לא ירגיש ויקבל בלי רצון.
      שתזכו תמיד לעשות הרבה עיגולי שמחה ושתזכו שגם העיגול שלכם יגדל בזכות עיגול השמחה של האחרים ואז החיוך שלכם יגדל, ושל כולם...
      ויהיה רק טוב בעולם.

      (מתוך דבריה של דסי ז``ל)

      דסי רבינוביץ' לא קיבלה טיפול חירום רפואי בבית החולים המתאים.

      דרושים לקחים נוקבים.

       

      סיפורה של דסי הוא סיפור מרגש. יש בו כאב ותקווה, אהבה ומסירות, כעס ומרירות, רגשות עמוקים, עזים ומובנים. אפשר לקרוא את הכתבה על דסי רבינוביץ', להזדהות עם הכאב על הסרטן שפגע בה, להשתתף בתקווה שתבוא עליה רפואה שלמה, להתפעל מאהבת האדם שהיא מגלה, להוקיר את מסירות הרופאים המטפלים בה. אפשר לשמוע סיפור מרגש ופשוט להתרגש. אפשר להקשיב לסיפורה של דסי ופשוט להתרגש, אבל ראוי להקשיב לו גם כדי להבין בדיוק מה קרה, מה התנהל כשורה, מה השתבש בעבר, מה ראוי שלא ישתבש יותר בעתיד.

       

      חלקים מהסיפור נחשפו בתחקיר "מעריב" (רונאל פישר, 25.6.96 והיום). הבהרות  מפורטות רבות קיבלתי מדסי עצמה, בשיחה ארוכה ונינוחה, מרשימה ומרגשת. בתמצית:  דסי היא צעירה בת 19. לפני כשנה וחצי נתגלה בה סרטן הלימפה. הטיפולים הרפואיים נעשו בבית החולים "הדסה" בעין-כרם, בירושלים. הרופא המטפל והצוות כולו נהגו בה במקצועיות ובמסירות ללא דופי, אלא שחרף כל הטיפולים שדסי קיבלה, היא לא הבריאה. לפני פסח השנה, נוכח אירועים חוזרים של המחלה, אמר הרופא המטפל ב"הדסה" שהוא  זקוק לשהות קצרה, כדי לנסות למצוא מה הוא יוכל לעשות לשם הבראתה של דסי. כיוון שכך, פנו דסי ומשפחתה לרופא מומחה בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. הרופא הזה הבהיר שהוא מטפל במחלה הנתונה בשיטה אחרת ועמד על כך שהטיפול בדסי יוכל להיעשות אצלו ולשיטתו אך ורק לאחר שיעבור אליו מ"הדסה" באופן מסודר. דסי נפרדה מהמחלקה  ב"הדסה" בתודה ובלבביות. הרופא המטפל ב"הדסה" העביר לרופא המטפל ב"רמב"ם" את כל החומר הרפואי הדרוש, ללא דופי.

       

      לפני כחדשיים היתה דסי זקוקה לטיפול חירום, שהיה כרוך בעירוי דם דחוף, כדי למנוע סכנה לחייה. כיוון שאסור לטלטל חולה במצב כזה, פנתה דסי, לא ל"רמב"ם" בחיפה הרחוקה, אלא ל"הדסה" בעין כרם הקרובה יותר, שם קיבלה את הטיפול הדרוש.

      לאחר כמה שבועות שוב נזקקה דסי לאותו טיפול חירום, אלא שהפעם נאמר בשיחה מקדימה שלא תוכל לקבל אותו ב"הדסה", על פי הנחיית ראש המחלקה (לא הרופא שטיפל בה), שלא להעניק לה שום טיפול, ללא אישורו. בבוקר הוא היה בכנסת, בדיוני ועדת חקירה ידועה שהוא חבר בה, ולא ניתן היה להשיג את אישורו. אחר הצהרים השיגו אותו אבל הוא סירב לבטל את ההנחייה. ההסברים שנתן אח"כ לא היו משכנעים.

       

      דסי אושפזה ב"שערי צדק" בירושלים וקיבלה את הטיפול הדרוש, באיחור של יותר מעשרים שעות, שנבע מהסדרי "שערי צדק" עם בנק הדם שב"הדסה". בגלל ההסדרים הללו מקובל לאשפז חולים כמו דסי דווקא ב"הדסה", אלא שכאמור, המחלקה ב"הדסה" לא היתה פתוחה בפני  דסי, אותו יום. עד כאן תמצית הסיפור. מכאן ואילך תמצית ניתוחו המוסרי.

