"שמעת?" היא אמרה לו בקול מונוטוני וחסר משמעות. "מה שמעתי?" ענה בשיקוף מהדהד שחזר מהקיר המסויד בלבן עם כתמי הרטיבות הנצחיים וקורי העכביש בפינה, שנדמה והעכביש שטווה אותם נלכד בהם בעצמו מזמן בבדידות נצחית.

 

"היקום מתפורר." היא אמרה והמשיכה לבחוש את המרק שהתבשל בסיר הגדול על הגז. לא היה צורך באמת לבחוש אותו, אבל כנראה שזה מילא אצלה איזה צורך בעיסוק מונוטוני באותו הרגע. "ברצינות?" הוא אמר, ומיד הוסיף "איפה שמעת את זה?".

 

"ברדיו. היה איזה מדען שדיבר אבל קטעו אותו עם דיווח חשוב מעזה אז לא הבנתי בדיוק מה הוא אמר. אמרו שיחזרו אליו אבל בדיוק נגמר הזמן ואז היו פרסומות ומבזק חצי" עצרה לרגע את שטף דיבורה, החזירה את מכסה הסיר למקומו ופתחה את דלת המזווה "תגיד, נגמר השמן?".

 

"ומה הוא אמר המדען הזה בעצם?" וחרדה קלה עלתה בקולו למרות שיותר הפריעה לו המחשבה מי הכין בעצם את רשימת הקניות בפעם האחרונה. עייפות מסוימת ומוכרת היטב הכבידה על החזה שלו והוא נשם בכבדות.

"אני יודעת? הוא אמר משהו על התפשטות אינסופית ומרק חלקיקים. אתה יודע שאני לא מבינה בזה כלום. זה נשמע לך משהו מסוכן?" והוסיפה "האוטו עשה היום רעשים מוזרים שהנעתי אותו בבוקר".

 

מרק חלקיקים קר, זה מה שישאר בסוף. היקום מתקרר ומתפשט עד אין סוף. הכוחות המחזיקים את המולקולות נחלשים, הכוחות המחזיקים את האטומים גם הם וכך לאט לאט הכל מתפורר לחלקיקי חלקיקים, נמתחים עם המרחב המתפשט עד שהכל הופך למרק אחיד באפס המוחלט. אחדות מלאה וקפואה. אור בראשית גנוז בכל ואינו נראה.

הוא המשיך להרהר בזה אבל האור האדום של הסיפא של מה שאמרה החזיר אותו לקרקע המציאות. "מה מה? מה קרה לאוטו?" הוא שאל ופניו הלבינו משהו.

 

"לא קרה כלום." סגרה את דלת המזווה והכינה לעצמה כוס תה. "זה רק שהיה רעש כזה מוזר שהאוטו הניע. אבל אין לך מה לדאוג זה הפסיק אחרי 5 דקות שנסעתי". היא לא הביטה בפניו אבל ניכר שהיא ידעה יותר משהיא בחרה לספר.

"את בטוחה?" שאל שנית וקם ממקומו, "למה לא דוממת את המנוע באותו הרגע ובדקת?" אמר וכבר היה בדרכו אל הרחוב לבדוק את המצב.

"המממ...לא יודעת, מיהרתי לעבודה. אתה יודע שאין לי זמן בבוקר לשטויות." ענתה בלי להסס. "וגם הכל היה בסדר שחזרתי".

"טוב טוב, אני הולך לבדוק מה קרה." אמר ורץ החוצה. קול פנימי אמר לו שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שזה נשמע. אולי חסר שמן, או איזה רצועת תזמון נקרעה ובכלל אולי זה האלטרנטור ואין טעינה. בכל מקרה זה אף פעם לא משהו טוב הרעשים האלה הפתאומיים.

 

הוא ניגש אל הרכב והסתכל מתחתיו, מקווה שהכל יבש ואין איזה טפטוף של שמן או מים או נוזל צבעוני אחר. לרגע נשם לרווחה, הכביש היה יבש אבל אז הבחין במשהו מתפורר משתלשל לו שם. הוא עצם את העיניים. לא רצה לראות יותר. הוא קם וחזר הביתה בהליכה כבדה. העולם סביבו נעשה עכור משהו לפתע.

היא פתחה את הדלת וחייכה חיוך שהסתיר דאגה: "הכל בסדר? נכון? זה לא משהו שאתה לא יכול לסדר?" אמרה בקול חלוש.

הוא לא ענה. רק הרגיש איך משהו בתוכו גם הוא מתפורר והופך למרק חלקיקים קר ומנוכר.