לצערי תקופת ילדותי היתה מלאת יסורים,חוסר תקשורת, מול אמא שלא מבינה את נפשי ושפתי,מול מערכת חינוך שגרמה לי סבל גדול . מול חברה אלימה של ילדים, שבעצם מתסכולם על חוסר התקשורת איתי הציקו לי . כך עברה לה ילדותי ונערותי ,עם הרבה תסכולים וחוסר שייכות לחיים , עם "מוגבלויות" רבות, "חוסר קשב","הפרקטיביות","דסלקציה"ועוד..... בקיצור מפגרת קטנה. מה שגרם לי ליצור בועה בעולמי.
כך חייתי בתוך בועה מלאת אמונה ואהבה ,שגוננה עלי מקשיי החיים. הבועה שלי "שווה מליונים" ומודה לבורא על המתנה הניפלאה שנתן לי . הוא נתן לי את ההתבוננות שכל עולמי בתוך עצמי , עצם מעצמיותו המיוחדת והמלאה בחוויות . יש לי רצון להגשמה של כל עולמי הפרטי וכל מה שצברתי בחיי ולמודיי. מילדותי מחפשת את "התיקון" של כל ההויה פה למטה ומשתוקקת לפענח את מיסתורי החיים ומתנותיו. חולמת לכבוש את יכולתו המדהימה של המוח שלי אשר קבלתי בחסד גדול.
לפני כמה שנים גילתי את המושג "ילדי האנדיגו" ואז השתנו לי החיים , גילתי שיש עוד כמוני ושיש הגדרה לסוג נשמות כמוני. איזו שמחה היתה לי, לקרוא על חיי ממישהו שבכלל לא מכיר אותי. סוף סוף החברה מוכנה ומקבלת ואפילו מעריכה ,נשמות כמוני. עכשיו אפשר לצאת אל העולם ולהתמזג. זה לא פשוט לי עדיין ,יש לי עוד הרבה כלים לרכוש ,עד שכולי הצא החוצה . כמו ששמתם לב יש לי הרבה מיגבלות .... יש לי שתי בנות כמוני ואני בצער על הקושי שיש להן במערכת החינוך, וגם עלי שאצטרך לעמוד מולם ולומר להם שזו בעייה שלהם ולא של בנותי . אבל "די לצרה בשעתה". עכשיו תקראו קצת על ילדי "האנדיגו" ותבינו "עם מי יש לכם עסק .
בילבי היתה דמות מוערכת בילדותי ,היא הייתה החלוצה של ילדי האינדיגו.
בילבולונה
. ילדי האינדיגו רגישים במידה שאין דומה לה, אך חזותם החיצונית עשויה להטעות: חלקם יכולים להיראות כסובלים מפיגור שכלי, או אפילו כאוטיסטיים, אך במקרים רבים זו רק כסות חיצונית שנועדה להסתיר את הפנינים האמיתיות, את תכונותיהם הנדירות: ראיית הנולד, היכולת לחזות את העתיד וקריאת מחשבות.
"ילדי האינדיגו" (אינדיגו=כחול-סגול) נקראים כך על שם צבע ההילה של "העין השלישית", הם נקראים כך מפני שמיוחסות להם יכולות התקשור והאינטואיציה של "העין השלישית הם שופעים רעיונות מקוריים, ובעצם קיומם מציינים את תחילתו של "עידן האדם-מלאך", עידן תבונה, עזרה לזולת ואהבת אדם באשר הוא, הנקייה מדעות קדומות ומאפליה. אין זה רק החור המפורסם באוזון הצועק "הצילו!". מדי יום נוספים לו אנשים נשים וילדים רבים מספור הזועקים לעזרה. בפתחו של עידן זה אנו מחויבים להתבונן ללמוד כל מה שנוכל מילדי האינדיגו, הם מורי דרך שלנו בעת הזאת, הם מצוידים בכלים ובאינטליגנציה המתאימים כדי לשקם את ההריסות, אלה שכבר התרחשו, ואלה הצפויות לבוא. הרצון לעזור ולתת לכל אדם ולכל יצור חי היא תכונה בסיסית בנשמתם של ילדי האינדיגו, כמו גם התחושה שהם גדולים, מבינים, ויודעי-כל, ויכולים לשאת על כתפיהם את משקל העולם כולו. הם רואים בכל בני האדם יהלומים יקרים שיש לשמור עליהם ולטפחם, נשמות הבורא שצריך לחמול ולאהוב אותן, ללא קשר למעשיהם. הם חווים בפנימיותם שלמות