       

      1. האדם הסובל מבעיה בריאותית עומד בליבה של הרפואה. האדם הסובל ממחלה קשה עומד בלב-ליבה של הרפואה. האדם הסובל ממחלה מסוכנת עומד בליבו של לב-ליבה של הרפואה. האדם הנמצא במצב של סכנה מיידית לחייו עומד בלב-ליבו של לב-ליבה של הרפואה.  בהקשר הזה היא חייבת להיות מעולה, ללא דופי.

       

      2. כל המערכות הנורמטיביות בעולם הרפואה מכירות בחובה הזאת. "חוק זכויות החולה" (1996) אומר, כבר בסעיף המהותי הראשון, ש"במצב חירום רפואי זכאי אדם לקבל טיפול רפואי דחוף ללא התניה". בסעיף אחר החוק מפרט: "בנסיבות שיש בהן לכאורה מצב חירום רפואי או סכנה חמורה והתבקש מטפל או מוסד רפואי לתת טיפול רפואי לאדם, יבדוק  אותו המטפל ויטפל בו ככל יכולתו." כיוון שהטיפול הדרוש ניתן לדסי, בנסיבות מקבילות, ב"הדסה" וב"שערי צדק", הוא חייב היה להינתן לה ב"הדסה" גם בפעם השנייה.

      אותו רעיון מוסרי מובע גם ב"תקנות בריאות העם (אשפוז בבית חולים) (1980) וגם בכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל (מאי 1995), שעל יסודם הגיב פרופ' ערן דולב, כנגד אותה הנחייה, כראוי.

       

      3. הנחייה שלא לטפל בחולה מסויים במצב חירום, למרות שקיימת היכולת לטפל בו היטב, היא הנחייה בלתי מוסרית, בלתי חוקית ובלתי אתית בעליל. הצוות הרפואי של המחלקה ב"הדסה" לא הסתיר את התנגדותו להנחיית ראש המחלקה, שלא לתת לדסי שום טיפול. בהזדמנות אחת, למרות שדסי כבר עברה לטיפול ב"רמב"ם", נתן לה הצוות טיפול חירום, כנדרש מבחינה מקצועית ומוסרית, אתית וחוקית. עם זאת, במקרה שנחשף בתחקיר "מעריב" ציית הצוות להנחייה. בכך טעה. בשום מקרה אסור לציית להנחייה כזאת. כל חייל אמור שלא לציית לפקודה בלתי חוקית בעליל ואף להתנער ממנה. כזו היא גם חובתו המוסרית והאתית של הסגל הרפואי.

       

      4. משרד הבריאות הקים צוות לבדיקת הפרשיה. חזקה על הצוות ועל הצמרת המקצועית של המשרד שהבדיקה תהיה יסודית והמסקנות יופקו כראוי. חשובים מכל יהיו הלקחים לעתיד לבוא, הדרכים להבטיח ששוב לא תצא הנחייה כזאת מתחת ידיו של שום רופא ושאם תצא לא יכבד אותה שום סגל רפואי, בשום מקרה.

      הלקחים הללו אמורים למלא את הפרק הבא בסיפורה של דסי. אחריו, אנחנו מפללים לראות את הפרק החשוב מכל, השמח, של תחייתה מפטירתה



       

        19/1/10 14:22:

      הוראות למשחק מחפשים את השמחה 

      המשחק הותאם לכיתה ז' של חינוך מיוחד המונה 10 בנות.  אפשר להתאימו לרמות שונות ע"י שינוי המשימות בפתקים וכמובן שיש להתאים את מיקום הפתקים לשטח בו מתקיים המשחק.   

      המשחק בנוי בעיקרון של 'מחפשים את המטמון'.  קבוצות המתחרות ביניהן מי ימצא ראשון את המטמון.  המארגן מחביא פתקים עם כתבי חידה המובילים את הקבוצה אל הפתק הבא.  על הקבוצות לפתור את כתבי החידה ולבצע משימות, למצוא את הפתקים ולבסוף למצוא את המטמון שהוחבא. 

      הפעם המטמון הוא השמחה.  

      במסמך זה מופיעים פתקי המשימות / כתבי החידה,  לבבות בהם כתוב המסר וסמיילים כפולים להכנת תליון בו מוחבא המסר.    

      מטרת המשחק:  להבין שהשמחה אינה דבר חיצוני אלא היא תלויה בנו,  ברצוננו ובהסתכלות שלנו על החיים. 

