מה עושה משפחה ישראלית המגלה כי אדם יקר לה לקה במחלת האלצהיימר? היא פונה באופן טבעי לבקשת סיוע מהמערכות הרפואיות הקיימות. אלה מציעות טיפול תרופתי ולא פעם ממליצות על אשפוז במוסד טיפולי. למרבה הצער, הן אינן מתבוננות באדם הניצב מולן, מתעלמות מצרכיו הייחודים, שוכחות כי עדיין עומד מולן אדם חי ומרגיש, ומאחוריו משפחה דואגת ואוהבת. הטיפול הרפואי נטו והתפיסה לפיה הטיפול במחלה צריך להתמקד אך ורק בצרכים הבסיסיים ביותר - מאפיינת את יחס המוסדות הרפואיים בארץ בכל מה שנוגע לטיפול בחולי אלצהיימר. בארה"ב המצב שונה. שם המטרה היא לאפשר לאדם החולה להישאר בביתו, להזדקן בכבוד בסביבתו המוכרת, לתמוך מבחוץ בבית ובו, להגיש לבני המשפחה ומטפליו הדרכה וסיוע מקצועי. גישה זו נובעת מראיית טובתו של האדם החולה. באמת, הכי טוב ונכון לו להישאר בבית, בעיקר במצב המבולבל וחסר האונים בו הוא נמצא. כדי לעשות זאת נכון צריך להתארגן בהתאם. בארה"ב התמחיתי בשיטה הנקראת Habilitation, שיטה המתמקדת במאמץ לאפשר למשפחת החולה חיים נורמאליים יחד איתו בבית. במוקד הרעיון הטיפולי של השיטה עומד המאמץ לעבוד מול היכולות שנשארו אצל החולה ולא באלה שאבדו או הידרדרו. כדי להעניק לחולה טיפול טוב חשוב להבין את תהליך המחלה, להבין מקרוב את רגשותיו ורצונותיו. הטיפול על פי ה- Habilitation נותן דגש להדרכת המשפחה, הבנת החולה, שיפור איכות חייו והשארתו בסביבה המוכרת לו. האם זה יכול להצליח גם כאן? לא מכבר הדרכתי גברת שאמה חולת אלצהיימר. להלן מכתב התודה שכתבה לי. שלוש שנים עברו מאז שאמי הבריאה (לא נעזרה ברופאים ולא צרכה תרופות), חלתה. מיום שחלתה התיעצתי עם רופאים מתחומים שונים. קשה מאוד לעזור לאמי מכיוון שהתברר שהיא אלרגית לכל תרופה ואם משהו עובד זה לזמן קצר. אפשר להשתמש במעט תרופות במינונים נמוכים ולא לאורך זמן. אמי מבחינתה רוצה לחיות לנצח, כדי לעזור לה אני חייבת לטפל בה בבית. נאלצתי להתמודד בשבילה עם בעיות פיזיולוגיות ובעיות דימנציה. הפתרונות שהוצעו לי היו תרופות שכמעט הרגו אותה. אפסון במוסד, זה הפיתרון המועדף על רופאים לסוגיהם השונים. אפוטרופסות משפטית, התעלמות מקיומה ומצרכיה של אמא, משיכת כתף ואמירה "מה אפשר לעשות אלוהים שכח אותה". אחרי שלוש שנים הבנתי שאני צריכה להתייעץ עם מישהו שלדעתו עדיף לטפל בחולה סיעודית בבית.למזלי מצאתי באינטרנט את האתר של אורית שביט. בפגישה הראשונה אורית הקדישה שלוש שעות מזמנה והקשיבה לכל האנפורמציה ששפכתי עליה. אורית בנפרד פגשה את אמי בביתה ובדקה איך אפשר לשפר את איכות חייה , ואיזה פעילויות יתרמו לאמי ויכניסו שפייות לחיינו.בפגישה ארוכה נוספת קיבלנו הרבה עצות מעשיות: משחקים משותפים, קבלה מוחלטת של המציאות כפי שאמי רואה אותה, בלי להתחשב במציאות האמיתית. העצות הנזכרות שיפרו את יחסי לאמי ואת יכולתי לשאת בנטל. כמו כן האווירה בבית נינוחה ונעימה בעקבות יישום הצעותיה של אורית.ד. לוינגר, ירושלים איך לשמור על סביבה פיזית בטוחה לחולה? איך לתקשר איתו? לעזור לו ברמה התפקודית והחברתית? לסייע בהפחתת בעיות התנהגותיות? להפעיל את חושיו וגופו לטובתו? הידע והכלים קיימים. חולי האלצהיימר אינם אנשים "שאלוהים שכח אותם". הם בני אדם. חשוב להמשיך ולנהוג בהם כך ולדעת איך עושים זאת נכון. שלכם, אורית שביט, מומחית לאלצהיימרהכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר http://www.alzheimerinisrael.com/054-2277801
|