מלאה, וביטחון בכוחם לנצח את הרע ולהועיל לזקוקים לעזרה. הם חגים בעולמם כשתמימות אין-קץ מכתיבה את צעדיהם, ומשליכים על סביבתם טוב-לב ואהבה. כך, כבר מינקות, אפשר לזהות בהם חוכמה, ידע, חריצות, וכוח מנהיגות. אך חזותם החיצונית המטעה, הגורמת לנו לראות בהם פעמים רבות ילדים הסובלים מליקוי זה או אחר. בשל רגישותם הרבה הם למדו בדרך הקשה שלא להחצין את פנימיותם, כדי שלא יפגעו מקנאה בלתי נשלטת של אלה הרוצים לקחת מהם, לשדוד את אוצרותיהם, לנצל את הידע המיוחד שלהם, להשתלט ולהרוס אותם. ילדי האינדיגו קולטים כל נים וכל זיע בנפשו ורוחו של זולתם, למרות שרוב הזמן ישתדלו להסתיר זאת. יש להם יכולת להשתמש בכלי התקשורת העל-מילולית, מתת-המודע של אחד ישירות לתת-המודע של האחר, ואף לחצות ארצות ויבשות בדרך זו. הם נכונים בכל רגע ובכל מקום לבוא לעזרת הזולת הנמצא במצוקה מפני שהם קשובים לקול זעקתו הפנימית האינה מגיעה לאוזנינו. הם יקשיבו, ישמעו ויפעלו מיד כדי להגיש את העזרה הנחוצה. כאשר ילדי האינדיגו מדברים על גלגול-נשמות ועל מה שקרה להם בגלגולים הקודמים, הם עושים זאת במודעות מלאה. יש להם יכולת תקשור עם "העולם-שמעבר", הם יכולים לקבל מסרים ופתרונות למצבים, ולזכות בהדרכה כיצד להושיט יד לאנשים הזקוקים לעזרה. החלום הוא כלי שימושי בעולמם של ילדי האינדיגו, אין לו תחליף בשפת התקשורת שלהם, והוא שווה ערך להווה החיצוני והממשי בו הם מתקיימים פיסית. אך כלים נפלאים אלה מהווים עבור ילדי האינדיגו גם סכנה גדולה. מַתַת ראיית העולם הפנימית והמיוחדת אתה נולדו שונה במהותה מצורת הראייה של שאר בני האדם. היכולת בה הם מצוידים לראות את העולם היא רחבה ופתוחה וחסרת גבולות, היא מסוגלת להכיל בתוכה את כל גוני הקשת של הטוב והרע. אך מצד שני חסרה להם יכולת הסינון וההגנה ההכרחית כדי לשמור על עצמם. התייחסותם לזולת נובעת ממקום נקי וטהור, ולכן הם חסרים את היכולת לזהות בו רוע ושליליות. נכונותם לעזור ולהתמסר ללא גבול גורמת להם לראות את העולם באופן מוטעה – כאילו הוא ותושביו נקיים וטהורים כמותם. יותר מאחרים, הם חשופים לפגיעות. תכונותיהם המיוחדות עלולות תדיר למשוך אליהם אנשים בעלי כוונות זדון, המזהים את טוב ליבם, נצמדים אליהם כדי לשאוב ולינוק מהם ידע, אנרגיה טהורה, וכוח. ומפני שמבנה האישיות שלהם עדין ורגיש יותר הם גם נפגעים יותר כשנגלה להם פרצופו האמיתי והקשה של העולם. הם נולדים עם ניצוץ מיוחד, עם ניקיון פנימי וחף מכל, אך אין להם כל מערכות הגנה היכולות לעזור להם לחסום מסתננים. הם נותנים הכל – וסופגים הכל. וכאשר ילדים אלה, המשפיעים את טוב ליבם ואהבתם על כל הסובבים אותם נפגעים מניצול, ומרוע, ומכוונות זדון, הם נותרים פצועים ופגועים לאורך זמן, ועולמם מתרוקן מאמון וחרב. זמן רב עובר עד שילדים מיוחדים אלה לומדים ומפנימים את העובדה כי העולם שבחוץ שונה והפוך לחלוטין מעולמם הפנימי. מפגשם הקשה עם העולם החיצוני לא בא בשל רוע לב, אלא הוא תוצאה של ראייתם הרוחנית החודרת, אשר בדומה לקרן הרנטגן, מפשיטה את העומד מולם מחיצוניות מזויפת ואינה הולכת שולל אחרי משחק מטעה שמטרתו לשטות בהם. הם גורמים