      1. משכפלים  סמיילים ולבבות (כפולים) לפי מספר המשתתפים.  גוזרים את זוגות הסמיילים ואת הלבבות שבהמשך המסמך.  מקפלים את הלבבות לגודל שנכנס לתוך עיגולי הסמיילי.  מקפלים את הסמיילים לשניים, מכניסים ביניהם את הלב המקופל ומהדקים.  מחוררים חור אחד בסמיילי ומשחילים חוט.
      2. מחביאים את הפתקים לפי הרמזים המובילים אליהם, ו/או נותנים לאנשים שאמורים למסור את הפתקים.  חוץ מהפתק הראשון שיינתן לקבוצה ביד.
      3. מחלקים את הכיתה לשתי קבוצות- קבוצת ששון וקבוצת שמחה.  אם הכיתה גדולה,  מכינים פתקים לקבוצות נוספות,  רצוי כ-5 תלמידים בקבוצה. 
      4. מחלקים לכל תלמיד/ה שרשרת עם הסמיילי.
      5. משחקים את המשחק בעיקרון של 'מחפשים את המטמון'. 
      6. כאשר התלמידים חוזרים לאחר שמצאו את כל הפתקים ומילאו את המשימות,  שואלים אותם אם מצאו את השמחה.  בסוף מתברר כי השמחה הייתה עליהם כל הזמן בסמיילים- פותחים את הסמיילי וקוראים את שכתוב על הלב המקופל.  משוחחים על המסר.
       

      בהצלחה רבה ופורים שמח! 

      טובי פרנקל

      מחנכת ז'1 אולפנת זבולון ראש העין

      ומדריכת מתי"א 

       

      כמו אדם שמחפש בכל הבית

      את המשקפיים שנמצאים על מצחו, 

      כך אנחנו מחפשים את השמחה בכל מקום ושוכחים שהיא נמצאת בתוך ליבנו פנימה.

      הכל תלוי בנו ואם נחליט שעלינו לשמוח- נמצא את השמחה בתוך הלב שלנו.

      אז בואו נשתדל בחודש אדר

      לשמוח עד בלי די!!!

      בהצלחה ובשמחה!!!!

       

      לגזור כל  זוג סמיילים ביחד

      כמו אדם שמחפש בכל הבית

      את המשקפיים שנמצאים על מצחו, 

      כך אנחנו מחפשים את השמחה בכל מקום ושוכחים שהיא נמצאת בתוך ליבנו פנימה.

      הכל תלוי בנו ואם נחליט שעלינו לשמוח- נמצא את השמחה בתוך הלב שלנו.

      אז בואו נשתדל בחודש אדר

      לשמוח עד בלי די!!!

      בהצלחה ובשמחה!!!!

      טובי

       

      בס"ד 

      פתק מספר 1  קבוצת ששון 

      קבוצת ששון יקרה! 

      עליכן לחפש את השמחה במקומות שאליהם נשלח אתכן.

      שימרו על כל הפתקים שמצאתן!!!

      האם תצליחו למצוא את השמחה??? 

      לכו אל המקום שמתאים לפסוק הבא: 

      40,400,2,1,300,6      40,10,40      50,6,300,300,2 
       

      חפשו שם את הפתק הבא. 

      בהצלחה!!! 

      בס"ד

      פתק מספר 2 קבוצת ששון 

      לכו אל השומר ושאלו אותו מהו הדבר שהכי משמח אותו. 

      כתבו כאן את תשובתו.  ____________________________________ 

      הוא יתן לכן את הפתק הבא. 
       

      בס"ד

      פתק מספר 3 קבוצת ששון 

      פתרו את התשבץ הבא: 

      1.  משנכנס אדר __________  בשמחה.

      2.  אחד השמות של השמחה הוא בנקבה - גילה,  בזכר- _________

      3.  חודש השמחה- __________

      4.  השם של הקבוצה שלכן-___________ 

                                       
       

      אם תחברו את האותיות הראשונות של כל מילה, תמצאו את המקום של הפתק הבא.

      בס"ד

      פתק מספר 4 קבוצת ששון 

      קראו את השיר עיגולי השמחה מאת דסי רבינוביץ.

      כתבו מה דעתה של כל אחת מחברות הקבוצה על השיר כאן.   

      שם החברה דעתה על השיר- מה למדת מהשיר?  
           
           
           
           
         
       

      השיר הזה מופיע בספר שנקרא "עיגולי השמחה של דסי".  היכן תוכלו למצוא אותו?

      היכנסו למקום זה בשקט ובקשו מהאחראית שתיתן לכן את הפתק הבא. 
       

      בס"ד

      פתק מספר 5 קבוצת ששון 

      צאו בשקט מהספריה.   
       

      הכינו רשימה של עשרה שמות של אנשים שקשורים בשמחה

      אתן יכולות להיעזר באנשים שנמצאים באולפנא. 
       

