סיפור ראשון: שלט הברזל "העבודה משחררת" נגנב מעל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. אם החלטת לבחור בנושא הזה, היזהר לא ללחוץ מדי. למשל, אל תכתוב ש"בריחת" השלט היא מטאפורה ליהודים שלא הצליחו לברוח משם. או שרוח רפאים של יהודי מורד נכנסה בשלט והוא לקח את רגלי הברזל שלו וברח. היזהר, אם תלחץ מדי, לא יקראו אותך. סיפור שני: סגן שר שולי אחד, נניח סגן שר החוץ, מזמין שגריר אחד, נניח את שגריר טורקיה, ורוצה להנמיך אותו. לשם כך הוא מושיב אותו על כסא נמוך. אני יודעת שההצעה הזאת נשמעת לגמרי לא מהעולם הזה, אולי מעולם גני הילדים כשהגננות בימי ההורים מושיבות את התחת הגדול של האמהות על כסאות ברזל קטנים. אבל תחשוב על זה. העולם שייך לילדים. זה יכול להיות רעיון לא רע. סיפור שלישי: אוליגרך אחד, מנהל קבוצת כדורגל [בלי שם הקבוצה, עשה לי טובה. אני לא הגעתי ל-Dead End, מתחשק לי לחיות], צריך עוד לחשוב על מַדֵי הקבוצה, אבל תחשוב טוב – שחקנים זעירים, זריזים, עמלנים - יכול להיות שהם נראים כמו דבורים, מנהל הקבוצה הזה מחליט להתנפל על הגדר, ולחלץ במבצע "רוץ, גומא, רוץ", את גלעד שליט. אפשר להכניס אותו בסוף לבית חולים לחולי נפש וכו'. האמת? לא הייתי הולכת על זה. מי לא רוצה להמשיך ללכת? מכל מקום, כותב יקר, יש לך עכשיו שלוש עלילות לשלושה סיפורים אפשריים. אמנם כולם מסתיימים במוות, אבל ככה זה בספרות. אם תחליט לקבל אחת מהצעותיי, אנא, שלח לי את הסיפור. |