למבוכה, לאי-נוחות, לחוסר ביטחון בזולתם, וזאת למרות שכל רצונם הוא לחדור מבעד לשלילי ולמזויף כדי להגיע ללב הגרעין האמיתי של העומד מולם. פעמים רבות הם נחווים בעיני החברה "הרגילה" כילדים חודרניים ופולשניים, מפני שהם מאלצים את סביבתם לראות בכוח אמת כואבת. לילדי האינדיגו קשה לשמור על הסודות שחשפו, טבוע בהם צורך כן ואוהב לבטא את האמת שגילו, ואפילו אם עלולים להיפגע מכך בעצמם . כתינוקות בני חודשים ספורים, נגלה האוצר בנשמתם, הם תקשורתיים מאוד, עיניהם הגדולות פקוחות לרווחה וקולטות בהשתאות כל התרחשות סביבם. הם משתוקקים להתנסות בכל חושיהם, רעבים לטעום, לגעת, למשש, סקרנותם אינה יודעת שובע והם פעילים ביותר, וזקוקים לאזן את פעילותם התוססת בשינה רבה. ביטויים אלה של אישיותם עשויים להפוך לחוויות שליליות כשיתבגרו אם נפלו קורבן לילדות קשה: השינה המרובה הופכת להם למקלט אליו הם בורחים, והצורך להתנסות בטעמים מתורגם להמעטה בצריכת המזון שלהם. ילדי האינדיגו משמיעים את זעקתם, אך לעיתים קרובות מושתק קולם ברגע שהוא נשמע. אנו, בני "האנושות הנאורה", עדיין איננו מוכנים לשמוע את האמת שלהם המטיחה בסלע בעוצמה רבה מדי. עדיין איננו מסוגלים להכיר בטעויותינו ובחולשותינו המוטחות בפנינו. מה צפוי לנו, כאנושות, אם נמשיך להתעלם מקיומם של ילדים מיוחדים אלה, אם נמשיך להשתיק את יכולתם המולדת באמצעים כימיים כ"רטלין"? איזה עתיד צפוי לילדים מיוחדים אלה אם יאובחנו בטעות כאוטיסטים, כלוקים בבעיות למידה, כסובלים מבעיות התפתחות ותקשורת? מה צפוי להם אם נמשיך להצמיד להם תוויות של חולי-נפש, של ילדים הסובלים מהפרעות תקשורת או מהפרעות התנהגות שונות? מה יקרה אם נמשיך להכתיר אותם בתארים מפוקפקים המתנגשים עם ה"אני הפנימי" העמוק והכן שלהם, עם יכולות החישה האינטואיטיבית שלהם, ועם הצורך לחיות את עצמם כפי שנועדו בעת לידתם? איך נוכל, אם אכן נמשיך להתעלם מהם או לאבחנם בטעות, לעזור להם לבטא את כישוריהם המיוחדים, שנועדו בסופו של דבר לשרת את האנושות כולה – אם נעשה זאת רק באמצעות פתרונות תרופתיים. הפרעות אכילה כגון אנורקסיה ובולימיה הנן רק דוגמאות אחדות לכלים באמצעותם נשמעת ללא קול צעקת נשמתם שדוכאה, המנסה בכוחותיה האחרונים להגדיר גבולות קיומיים כדי להגן על עצמה, על גופה ועל נפשה. ילדי האינדיגו זקוקים להגנת המבוגרים כדי שיוכלו לשרוד בעולם, כדי שילמדו איך להיות חלק ממנו, כדי שידעו להבחין מי האדם הטוב בו הם יכולים לתת אמון ולשתף עמו פעולה, ומי האדם הרע המבקש לנצל אותם. הם זקוקים להגנת המבוגרים כדי ללמוד להציב גבולות נכונים לעצמם, כדי ללמוד איך לשמור על כוחותיהם ולא לבזבזם עד תום, כדי לפתח אגו בריא שיעזור להם לשמור ראשית לכל על עצמם, ורק אחר כך על זולתם. אך למזלם, הגנטיקה המיוחדת שלהם שומרת עליהם כך שלמרות מפגשם הקשה עם העולם החיצון הם מצליחים תמיד לקום, בדומה לחתול שלעולם נופל על רגליו.
ועכשיו תבינו מאיפה כוחותי לעבור את הנסיונות שלי. בשורות טובות. נ.ב. למי שמעונין להרחיב בנושא יש ספר "ילדי האנדיגו" של לי קרול וג'אן טובר. חוות דעת של פסיכולוגים,רופאים ,יועצים וכו'... |