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________ 

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      את הפתק הבא תמצאו במקום שמסתתר באותיות המבולבלות האלה:  וכי זמרת 

      בס"ד

      פתק מספר 6 קבוצת ששון 

      לאחר שחיפשתן בכל האולפנא.  האם מצאתן את השמחה?

      חיזרו לכיתה וספרו על כך למורה ולחברותיכן.

      בס"ד 

      פתק מספר 1  קבוצת שמחה 

      קבוצת שמחה יקרה! 

      עליכן לחפש את השמחה במקומות שאליהם נשלח אתכן.

      שימרו על כל הפתקים שמצאתן!!!

      האם תצליחו למצוא את השמחה???

      לכו אל השומר ושאלו אותו מהו הדבר שהכי משמח אותו. 

      כתבו כאן את תשובתו.  ____________________________________ 

      הוא יתן לכן את הפתק הבא. 

      בהצלחה!!! 

      בס"ד

      פתק מספר 4 קבוצת שמחה 

      לכו אל המקום שמתאים לפסוק הבא: 

      40,400,2,1,300,6       40,10,40       50,6,300,300,2 

      חפשו שם את הפתק הבא. 
       
       
       

      בס"ד

      פתק מספר 5 קבוצת שמחה

      פתרו את התשבץ הבא: 

      1.  משנכנס אדר __________  בשמחה.

      2.  אחד השמות של השמחה הוא בנקבה - גילה,  בזכר- _________

      3.  חודש השמחה- __________

      4.  השם של הקבוצה שלכן-___________ 

                                       
       

      אם תחברו את האותיות הראשונות של כל מילה, תמצאו את המקום של הפתק הבא. 

      בס"ד

      פתק מספר 2 קבוצת שמחה 

      קראו את השיר עיגולי השמחה מאת דסי רבינוביץ.

      כתבו מה דעתה של כל אחת מחברות הקבוצה על השיר כאן.   

      שם החברה דעתה על השיר- מה למדת מהשיר?  
           
           
           
           
         
       

      השיר הזה מופיע בספר שנקרא "עיגולי השמחה של דסי".  היכן תוכלו למצוא אותו?

      היכנסו למקום זה בשקט ובקשו מהאחראית שתיתן לכן את הפתק הבא. 
       

      בס"ד

      פתק מספר 3 קבוצת שמחה 

      צאו בשקט מהספריה.   
       

      הכינו רשימה של עשרה שמות של אנשים שקשורים בשמחה

      אתן יכולות להיעזר באנשים שנמצאים באולפנא. 
       

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________ 

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      ________________

      את הפתק הבא תמצאו במקום שמסתתר באותיות המבולבלות האלה:  וכי זמרת 

      בס"ד

      פתק מספר 6 קבוצת שמחה 

      לאחר שחיפשתן בכל האולפנא.  האם מצאתן את השמחה?

      חיזרו לכיתה וספרו על כך למורה ולחברותיכן.

       

      עיגולי השמחה מאת דסי רבינוביץ

       

      זהו השיר שכתבה דסי רבינוביץ' מעט זמן לפני מותה, היא ביקשה להעביר את השיר לכמה שיותר אנשים... 

      שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, 

      ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים 

      גם  העיגול שלכם יגדל.

      לכל אדם יש עיגול בלב,עיגול שמחה 

      לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, 

      לגדול ולגדול... 

      כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח 

      עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף 

      מקומות שלפעמים כואבים. 


       

      ככל שיש יותר עיגולים קטנים, 

      פחות מקומות כואבים. 

      יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן 

      ולנו יש תפקיד - ...לעזור לו לגדול. 


       

      ודאי שואלים אתם "איך ?" 

      כל אחד מאתנו חושב על דרך 

      אפשר להביא לו סוכרייה

      לתת לו פרח, לשיר לו שיר 

      או אפילו לומר לו:  "בוקר טוב ,מה שלומך היום " 

      והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, 

      בשמחה,מכל הלב. 
       

       

      סדר הפתקים לקבוצת ששון:

      1.  גימטריה ללכת לבריכה.

      2.  לכו לשומר,

      3.  תשבץ,  מגרש

      4.  עיגולי השמחה- מה דעתך לכו לספריה

      5.  שמות של שמחה,  למזכירות (אותיות מבולבלות)

      6.  לכיתה.

      סדר הפתקים לקבוצת שמחה: 

      1.  לכו לשומר

      2.  עיגולי השמחה- מה דעתך לכו לספריה

      3.  שמות של שמחה,  למזכירות (אותיות מבולבלות)

      4.  גימטריה ללכת לבריכה.

      5.  תשבץ,  מגרש

      6.  לכיתה. 
       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bsdyg8
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין